רונית אלקבץ

אלקבץ נולדה בבאר שבע, להורים ילידי אסואירה, מרוקו, שעלו לישראל שנתיים קודם לכן. לה שלושה אחים: הבמאי שלומי אלקבץ, המדען יחיאל אלקבץ ואסף אלקבץ. כשהייתה בת עשר, עברה המשפחה לקריית ים. את שנות התיכון עשתה בתיכון רודמן בעיר.

אלקבץ מעולם לא למדה משחק באופן מקצועי. עם זאת, בנוסף למשחקה בקולנוע ובטלוויזיה, השתתפה אלקבץ גם בהצגות תיאטרון רבות.

התלבושות הייחודיות שלה הפכו אותה למעין אייקון אופנה^[1]. ב-1987 דגמנה את השמלות של אילנה אפרתי^[2].

אלקבץ הייתה נשיאת ארגון "אחותי - למען נשים בישראל"^[3].

קריירה קולנועית

ב-1989 שיחקה בסרטה הראשון - "המיועד", לצד שולי רנד (כשזו גם הופעת הבכורה שלו)^[4]. הסרט זכה לביקורות טובות והשתתף בפסטיבל הקולנוע בקאן^[5].

ב-1992 השתתפה בסרטו של גידי דר "אדי קינג", לצד אלברט אילוז.

ב-1994 שיחקה בהפקה הצרפתית-ישראלית של הסרט "צלקת", שבו גם הייתה אחראית לתסריט, ביחד עם הבמאי חיים בוזגלו; היא שיחקה שם לצידם של ששון גבאי ומוחמד בכרי וגרפה תשבחות מהמבקרים.באותה שנה, שיחקה גם בסרטו של שמואל הספרי, "שחור", לצד חנה אזולאי הספרי, וזכתה בפרס אופיר בקטגוריית "השחקנית הראשית".

ב-1996 שיחקה בסרטו של הבמאי עמוס גיתאי - "מילים".

ב-1997 שיחקה בסרט "בן-גוריון" את אמו של שמעון (אליעד נחום), ילד סקרן בעל כוחות טלפתיים.

באפריל 1997 עברה לפריז, שם שהתה למעלה מ-4 שנים, בהן גם למדה צרפתית. ב-2001 השתתפה בסרט צרפתי בשם "Origine contrôlée", שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע בניו יורק, וכן בסרטו של דובר קוסאשווילי "חתונה מאוחרת", לצד ליאור אשכנזי ומוני מושונוב, שם גילמה גרושה מרוקאית. הופעתה הנועזת ב"חתונה מאוחרת", הפכה לאחת הסצנות הפרובוקטיביות והנועזות ביותר בקולנוע הישראלי. על משחקה בסרט זכתה אלקבץ, פעם נוספת, בפרס אופיר על משחק דרמטי^[6], וגם בתואר "שחקנית השנה" בפסטיבלי קולנוע ביוון ובארגנטינה.

ב-2003 שיחקה לצידן של חנה לסלאו וקרן מור בסרטו של עמוס גיתאי "עלילה", שהשתתף בפסטיבל הסרטים של ונציה^[7].

ב-2004 שיחקה לצד דאנה איבגי, בסרטה של קרן ידעיה, "אור". משחקה זיכה אותה במועמדות נוספת לפרס אופיר, וכן בזכייה בפסטיבלי הקולנוע בירושלים, בסלובקיה ובמקסיקו, ובנוסף בהתמודדות במדינות שונות אחרות.

ב-2005 השתתפה, ביימה וכתבה יחד עם אחיה, שלומי אלקבץ, במסגרת הסרט הצרפתי-ישראלי "ולקחת לך אישה", סרט דרמטי-ומעין-אוטוביוגרפי על שני האחים. הסרט נבחר להשתתף בפסטיבל ונציה וזכה בפרס "הסרט הטוב" במסגרת הפסטיבל. אלקבץ הייתה מועמדת פעם רביעית לפרס אופיר וזכתה בפרסי המבקרים של גרמניה, בפסטיבל קולנוע בבלגיה וכן בפסטיבל בטורקיה.

ב-2007 כיכבה בסרטו עטור השבחים של ערן קולירין "ביקור התזמורת", בתפקיד עליו זכתה בפרס אופיר השלישי שלה. באותה שנה השתתפה ב"ציון", סרטו האמנותי של האמן והקולנוען ז'וזף דדון, שצולם בעיר אופקים בישראל, ובמוזיאון הלובר בצרפת^[8].

ב-2008 יצא לאקרנים הסרט "שבעה", אותו כתבה וביימה יחד עם אחיה שלומי אלקבץ. הסרט, המהווה המשך לסרטם המשותף הקודם, נבחר לפתוח את שבוע המבקרים בפסטיבל קאן^[9]. הסרט זכה בפרס וולג'ין ל"סרט העלילתי הטוב ביותר"^[10] בפסטיבל הקולנוע ירושלים.

ב-2009 השתתפה בסרט "כלת הים", לצידם של דאנה איבגי, מוני מושונוב ורועי אסף^[11].ב-2011 שיחקה ב-3 סרטים: היא כיכבה, לצד יבגניה דודינה, בסרטה של מיכל אביעד "לא רואים עליך", ב"מבול", לצידם של צחי גראד ומיכאל מושונוב, וב"ציון ואחיו" לצד גראד ועופר חיון.

ב-2012 שיחקה בסרט הדרמה התיעודי של שלומי אלקבץ "עדות", לצד מנשה נוי, ריימונד אמסלם, זהר ליבה ורועי אסף^[12].

ב-2014 יצא לאקרנים הסרט השלישי בטרילוגיה, "גט", אותו כתבה וביימה יחד עם אחיה שלומי אלקבץ. הסרט הוצג בפסטיבל קאן וזכה לביקורות מצוינות, וכן בפסטיבל הקולנוע בירושלים^[13]. הסרט זכה בפרס אופיר כ"סרט הטוב ביותר" לשנת 2014 ונבחר לייצג את ישראל בתחרות פרס גלובוס הזהב.

קריירה טלוויזיונית

ב-1991 שיחקה בסדרת האימה הטלוויזיונית "סיפורים לשעת לילה מאוחרת", בפרק "פגישה עיוורת" בתור רותי, אישה דתייה ומסוגרת המקבלת הזמנה מסתורית לפגישה עיוורת עם בחור בשם דני (יהונתן סגל). ככל שהדברים מתפתחים מתגלה שלדני ישנה בעיה פיזית ייחודית ואילו לרותי, העוסקת בייצור מים מינרלים ישנה כמיהה עזה לטבע הבאה על סיפוקה באופן שאינו שגרתי.

ב-2001 שיחקה בתפקיד אורח בסדרה "פלורנטין" בערוץ 2 של זכיינית טלעד.

ב-2003 שיחקה עורכת דין ממולחת בסדרת הטלוויזיה המשפטית של ערוץ 2 של הזכיינית קשת "פרנקו וספקטור", לצד משה איבגי.

ב-2006 שיחקה במשך 3 עונות בסדרת הטלוויזיה של רני בלייר, "פרשת השבוע" בהוט 3, לצד מנשה נוי, יובל סגל ואחרים.

ב-2015 השתתפה במיני-סדרה הצרפתית "טרפליום" בערוץ Arte, המתארת מציאות עתידנית-דמיונית ועליה קיבלה אלקבץ מחמאות רבות בעיתונים, וכן שבחים ממבקרי טלוויזיה ברחבי העולם. הסדרה שודרה בישראל ב-2016.

חייה האישיים ומותה

אלקבץ הייתה נשואה לאדריכל אבנר ישר, בנם של האדריכל יצחק ישר ושל רמה סמסונוב. לזוג נולדו תאומים, בן ובת.

אלקבץ נפטרה ב-19 באפריל 2016, בגיל 51, מסרטן הריאות^[14]. היא שמרה את דבר מחלתה הרחק מעיני הציבור. אף שהסתירה את מחלתה, הופיעה בציבור כשהייתה חולה מאוד. נקברה בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.^[15]

אלקבץ הייתה מועמדת ל-16 פרסי אופיר (הן כשחקנית והן כבמאית ותסריטאית) וזכתה בשלושה פרסי אופיר על משחק, כאשר היא חולקת את שיא הזכיות לשחקנית עם דאנה איבגי וענת וקסמן; ואולם, היא היחידה מביניהן שכל זכיותיה הן על משחק בתפקיד ראשי.

• במרץ 2014 קיבלה את עיטור "אביר לגיון הכבוד הצרפתי"^[16].
• ביוני 2015 העניקה האוניברסיטה העברית בירושלים לאלקבץ תואר דוקטור לשם כבוד.
• ב-2017 הוצגה תערוכה לזכרה במוזיאון העיצוב בחולון בשם "ז'ה טם, רונית אלקבץ"^[17].
• באוקטובר 2021, במסגרת פסטיבל "קולנוע דרום", נחנך רחוב על שמה של אלקבץ בעיר שדרות^[18], בנוסף לכך נקראו רחובות על שמה בעכו והוד השרון.
• בדצמבר 2021 יצא סרטו הדוקומנטרי של אחיה שלומי אלקבץ, "מחברות שחורות", על חייה המקצועיים והאישיים של אלקבץ^[19].
• בינואר 2022 החליטה עיריית תל אביב-יפו על הקמת בית-ספר לאמנויות בשכונת כפר שלם, אשר ייקרא על שמה של אלקבץ^[20].
• ב-2022 יצא סרטה הדוקומנטרי של מורן איפרגן, "ז'ה טם רונית אלקבץ", העוסק בחייה של אלקבץ כאייקון אופנה ומלווה את תהליך הקמת התערוכה מ-2017 באותו השם^[21].
• עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון בחזית ביתה, ברחוב דובנוב 16.
• ב-27 בנובמבר 2022 בחרו בגוגל ישראל לציין 58 שנים להולדתה של אלקבץ. באותו יום שונה סמליל דף הבית של האתר, שהוצג לגולשים מישראל ומצרפת^[22], לדודל בו הוצגה דמותה^[23].

קולנוע

טלוויזיה

• תום שובל, "על רונית אלקבץ", מטעם 25, מרץ 2011, עמ' 45–51.
• יגאל נזרי, "בת דמותה: קווים בביוגרפיה האמנותית של רונית אלקבץ". Academia.edu
• אריאל שוייצר, "קולנוע נשי? מבט נשי? אסתטיקה נשית?", קולנוע ישראלי חדש, הוצאת כרמל, 2017, עמ' 23–40.
• אריאל שוייצר, "ריאיון עם רונית אלקבץ", קולנוע ישראלי חדש, הוצאת כרמל, 2017, עמ' 153–157.

מדיה וקבצים בנושא רונית אלקבץ בוויקישיתוף

• רונית אלקבץ, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• רונית אלקבץ, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• רונית אלקבץ, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• רונית אלקבץ, באתר ספר הקולנוע הישראלי
• רונית אלקבץ, באתר AllMovie (באנגלית)
• רונית אלקבץ, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• רונית אלקבץ, דף שער בספרייה הלאומית
• רונית אלקבץ, בארכיון הבימה
• רונית אלקבץ, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• מרב יודילוביץ, לא הכל שחור, באתר ynet, 26 בינואר 2007
• אורי קליין, עכבר העיר אונליין, גארבו, רובינא, אלקבץ, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2008
• אלון הדר, פריז בלהבות: ריאיון עם רונית אלקבץ, באתר nrg‏, 25 באפריל 2010
• צפי סער, לקראת פסטיבל סרטי נשים ברחובות, משחקות באש, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2011
• רונית אלקבץ באתר TVC
• אמיר בוגן, רונית אלקבץ: לא עושה סרטים כי הציבור רוצה, באתר ynet, 23 בספטמבר 2014

בעקבות מותה:

• נירית אנדרמן, השחקנית והבמאית רונית אלקבץ מתה בגיל 51, באתר הארץ, 19 באפריל 2016
• אורי קליין, רונית אלקבץ היתה הגרבו והדיטריך שלנו, באתר הארץ, 19 באפריל 2016
• אבנר שביט‏, הקולנוע הישראלי איבד את פניו: פרידה מרונית אלקבץ, באתר וואלה!‏, 19 באפריל 2016
• אורלי נוי, מזרחיות אוניברסלית ומחויבות חברתית אדירה: פרידה מרונית אלקבץ, באתר "שיחה מקומית", 19 באפריל 2016
• שמוליק דובדבני, מהפנטת, ממגנטת, דרמטית: פרידה מרונית אלקבץ, באתר ynet, 19 באפריל 2016
• דני לרנר, הלכה למעשה: רונית אלקבץ בנתה עולם חדש, באתר nrg‏, 19 באפריל 2016
• נועה בורשטיין-חדד, רונית אלקבץ, האשה שפענחה עבורי את התהום, באתר "העוקץ", 25 באפריל 2016
• תהילה חכימי, לרונית אלקבץ, האשה שתמיד נשארה איתי, באתר "העוקץ", 19 באפריל 2016
• רעיה מורג, הפרסונה של רונית אלקבץ, באתר הארץ, 25 באפריל 2016
• גיל משעלי, ‏לרגל יום הולדתה ה-58: המחווה של גוגל לזכר רונית אלקבץ, באתר ‏מאקו‏, 27 בנובמבר 2022