רמי הרפז

רמי הרפז נולד בהרצליה, השישי משבעת ילדיהם של שפרה ושלמה הרפז (גולדנברג) (אחד מאחיו הוא האסטרופיזיקאי עמוס הרפז). הוא נכד ליינן הראשי של יקב "כרמל מזרחי" בראשון לציון.גדל בקיבוץ משמר העמק ובקיבוץ הזורע. בנעוריו היה חבר בקלוב התעופה לישראל ובגדנ"ע אוויר. התגייס לצה"ל ב-1956 וסיים קורס טיס (מס' 25) באוגוסט 1958 במגמת קרב. בקורס האימון המתקדם טס על מטוסי אוראגן ולאחר מכן שירת כטייס קרב בטייסת מיסטרים ובטייסת סופר מיסטרים. הדריך בבית הספר לטיסה ובקורס אימון מתקדם, שירת בטייסת העקרב והשתחרר מהשירות הסדיר ב-1961. עבד בקיבוץ הזורע ועשה שנת שירות בקיבוץ זיקים. במלחמת ששת הימים שירת כסמ"ט א' בטייסת 107, טייסת מטוסי אוראגן, ושימש מוביל בכיר של מבני תקיפה. הוא השתתף ב-24 גיחות מבצעיות בתקופת המלחמה, המספר הגבוה ביותר מבין טייסי הקרב בחיל האוויר.^[1]

לאחר המלחמה התגייס מחדש לשירות קבע. עבר הסבה למטוסי מיראז' 3 ושירת בטייסת 117. בהמשך היה חבר בצוות הקליטה של מטוסי הסקייהוק ושירת בטייסת 109. היה חבר במשלחת הראשונה של חיל האוויר שיצאה לארצות הברית לקלוט את מטוסי הF-4 פנטום בחיל האוויר. במלחמת ההתשה השתתף בגיחות מבצעיות רבות, תחילה בטייסת 109, טייסת סקייהוק בה שובץ עד הגעת הפנטומים שנרכשו, ולקח חלק בפשיטה על האי גרין ובמבצע רביב. לאחר הגעת הפנטומים שירת בטייסת 69 כקצין מערכות, השתתף בהפצצות סוללת נ"מ בשדה התעופה פאיד, הפצצת סוללת נ"מ בג'איפה, מטס הרתעה מעל דמשק בינואר 1970, מבצעי פריחה, תקיפת נמל ראס בנאס ומשחתת שעגנה בו, במבצעי שיער ובגיחות נוספות.

השבי

במהלך מבצע שיער 7 ב-30 ביוני 1970 נפגע מטוסו מטיל נ"מ והוא נאלץ לנטוש את המטוס יחד עם הנווט, אחיקר אייל, מעל שטח מצרים.^[2] במהלך תקופתו בשבי עבר חקירות ועינויים קשים, הוא הפך למנהיג השבויים הישראליים שהיו אסורים בכלא עבסייה שבקהיר באותה תקופה: אנשי צוות האוויר מנחם עיני, יצחק פיר, אבינועם קלדס, עמוס לויטוב ועמוס זמיר; קצין המילואים דן אבידן; הצנחן דוד לוי; ושני אנשי השק"ם שנשבו ליד תעלת סואץ, מוטי כהן ומוטי בבלר. הרפז וחבריו הטייסים תרגמו לעברית את הספר "ההוביט" במה שנודע כתרגום הטייסים.

הוא השתחרר מהשבי בנובמבר 1973,^[3] לאחר מלחמת יום הכיפורים. במהלך תקופת שביו נולדו לו תאומות.^[4]

לאחר השבי

לאחר חזרתו מהשבי חזר לשרת כטייס בחיל האוויר, הוא פיקד על טייסת ושימש סגן מפקד בסיס עציון. ב-1977 מונה למפקד בסיס רמת דוד תפקיד בו כיהן עד ינואר 1980. הוא המשיך לשרת במילואים ושימש כמדריך בבית הספר לטיסה עד 1993 ומפקד מנחת מגידו בחירום, עד פרישתו משירות המילואים ב-2016.^[5]

לאחר שחרורו מצה"ל כיהן כמנכ"ל מפעל פלסטופיל-הזורע^[6] במשך שש שנים ולאחר מכן כעובד במחלקת הנדסת המוצר ומנהל פיתוח בחברה.

היה חבר קיבוץ הזורע, היה נשוי לנורית ולזוג נולדו 5 ילדים, בנם הצעיר ארז נפטר במהלך טיול בבוליביה. הבן אמיר הרפז שירת גם כן כטייס קרב בחיל האוויר וסיים בדרגת אלוף-משנה.

הרפז נפטר ב-24 בינואר 2019, מעט לפני יום הולדתו ה-80. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ הזורע.

• נורית ורמי הרפז: השבוי ואשת השבוי - סיפורם של טייס ישראלי, רעייתו, ושלוש שנים וחצי בשבי המצרי, הוצאת מטר, 2019
• דן ארקין, ‏מאזן הנחת של רמי הרפז, בטאון חיל האוויר 193, אוגוסט 1993, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר

• מידע על רמי הרפז בקטלוג הספרייה הלאומית
• דוד גורן, להתחיל מחדש בבית הקיבוצי, על המשמר, 19 בנובמבר 1973
• מיכל ויסבורד, ‏לשם ובחזרה, באתר חיל האוויר הישראלי
• שבויים סרט דוקומנטרי על שבויי צה"ל, אתר מאקו
• שלישי בסופ"ש - אורית שלף, ריאיון עם רמי הרפז
• אחיה ראב"ד, נפטר הטייס שתרגם בשבי את "ההוביט", באתר ynet, 25 בינואר 2019
• חן מלול, לתרגם את ההוביט בשבי, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 18.09.2017
• משה כהן, ‏אל"מ רמי הרפז, הטייס שתרגם את ספר "ההוביט" בשבי המצרי, הלך לעולמו, באתר מעריב אונליין, 26 בינואר 2019
• פרופ' עמיה ליבליך, רמי הרפז מת, בבלוג על אנשים, ספרים ואירועי חיים פסיכולוגיה עברית, 26 בינואר 2019
• איתי אילנאי, "רמי היה מקור של כוח ודוגמה אישית, הוא היה המנהיג שלנו", באתר "ידיעות אחרונות", 26 בינואר 2019
• דברי רמי הרפז ז"ל בכנס נערים תיכון חדש - חלק א, אתר YouTube
• דברי רמי הרפז ז"ל בכנס נערים תיכון חדש - חלק ב, אתר YouTube
• סרטון לרגל השקת הספר "השבוי ואשת השבוי", אתר YouTube