שאול פרידלנדר

שאול פרידלנדר נולד בשם פאבל בפראג בירת צ'כוסלובקיה. לאחר כיבוש צ'כוסלובקיה במרץ 1939, הוריו ברחו לצרפת. עם תחילת השמדת יהודי צרפת, הוא הושם בגיל צעיר במנזר צרפתי על ידי הוריו, קודם שנשלחו למחנות השמדה, לצורך הגנה על חייו מאימי המשטר הנאצי. בשנות נערותו גדל כקתולי, והוכשר לכמורה. לאחר המלחמה החל בהדרגה לחזור ליהדותו. הוא הצטרף לתנועת "הבונים", ולזמן מה הראה נטייה לקומוניזם. ברצותו להצטרף לכוח המגן של היישוב, הוא עלה לארץ ישראל בשנת 1948 על סיפונה של האוניה "אלטלנה", וזאת כיוון שב"הבונים" טענו שהוא צעיר מדי.

פרידלנדר הוא פרופסור אמריטוס במחלקה להיסטוריה של אוניברסיטת תל אביב ונחשב אחד מבכירי ההיסטוריונים בישראל וכחוקר חריף של גרמניה הנאצית ויחסה ליהודים. ב-1979 היה מיוזמי הוצאת הרבעון "זמנים" העוסק בהיסטוריה, ביחד עם הפרופסורים צבי יעבץ וחיים שקד.

בשנות ה-80 היה חבר בתנועת "שלום עכשיו". ב-1992 הוצב במקום ה-117 ברשימת מרצ בבחירות לכנסת השלוש עשרה.

הוא מכהן כפרופסור באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס.

פרידלנדר הגיע לראשונה לתודעה ציבורית כאשר כתב בשנות ה-60 של המאה ה-20 ביוגרפיות של קורט גרשטיין ושל האפיפיור בימי השואה פיוס השנים עשר.

הבמאי יהודה יניב הפיק סרט תיעודי בשם "הילד הנחבא – זמן שאול" אשר מספר את סיפור חייו.

בנו הוא פרופסור אלי פרידלנדר, ראש החוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב לשעבר.

הפקיד את ארכיונו האישי בספרייה הלאומית בשנת 2016.^[1]

פרידלנדר טוען שהאנטישמיות הנאצית היא ייחודית לעומת שנאת היהודים מאז ומעולם, מהיותה כוללנית ו"גואלת", במובן זה שהיא "פותרת" את כל צרותיו של המאמין בה. באשר לתכנון השואה, פרידלנדר מחזיק בעמדה שהשואה אכן הייתה תוכנית כוללנית של היטלר, אולם טוען שהתוכנית לא נהגתה לפני שנת 1941. בהקשר זה הוא התנגד לגישה של מספר היסטוריונים גרמנים במהלך פולמוס ההיסטוריונים.

• בשנת תשמ"ג 1983 קיבל את פרס ישראל על פועלו בתחום ההיסטוריה.
• בשנת 1991 זכה בפרס יו"ר הכנסת על שיתוף הפעולה עם צרפת.
• בשנת 1998 זכה בפרס האחים שול המוענק במינכן לסופר המגלה עצמאות אינטלקטואלית ואומץ מוסרי. הפרס הוענק לו על ספרו: "גרמניה הנאצית והיהודים: שנות הרדיפות".
• ב-2000 נבחר להאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.
• ב-2007 קיבל את פרס השלום של התאחדות הספרים הגרמנית המוענק ביריד הספרים בפרנקפורט^[2].
• ב-2008 הוענק לו פרס פוליצר לספרות עיונית על ספרו "גרמניה הנאצית והיהודים"^[3].
• ב-2014 הוענק לו פרס דן דוד^[4].

• קורט גרשטיין או הדו-משמעות של הטוב, 1968.
• דו-שיח ערבי-ישראלי, במשותף עם מחמוד חוסיין (עורכים), הוצאת דביר, 1975.
• עם בוא הזיכרון, ספר אוטוביוגרפי שבו מתוארים זכרונות אישיים בשילוב עם תובנות היסטוריות, הוצאת אדם, 1980.
• קיטש ומוות - על השתקפות הנאציזם, הוצאת כתר, ירושלים, 1985 (1982 בשפת המקור). תרגום: ג'ני נבות.
• גרמניה הנאצית והיהודים, שנות הרדיפות: 1939-1933. ספרית אפקים, הוצאת עם עובד, 1997^[5].
• גרמניה הנאצית והיהודים, שנות ההשמדה: 1945-1939, ספרית אפקים, הוצאת עם עובד ויד ושם, 2009^[6]
• Saul Friedländer, Where Memory Leads: My Life, Other Press, 2016 - אוטוביוגרפיה^[7].

• שי גינזבורג, ‏שאול פרידלנדר: בין היסטוריה לאוטוביוגרפיה, תיאוריה וביקורת 17, סתיו 2000, עמ' 217–222
• זמירה היזנר, ’משואה ותקומה לתקומת השואה’, עיון ב"עם בוא הזיכרון" לשאול פרידלנדר וב"שדות הזיכרון" לשלמה ברזניץ, עלי-שיח, 39, 1997.
• יעל לוטן, ’הקורבן כצופה: על שאול פרידלנדר, עם בוא הזיכרון’, ידיעות אחרונות, מרץ 1980.

מדיה וקבצים בנושא שאול פרידלנדר בוויקישיתוף

• שאול פרידלנדר, ברשת החברתית Goodreads
• שולמית וולקוב, השואה על כל צדדיה, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2009
• אנשיל פפר, לכו אל השטעטלים, באתר הארץ, 1 במאי 2008
• עדה פגיס, המתים האלה שאינם מפסיקים לחיות, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2007
• שירי לב-ארי, פרס יריד הספרים בפרנקפורט לשאול פרידלנדר, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2007
• שירי לב-ארי, כלי מיטה מעוטרים מאם שנספתה, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2007
• מרב יודילוביץ', "זו לא רק עבודה, זה סיפור חיי", באתר ynet, 8 באפריל 2008
• שאול פרידלנדר בשיחה עם קובי מידן | חלק א' | חלק ב' | באתר החינוכית, מאי 2014
• דינה פורת, חשבון הנפש של ההיסטוריון שאול פרידלנדר, באתר הארץ, 25 בינואר 2018
• דוד אוחנה, שאול פרידלנדר במלאות לו תשעים, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2022