שביט (משגר לוויינים)

עקב מדיניות העמימות של ישראל אין די מידע כדי לקבוע מתי בדיוק הוחלט להתחיל את פרויקט משגר השביט. עם זאת, על פי מספר פרסומים שונים כבר בתחילת שנות ה-70 החלה התעניינות בצמרת הביטחונית בישראל בהקמת תוכנית שיגור לווייני צילום ומודיעין.^[5] בכתבה בעיתון "מיאמי הראלד", למחרת שיגור הלוויין אופק 1, רמז יו"ר סוכנות החלל הישראלית דאז, יובל נאמן, כי ישראל עבדה על הלוויין והמשגר כבר מתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20.^[6] יתרה מכך, בפרסום של העיתון הארץ ממרץ 1995 נחשף כי במהלך פעולה משפטית של התעשייה האווירית נגד עובד שלה לשעבר, הודתה התעשייה האווירית כי כבר בשנת 1973 בחנה את הסבירות להצלחת שיגור לוויין דמוי "אופק" על גבי משגר דמוי השביט והסיקה כי הקמת פרויקט כזה הוא מעשי.^[7]

הצורך הישראלי ביכולת שיגור עצמאית ובלוויין בא לידי ביטוי בשנת 1973 במלחמת יום הכיפורים, על הכשלים המודיעיניים שהתגלו במהלכה. במשך עשורים נעזרה ישראל בגישה מצומצמת לתמונות לוויין אמריקאיות; לאחר תקיפת הכור הגרעיני בעיראק בשנת 1981 הוגבלה עוד יותר הגישה שניתנה לישראל לתוצרים של לוויינים אמריקאיים. על פי פרסומים שונים, לפני ההחלטה הרשמית בשנת 1982 להקמת תוכנית חלל, ניסתה ישראל פעמיים, בשנים 1975 ו-1981, לרכוש שליטה מלאה על לוויין אמריקאי או לרכוש גישה מלאה ללוויין אמריקאי. יצחק רבין אף ציין כי בדצמבר 1975, שר הביטחון דאז שמעון פרס הגיש בקשה רשמית לרכישת לוויין מהאמריקאים בתמורה למיליארד דולר אמריקאי. לעומת זאת, מספר חודשים לאחר מכן, כאשר העיד בפני חברי קונגרס, טען רבין כי אחרי הכל ישראל לא ביקשה מהם לוויין.^[8]

פיתוחו המעשי של משגר השביט החל בנובמבר 1982,^[5] כאשר יובל נאמן, אז שר המדע והטכנולוגיה הכריז כי ישראל תקים סוכנות חלל במטרה לבנות ולשגר לוויינים. השביט פותח על ידי התעשייה האווירית לישראל כקבלן הראשי ומפעל מלמ בייחוד. התעשייה הצבאית ייצרה את המנועים הרקטיים של שני השלבים הראשונים, ורפא"ל ייצרה את המנוע הרקטי לשלב השלישי של השביט. השביט הוא משגר תלת-שלבי המונע בדלק מוצק אשר תוכנן לשאת מטען של עד 250 ק"ג למסלול לווייני נמוך. הערכות שונות שיערו תחילה כי שני השלבים הראשונים של השביט לקוחים מהטיל הבליסטי יריחו 2. מאוחר יותר הערכות אלה אושרו בפרסום זר.^[9]

משגר השביט הראשון היה משגר תלת-שלבי קטן המונע בדלק מוצק ומבוסס על הטיל הבליסטי יריחו 2. הגרסה החדשה יותר של השביט נקראה תחילה "Next" אך שונתה מאוחר יותר לשביט 2. לשביט יכולת נשיאה של 290 ק"ג ואילו גרסאות מתקדמות שלו מיועדות לשאת 350 ק"ג ואף 380 ק"ג.

השביט שוגר לראשונה בשנת 1988 ועקב מיקומה הגאוגרפי ויחסיה העוינים של ישראל עם המדינות השכנות, השביט משוגר מערבה בניגוד לכיוון הסיבוב של כדור הארץ, באופן המקטין את יכולת הנשיאה של המשגר באחוזים ניכרים. שיטת שיגור זו מנוגדת להיגיון ההנדסי והכלכלי ולכן איננה נהוגה בעולם, אך בישראל היא כורח המציאות עקב מיקומה הגאוגרפי. הדבר נעשה כדי שבמקרה של כישלון, הלוויינים לא יפלו על אזורים מיושבים או לידיהן של מדינות ערב השכנות. גם בשיגור מערבה אין לישראל יד חופשית, זאת עקב רוחבו הצר יחסית של הים התיכון והאיים הפזורים בו. למעשה, ישראל יכולה לשגר לתוך מסדרון צר המסתכם במספר מעלות, אם ברצונה למנוע אפשרות של נפילת הלוויין על שטחים מיושבים בשלבי השיגור הראשונים.^[10] נוהל זה הוחל בשנת 1988 ונמשך מאז.

בתהליך השיגור, שני השלבים הראשונים של השביט מאיצים אל מחוץ לאטמוספירה ולאחר מכן ניתקים מהשלב השלישי שנושא את הלוויין. השלב השלישי ממשיך בשיוט לא ממונע סביב כדור הארץ בזמן שהחיפוי המגן על הלוויין מוסר והלוויין נחשף לראשונה לתנאי החלל. לאחר מכן מנועי השלב השלישי מאיצים את הלוויין למהירות הנדרשת על מנת להיכנס למסלול ולבסוף הלוויין נפרד מהמשגר ומתחיל את תפקודו העצמאי בחלל בזמן שהשלב השלישי נופל למימי כדור הארץ.^[11] ניווט המשגר מתבצע באמצעים אווירודינמיים והטיית וקטור הדחף של השלב הראשון. ניווט השלב השני מתבצע על ידי הזרקת נוזל לתוצרי הפליטה של המנוע.^[4]

השביט שוגר מבסיס פלמחים שתים עשרה פעמים והכניס בהצלחה מטען למסלול עשר פעמים. בשיגור הרביעי והשישי כשל המשגר לפני שהגיע לחלל. כל שיגורי השביט נשאו לוויינים מסדרת לווייני אופק; שני השיגורים הראשונים נשאו לווייני ניסוי והיתר הם לווייני ריגול שנועדו לצילום לצורך איסוף מודיעין צבאי.

• יריחו (טיל)
• התעשייה האווירית לישראל
• סוכנות החלל הישראלית

מדיה וקבצים בנושא שביט בוויקישיתוף

• ‏"Israel's Quest for Satellite Intelligence" עמ' 33–38, מידע מורחב על פרויקט השביט מתוך היומן האקדמי Studies in Intelligence של ה-CIA,‏ 2001.
• משגר השביט באתר התעשייה האווירית
• משגר השביט באתר Encyclopedia Astronautica
• סרטון מאת משרד הביטחון של שיגור הלוויין אופק 16 על ידי משגר השביט
• שביט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)