בית דוד

ערך מורחב – ירושלים בתקופת בית ראשון

המקור הקדום ביותר המזכיר את השושלת הוא כתובת תל דן הכתובה בארמית ומתוארכת בין המאה ה-9 לפנה"ס למאה ה-7 לפנה"ס, בכתובת כתוב: "הרגתי את יהו]רם בן [אחאב]מלך ישראל והרג[תי את אחז]יהו בן [יהורם מלך]בית-דוד. ואשים [את עריהם חורבות ואהפוך את ארצם ל[שממה... ]"

אודות שלמה המלך, שעל פי ספר שמואל היה בנו של דוד המלך, טרם נמצאו כתובות בהן הוא נזכר או ממצא ארכאולוגי אחר הנקשר אליו ישירות. יוסף בן מתתיהו מזכיר בכתביו מסורות אודות קיומן של איגרות בארכיונים הממלכתיים בצור שהחליפו ביניהם שלמה המלך וחירם מלך צור.

חלק מן המלכים בשושלת, מוזכרים בכתובות חוץ מקראיות בנות התקופה, כמו מצבת מישע, שהוקמה בעקבות מאבקים בין ממלכות ומנסרת סנחריב, כתובת ניצחון אשורית שנוצרה בעקבות מסע הכיבוש ביהודה.

את ממצאי החפירות משלהי המאה ה-11 לפנה"ס וראשית המאה ה-10 לפנה"ס במבצר האלה מייחס הארכאולוג יוסף גרפינקל לתקופת דוד המלך ורואה בהם הוכחה לכך שבזמנו של דוד הייתה ביהודה ממלכה חשובה וחזקה, כמתואר במקרא^[1].

לפי ספר מלכים ודברי הימים המלכים בשושלת בית דוד היו: דוד, שלמה, רחבעם, אביה, אסא, יהושפט, יורם, אחזיה, יואש, אמציה, עוזיה, יותם, אחז, חזקיה, מנשה, אמון, יאשיה, יהויקים, צדקיה, ויהויכין^[2].

מלכות בית דוד נתפסת במסורת היהודית כמלכות נקיה ומוסרית יחסית למלכות ישראל, למרות שהיו מלכים משושלת זו שעשו הרע בעיני ה' (כמו אחזיה, אחז, ובייחוד מנשה). בתלמוד ישנה התייחסות למלכות זו ואנשיה מתוארים שם כצנועים וענוותנים שמקבלים עליהם את עול התורה.^[3]

למלכים מבית דוד ישנו מעמד מיוחד בהלכה, כמו משיחה בשמן המשחה^[4], משיחה על מעיין^[5], ומותר להם לשבת לצד הסנהדרין בלשכת הגזית של בית המקדש^[6].

יעקב ברך את יהודה בנו: ”לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו”^[7], והפרשנים רואים בכך הבטחה כי מלך ישראל יהיה משבט יהודה. יתר על כן הובטח לדוד כי ביתו ימלוך עד עולם:

”כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת מַמְלַכְתּוֹ: הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד עוֹלָם: אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן אֲשֶׁר בְּהַעֲו‍ֹתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם: וְחַסְדִּי לֹא יָסוּר מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מֵעִם שָׁאוּל אֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מִלְּפָנֶיךָ: וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם”^[8].

במקומות רבים במקרא הדבר מוזכר כברית אשר כרת ה' עם דוד על כך, וכשבועה להיותו של בית דוד בית המלוכה האידאלי בישראל והיחיד הנבחר על ידי ה'^[9], וכהבטחה שגם אם תקום שושלת מלוכה זמנית אחרת בישראל, אז באותה תקופה בית דוד ימלוך לפחות על חלק מהעם^[10], וגם אם תיפסק מלכות בית דוד, בעתיד היא תשוב למקומה^[11].

על פי ספר מלכים, המלכה עתליה רצחה את כל בני המלוכה ורק יואש, נכדה, נותר מוסתר בידי כהנים.

בשנת 538 לפנה"ס (48 שנה לאחר חורבן בית המקדש הראשון), חזרה שושלת בית דוד ליהודה עם שיבתו של זרובבל בן שאלתיאל בשיבת ציון.

מסופר בבראשית רבה "אמר רבי לוי: מגילת יוחסין מצאו בירושלים וכתיב בה הלל מדוד"^[12]. רבי יוחנן הסנדלר הוא, על פי רושמי יוחסין אלו, מבני בניו של הלל הזקן^[13]. בשל כך נחשבו צאצאיו, שושלת הנשיאות, לממשיכי מלכות בית דוד. רש"י התייחס על שושלת זו.

ראשי הגולה שבבל יוחסו לבית דוד, ונחשבו על ידי העם היהודי כמעין המשך למלכות בית דוד בגלות^[14].

בימי הביניים המאוחרים המהר"ל מפראג ורבי שלום שכנא מלובלין (חותנו של הרמ"א) היו ידועים כממשיכי השושלת. במאה ה-18 נעשו מאמצים לזהות ולרשום את השושלות ואף הודפסו ספרים בעניין, בידי אפרים זלמן מרגליות^[15], הרב נפתלי כ"ץ (מחבר הספר "סמיכת חכמים") ועוד. לשושלת זו התייחסו משפחת קלונימוס, משפחת יפה, משפחת מרגליות, משפחת רוקח, משפחת כ"ץ, משפחת לנדא^[16] ועוד.

במאות ה-11-15 חיו בדרום צרפת (פרובאנס) ובצפון ספרד (ברצלונה) מספר משפחות שלפי המסורת המשפחתית התייחסו לראשי הגולה הגאונים של גלות בבל מבית דוד. משפחות אלו קבלו בקהילות את התואר 'נשיא' וכונו "בני חורין". היה להם מעמד כלכלי וחברתי מיוחד בקהילה היהודית. הם היו מקורבים לשלטון, וחלקם מילאו תפקידים של יועצים וגובי מס/שרי אוצר. היו להם זכויות מיוחדות בנרבון, ברצלונה, אראגון וקסטיליה. בתור בעלי תפקידים ומעמד מיוחדים, זכו המשפחות לקבל אחוזות ותוארי אצולה – דון, ואבירות – 'דה לה קבלרייה', ממלכי ארגון וקסטיליה. בין משפחות ה'נשיאים' ('בני החורין') ניתן למצוא את המשפחות: אבן עזרא, הלוי, אבולעפיה, אבן שושן, בנבנשתי, חסדאי, חרל"פ, שאלתיאל ועוד. יש לציין שיש עדויות (כולל ערבוב של שמות) שחלק ממשפחות ה'נשיאים' התחתנו זו עם זו (בעיקר חסדאי, מכיר, שאלתיאל, הלוי ובנבנשתי) במיוחד בברצלונה וגירונה של המאות ה-12-13.

חלק מהייחוס לבית דוד נובע מהקשר של חלק מהמשפחות עם ראשי הגולה והגאונים מבבל המיוחסים לבית דוד. הרבנים מבבל הגיעו לפרובאנס עם הקמת המרכז היהודי בנארבון כנראה במאה ה-10 או 11. ייתכן ורבנים מבבל הגיעו גם לספרד המוסלמית באותה תקופה ויצרו שושלות של 'נשיאים' גם שם. תיאור משפחות ה'נשיאים' בפרובאנס וברצלונה במאה ה-12 מופיע אצל בנימין מטודלה ואלחריזי. אולם, ייחוסים אלו הם חסרי עדויות היסטוריות של הקשר הישיר לבית דוד, ויכול להיות שנעשה בהם שימוש לשם האדרת אדם מסוים או משפחה מסוימת בהתאם למסורת משפחתית^[17]

לפי הרמב"ם (1135-1204) "הגדול בחכמה שבכולן מושיבין אותו ראש עליהן, והוא ראש הישיבה והוא שקורין אותו החכמים נשיא בכל מקום" (רמב"ם, הלכות סנהדרין א, ג). הרמב"ם במקום אחר בהקדמתו לפרק חלק כותב: "אין מלך לישראל אלא מבית דוד ומזרע שלמה בלבד, וכל החולק על המשפחה הזאת - כפר בשם יתברך ובדברי נביאיו". על פי המסורת המשיח יהיה מבית דוד, ולכן משיחי השקר תמיד ייחסו עצמם לבית דוד, לפיכך תפילות רבות בסידור התפילה היהודי מבקשות לכונן מחדש מלכות יהודית משושלת זו^[18][19].

ישנם אישים מפורסמים שהמסורת מייחסת אותם לדוד המלך, אם בייחוס "ישיר" דור אחר דור עד הלל הזקן או רבי יוחנן הסנדלר ומשם לדוד (ודוגמאות לכך הן המהר"ל ורש"י), או בייחוס ללא מסורת ספציפית מדויקת. המגיד ממזריטש לפי המסופר היה בעל ייחוס לדוד המלך, אך המגילה בה הופיע הייחוס נשרפה. ישנו ספר יוחסין של משפחת דיין (=נשיא) מחלב, מגילת יוחסין של משפחת דנינו ממרוקו, וכן ספר יוחסין למשפחת חרלפ ודון-יחיא^[20]. משפחות רבות מונות את ייחוסן לדוד המלך בדרך זו, אך מומחי הגנאלוגיה מטילים בכך ספק^[21][22]. המאמינים במשיחיותו של מנחם מנדל שניאורסון טוענים שאף הוא מזרע בית דוד.

לפי הבשורה על-פי מתי פרק א', שבברית החדשה יוסף, בעלה של מרים, אם ישו הוא מצאצאי בית דוד. האוונגליונים של מתי ושל לוקאס בברית החדשה מפרטים את הגנאלוגיה של יוסף עד דוד המלך, ולוקאס אף ממשיך לפרט עד אדם הראשון.

יש מספר טיעונים תאולוגיים שנוסחו בידי הוגים נוצרים כדי להסביר כיצד ישו מיוחס לדוד, למרות שיוסף לא היה אביו אלא הוא נולד באורח נס כהתגשמותו בבשר של האל הבן. אולי המקובל ביותר, עוד מאז אוגוסטינוס מתרץ שישו היה בנו המאומץ של יוסף ולכן נמנה חוקית על צאצאיו. טיעון אחר הוא שישו מיוחס למלך ישראל מצד אמו מרים הבתולה, וגם מיישב את ההבדלים המרובים בין אילנות היוחסין שלו בבשורה על פי מתי ובבשורה על פי לוקאס בכך שהאחרון מתאר את מוצאו לא מצד יוסף אלא מצד מרים.

באקדמיה, יש הטוענים כי רציפות בית דוד היא מושג ספרותי, שקודש לצרכים לאומיים, וכי למעשה נפסקה השושלת מספר פעמים עוד בימי מלכות יהודה, וכן לאחריה.^[23]

• מלכי ישראל ויהודה
• ראש הגולה

• יעקב ליוור, תולדות בית דויד: מחורבן ממלכת יהודה ועד לאחר חורבן הבית השני, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשי"ט.

• בית דוד, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• שושלת בית דוד
• הבטחת המלוכה לבית דוד, מאת יהודה איזנברג, באתר דעת
• תהלים פ"ט: מצאתי דוד עבדי - בשמן קדשי משחתיו, מאת יהודה איזנברג, באתר דעת
• אכן! קברי בית דוד, מאת יואל אליצור, באתר דעת