שמעון גליק

גליק נולד במדינת ניו ג'רזי שבארצות הברית, שם גדל יחד עם אחותו בבית הוריו. כבר בצעירותו התעניין בתחומי המדע, כילד חלם להיות פיזיקאי ותמיד היה התלמיד המצטיין בכיתה. בגיל 23, סיים את לימודי הרפואה במרכז הרפואי דאון-סטייט שבניו יורק (Downstate Medical Center) והחל בהתמחות ברפואה פנימית במרכז הרפואי מיימונידיס בברוקלין. משם המשיך למרכז הרפואי של אוניברסיטת ייל ולבית החולים מאונט סיני. מאוחר יותר, השתתף במחקר במעבדה של רוזלין זוסמן יאלו (כלת פרס נובל לשנת 1977) וסולומון ברסון, בבית החולים לחיילים משוחררים ברובע הברונקס^[2]. הוא עסק במחקר באנדוקרינולוגיה.

בשנים 1965–1977, כיהן כנשיא אגודת המדענים היהודים האורתודוקסים בארצות הברית^[2], וב-1967 החל לנהל את השירותים הרפואיים בבית החולים קוני איילנד שבברוקלין. בנוסף היה פרופסור לרפואה במרכז הרפואי דאון-סטייט^[3].

בשנת 1974 עלה לישראל עם משפחתו, במטרה לסייע בהקמת בית הספר לרפואה באונ' בן-גוריון בנגב. בהשפעת הרב אברהם סילברט, התיישבו בבאר שבע. באותה שנה ייסד את מחלקה פנימית ג' בבית החולים סורוקה בעיר, אותה ניהל עד 1997. במקביל הצטרף לסגל ההוראה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ייסד את הפקולטה למדעי הבריאות וכיהן כדקאן הפקולטה בשנים 1986–1990^[2]. כתוצאה הבין שתפקידו שונה מבעבר ובתנאים הקיימים לא יוכל להמשיך במחקרים מדעיים. גליק המיר את תחומי המחקר שלו לחינוך רפואי. במסגרת זו התווה דרך חדשנית לקבלת סטודנטים לרפואה: שיטה השוקלת לא רק הישגים אקדמיים, אלא גם את אישיות המועמד, מתוך תפיסה והבנה שרופא חייב להיות אדם ערכי. הוא עמד בראש ועדת הקבלה שנים רבות וקלט דורות של סטודנטים. גליק היה הראשון שהנהיג את שיעורי התקשורת בין רופא לחולה, לסטודנטים לרפואה, החל משנת הלימודים הראשונה. תרומתו המשמעותית זו הביאה לזכייתו בפרסים שונים על מפעל חיים.

בשנים 1986–1990 גליק כיהן גם כראש שירותי הבריאות של שירותי בריאות כללית בנגב, ובהמשך כיהן כנציב קבילות הציבור במשרד הבריאות ועורך ראשי של כתב העת "אתיקה רפואית יהודית" (Jewish Medial Ethics and Halacha)^[4].

גליק פרסם מאמרים רבים בספרות הרפואית בנושאי אתיקה רפואית, הרפואה כמקצוע, חינוך רפואי ועוד^[5]. הוא פעיל בתנועת "עוז ושלום - נתיבות שלום"^[6] ונמנה עם מייסדי מפלגת מימד^[7].

גליק חיפש להתמחות בתחום שיכלול בתוכו כמה שיותר נושאים שונים. לפיכך בחר להתמקד בסוכרת, דרכה למד על נפרולוגיה, קרדיולוגיה ואנדוקרינולוגיה. במשך כשנה, עבד יחד עם דר' מרטין גולדנר מבית החולים היהודי למחלות כרוניות. בתום השנה פנה גליק אל דר' יאלו ודר' ברסון, על מנת להצטרף כחבר במעבדת המחקר שלהם. בין השנים 1963–1964, חקר ופרסם מספר מאמרים העוסקים בהורמון הגדילה. לאחר מכן, ב-1965 החל לחקור גם את האינסולין. משם המשיך וחקר גם את נושאי השינה, השעון הביולוגי, השמנה ועוד.

אודות מחקריו

כאמור, אחד מהתחומים בהם עסק גליק הוא אנדוקרינולוגיה. המערכת האנדוקרינית היא מערכת ההפרשה הפנימית בגוף האדם, המורכבת מבלוטות המייצרות ומפרישות הורמונים אל מחזור הדם. ההורמונים מופרשים בכמויות מזעריות ובזמנים מסוימים, כפי שהתברר במחקרים שנערכו במעבדה בה עבד גליק. כלומר, התוצאות הצביעו על כך שיש עלייה בכמות ההורמנים המופרשים בזמן שינה.

בתקופה זו, ההורמון העיקרי שחקר היה הורמון הגדילה, אך בשלב מסוים גליק החל לחקור את הורמון "וזופרסין". הורמון זה המורכב מ-9 חומצות אמינו המכונה גם הורמון נוגד השתנה, מופרש על ידי בלוטת יותרת המוח ופועל לוויסות הפרשת השתן. גליק פיתח שיטת בדיקה ביוכימית, המודדת את ריכוז ההורמון וזופרסין בדם. למעשה, הוא פיתח את הבדיקה הרגישה והיעילה ביותר מסוגה. בעקבות זאת, כאשר עבר לישראל, הצטוות לאחד מחוקרי השינה הגדולים בעולם, ויחד הם בדקו את שיעור הפרשת הווזופרסין בדם בזמן השינה.

גליק נשוי ואב לשישה. אחד מילדיו הוא יהודה גליק, חבר הכנסת ה-20.

• 1988 – פרס אלקלס למדען מצטיין בתחום הרפואה.
• 2012 – אות מפעל חיים מטעם האיגוד לרפואה פנימית .
• 2012 – עיטור "יקיר העיר באר שבע".
• 2014 – פרס "בוני ציון" של ארגון נפש בנפש (המוענק לְעולים ממדינות דוברות אנגלית שתרומתם למדינת ישראל יוצאת דופן)^[1].
• 2019 – אות בן-גוריון

• ניסויים רפואיים בבני אדם, אסיא סג–סד (טז, ג–ד), כסלו תשנ"ט
• דיווח אמת לחולה, באתר "דעת"
• The medical education system in Israel
• Simulation‐Based Medical Education: An Ethical Imperative
• Quo Vadis, Bioethics
• יצחק שתיל, "רבני באר שבע ומוליכי דרכה", ה'תשע"ב, עמ' 48–49.

• פרס מפעל חיים לפרופסור גליק מסורוקה, באתר ערוץ 7, 19 באפריל 2005
• אלישיב רייכנר, בכיר בסורוקה: מערכת הבריאות בקריסה, באתר nrg, 27 במרץ 2014