שמשון ודלילה (אופרה)

סן-סנס החל להלחין את היצירה בתור אורטוריה ב-1868, אך כותב הלברית, פרדינן למר, שכנע אותו להפוך אותה לאופרה בשל הפוטנציאל הדרמטי המובהק שיש לעלילה. ליסט הציע עצמו להפיק את האופרה בוויימאר, שם היה הבמאי המוזיקלי. העובדה שהאופרה נכתבה על בסיס סיפור תנ"כי גרמה להתנגדות להעלאתה בצרפת. למעשה, הופעת הבכורה של האופרה "שמשון ודלילה" בצרפת הייתה רק בשנת 1890, בעיר השדה רואן. אלא שאז, פולין גארסיה-ויארדו, זמרת האופרה הדגולה, אשר לה הקדיש את היצירה, הייתה כבר מבוגרת מדי מכדי לשיר את תפקידה של דלילה. בלונדון, הלורד צ'מברלין אסר על המשך הצגתה כאופרה והיצירה בוצעה בהמשך בבריטניה בתור אורטוריה. ב-7 במרץ 1912 בוצעה האופרה באולם הקונסרבטוריון בסנט פטרבורג בתרגום לעברית פרי עטו של יחיאל רַבְרֶבִי, ובניצוחו של גריגורי (צבי) קומפנייץ.^[1] אפשר שניסיון חלוצי בהעלאת אופרה תנ"כית בשפה העברית נבע בין השאר מההנחה המוטעית שסן-סנס היה יהודי.^[2]

התפקיד של דלילה הוא מן החשובים ביותר שנכתב למצו-סופרן. סן-סנס הקדיש את התפקיד לפולין ויארדו, אשר ארגנה בביתה שבפריז קונצרט פרטי בו היא שרה קטעים מהמערכה השנייה, כאשר סן-סנס בעצמו מלווהּ בפסנתר, וזאת על מנת לנסות להרשים את אחד הבמאים של האופרה הצרפתית שנכח שם ולשכנעו להעלות את האופרה, אך ללא הועיל. האריה "לבי נפתח לקולך" (Mon coeur s'ouvre a ta voix) נכללת תכופות ברסיטלים של זמרות מצו ואלט. שתיים מן האריות הנוספות של דלילה הן ידועות במיוחד: "Mon coeur s'ouvre à ta voix", ו-"Printemps qui commence" (תחילת האביב).

עלילותיהם של שמשון ודלילה מתוארות בתנ"ך, בספר שופטים, פרק ט"ז. בדומה לסיפוריו של הרקולס, הפזרנות והאלימות של הגיבור העממי שמשון, בנוסף על היותו אקזוטי ולא ידוע וכן סופו ההירואי והמחריד, גרמו לו להתחבב במיוחד על הקהל האירופאי בתקופה בה יצאה האופרה לאור.

• שמשון – טנור
• אבימלך – בס
• הכהן הגדול של דגן – בריטון
• הפלשתי הראשון – טנור
• הפלשתי השני - בס
• השליח הפלישתי - טנור
• דלילה – מצו סופרן
• עברי זקן - בס

מקהלה של עברים, ופלשתים

מקום: ארץ ישראל

זמן: בערך 1150 לפנה"ס

מערכה ראשונה

בכיכר בעזה, מתפללת קבוצה של עברים לאלוהי ישראל שישחררם מעבדותם לפלשתים. התמונה הראשונה היא הרמז הברור ביותר לכך שהאופרה מקורה באורטוריה, ובפתיחתה הקודרת, המקהלה שרה מעין פוגה עם המילים ‘Nous avons vu nos cités renversées’ – "ראינו את ערינו נכבשות".

פתיחת המקהלה: "אלוהי ישראל"

שמשון מנסה להחיות את אמונתם של בני ישראל באלוהים. האריה שלו מושרת במקביל לתפילת המקהלה.

אריה: "עצרו, הו אחי"

אבימלך, המושל הפלישתי (דמות בדיונית), מופיע ומלגלג על בני ישראל, באומרו כי הם חסרי ישע מכיוון שאלוהיהם נטש אותם.

אריה של אבימלך: "האלוהים הזה שאתה מתחנן אליו בקולך"

שמשון הורג את אבימלך ומפנה את העברים מהמקום. הכהן הגדול של דגון יוצא מהמקדש הפלשתי ומקלל את כוחו האלוהי של שמשון. עברי זקן מהלל את שמשון. בתור ניסיון לגרום להדחת את שמשון כמנהיג של המרד העברי, דלילה וחבורת נערות רוקדות לפניו ודלילה שרה על איך האביב פורח סביבה, אך עדיין, בליבה, היא חשה כי עוד חורף.

אריה: "תחילת האביב"

דלילה מזמינה את שמשון למעונה הסמוך, והמסך נסגר בשלב בו ברור כי שמשון אינו מקשיב לנבואותיו המתריעות של העברי הזקן.

מערכה שנייה

המבוא למערכה מפאר את דלילה. דלילה יודעת ששמשון מהופנט על ידיה ויבוא אליה במקום להוביל את המרד העברי נגד הפלשתים. היא שרה אריה מפתה על האהבה כדי להפיל בפח את שמשון באומרה לו, שכל כוחו לא יעמוד לו כנגד הסתערותה של האהבה.

אריה: "אהובי! עזור לחולשותיי"

מתוך ניסיון לסגור את המלכודת מסביב לשמשון, דלילה מפתה את שמשון ואומרת לו כי היא כולה שלו אם הוא רוצה בה. היא מתחננת אליו שישיב לה אהבה, מתוך תקווה שיניח לדברים האחרים המטרידים אותו ויתרכז בה לגמרי. הערה: בסוף הבית השני שמשון מצטרף לשירה והופך את הסולו לדואט.

אריה: "ליבי נפתח לקולך"

נראה כי שמשון נלכד ברשתה של דלילה. היא מעמידה פנים שהיא מטילה ספק בנאמנותו אליה, ומבקשת ממנו בתור הוכחה לאהבתו את סוד כוחו, ומתייפחת כאשר הוא מסרב לגלות לה. שמשון שומע את הרעם ששלח אלוהים בתור אזהרה, אך אינו יכול להתנגד לרצונה של דלילה. מעט מאוחר יותר, לאחר ששמשון גילה לה את סוד כוחו הטמון בשערו הארוך, דלילה קוראת לחיילים הפלשתים, הקוצצים את שערו, תופסים אותו ומעוורים אותו.

מערכה שלישית

תמונה ראשונה: בעזה, שמשון העיוור המניע רחיים במעגל, מתפלל לשלום העברים, שיסבלו בגלל חטאו. נשמעים קולותיהם המאשימים.

תמונה שנייה: במהלך המשתה הגדול במקדש של דגון, דלילה והכהן הגדול מלגלגים על שמשון.

בלט: "משתה" - מן המנגינות הידועות באופרה.

כאשר מכריחים את שמשון העיוור להשתחוות בפני פסלו של דגון, הוא מבקש מנער להוביל אותו לשני העמודים המרכזיים של המקדש שמולם מצוי הפסל. שמשון מתפלל לאלוהים שישיב לו את כוחו ולו בפעם האחרונה, ובמאמץ עילאי הוא דוחק את עמודי המקדש וממוטט אותו עליו ועל אויביו הפלשתים.

"סוף"

• קאמי סן-סנס
• אופרה צרפתית

מדיה וקבצים בנושא שמשון ודלילה בוויקישיתוף

• שמשון ודלילה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)