אריה (מוזיקה)

אַרִיָה (Aria) (משמעות באיטלקית: 'אוויר') הוא מונח הקשור לעולם המוזיקה הקולית ופירושו חיבור שירי באופרה או אורטוריה המיועד לקול יחיד בליווי תזמורת או ללא ליווי תזמורת. קיימות אריוֹת לכל הקולות מסופרן ועד באס.

תחילתה של האריה בקנטטה באורטוריה ובפסיון במאות ה-17 וה-18 וההמשך ושיא הפופולריות באופרה בתקופה הקלאסית והרומנטית במאות ה-18 וה-19.^[1] החל מראשית דרכה התבססה האופרה על שילוב בין אריה, שהיא קטע סולו של אחד הזמרים המבטא בדרך כלל מצב-רוח או הלך רגשי, לבין הרצ'יטטיב, קטע מושר או מדובר המשמש לקידום העלילה. בדרך כלל הרצ'יטטיב משמש קדימון לאריה.

בין האריות הידועות ניתן למנות את "שיר הטוראדור" מאת ביזה, מתוך האופרה "כרמן"; "האישה היא יצור הפכפך" (לה דונה א מובילה) מאת ג'וזפה ורדי, מתוך האופרה "ריגולטו" ; ופנו דרך לָעושה כול מאת רוסיני, מתוך האופרה הספר מסביליה.

בתקופת הבארוק היה שימוש נרחב באריות מסוג "אריה דה קאפו". בסוג זה, שפותח על ידי המלחין האיטלקי אלסנדרו סקרלטי, יש שלושה חלקים, שהאחרון בהם מהווה חזרה (מוזיקלית ומילולית) על החלק הראשון בתבנית של א-ב-א כאשר א הפותח וא המסיים זהים לחלוטין.