תאגיד סטטוטורי
תאגיד סְטָטוּטוֹרִי (או תאגיד חָקוּק[1][2]) הוא ישות משפטית אוטונומית למחצה אשר פועלת מתוקף חוק ויכולה להחזיק בסמכויות חקיקתיות, ביצועיות ושיפוטיות. לעיתים מוקם גוף סטטוטורי ביוזמת חקיקה ממשלתית בכנסת, ולעיתים זהו גוף פרטי שמקבל סמכויות בחוק. המונח "סטטוטורי" פירושו "על פי החוק".
בעולם
תאגידים סטטוטורים משמשים בדרך כלל במדינות המנוהלות על ידי הסגנון הבריטי של דמוקרטיה פרלמנטרית כגון הממלכה המאוחדת ומדינות חבר העמים הבריטי, כגון: אוסטרליה, קנדה, הודו וניו זילנד.
בישראל
מטרת תאגידים סטטוטוריים היא להוות אוטונומיה חוקית מקצועית וביצועית בתחום מסוים אשר לרשויות השלטון אין את המשאבים המקצועיים (לדוגמה: במכון התקנים) או בתחום בו יש צורך באוטונומיה פוליטית (לדוגמה: לשכת עורכי הדין או בנק ישראל) ואין יכולת להעניק לגוף סמכויות על ידי תיאגוד (פרטי או ציבורי).
על מנת להעניק לגופים אלה את הסמכויות הנדרשות להם למלא את ייעודם ומאידך לתחום סמכויות אלה לייעודם המקורי בלבד, נדרשת חקיקה. ההליכים המנהליים והפרלמנטריים שקודמים לחקיקתו של החוק המקים את התאגיד הסטטוטורי הם למעשה הליכי הייזום שלו. משום כך, לתאגיד סטטוטורי אין "בעלים". החוק דואג לפרט את זהותם של הגוף או האישיות המוסמכים למנות את הנהלתו, שברוב המקרים הם הממשלה או השר הממונה על הענף[3].
לעיתים, תאגיד סטטוטורי הופך לחברה בע"מ, כך לדוגמה חברת דואר ישראל החליפה את רשות הדואר שהייתה תאגיד סטטוטורי[4].
תאגידים סטטוטוריים בישראל
ראו גם
קישורים חיצוניים
- רשימת תאגידים סטטוטוריים בישראל, באתר חופש המידע
הערות שוליים