תאו

התאו הוא בהמה מעלת גרה וצמחונית. מזונו כולל צמחים, קש וכולי. ישנם תאואים אשר חיים בקרבת מים, כגון, ביצות, אגמים ונהרות, וניזונים מצמחי הגדות. הם רובצים ברוב שעות היום במים, ובכך מתרעננים ומונעים עקיצות חרקים. התאואים חיים בלהקות גדולות, ובכך מקטינים את הסכנות הצפויות להם. הלהקה מסוגלת להתגונן כנגד טורפים על ידי דריסה או ניגוח. בלהקה מעורבים גם זכרים וגם נקבות. כאשר התאו מזדקן הוא עובר לגור לבדו בטריטוריה משלו, שם אין לו אויבים וסכנות, מלבד אריות, שאותם הוא יכול לנגוח למוות.

התאו הוא בעל חיים גדול וכבד, משקלו עולה על 500 ק"ג ויכול להגיע ללמעלה מטונה. אורכו נע בין 2.5 ל-3 מטרים ואורך קרני הזכר יכול להגיע ל-1–2 מטרים.

תאו הפיליפינים, הנקרא גם "תאו מינדורו" משום שהוא חי אך ורק באי מינדורו, הוא החיה הגדולה בפיליפינים. הוא נמצא בסכנת הכחדה ומונה פחות ממאה פרטים^{[דרוש מקור]}.

בסוג תאו קיים תת-הסוג "אנואה" ובו שני מינים: "אנואה השפלה" (Bubalus depressicornis) ו"אנואה ההרים" (Bubalus quarlesi).

המין המכונה תאו אפריקני, אשר נפוץ בערבות אפריקה דומה לתאו אך הועבר לסוג סינצרוס.

ההריון של נקבת התאו נמשך 11 חודשים, ובסופו נולד עגל אחד שמשקלו 30–40 ק"ג. הוא נעמד על רגליו תוך פחות מחצי שעה, ומתחיל לינוק חלב מאמו. כעבור כמה ימים הוא מסוגל לנוע כשאר חברי הלהקה.

האדם ביית את התאו לפני אלפי שנים והחל להשתמש בו לנשיאת משאות, חריש וטחינה, במקביל המשיך צייד של תאו הבר.

התאו הפיליפיני (מינדורו) ניצוד בידי האדם עד כדי סכנת הכחדה. התאואים נדחקו למקומות הנידחים באי, וכדי להגן על עצמם, הם החלו לפעול בלילה.

בהודו משתמשים בחלב התאו, כתחליף לחלב הפרות, האסור בשימוש מטעמים דתיים. התאואים מגודלים בהודו בעדרים של מאות ומסביבם התפתחה תעשיית חלב ענפה.

גבינת הברי וכן מוצרלה במקורה מיוצרת מחלב נקבת התאו^{[דרוש מקור]}.

נקבת התאו מזן Murrah Buffalo מניבה כ-10–16 ליטר חלב ביום בדרך כלל תקופת ההנקה היא של 270–300 ימים בזן זה.

בישראל

לארץ ישראל הובא תאו המים ככל הנראה בתקופה הערבית והוא היה נפוץ בה בנופי ביצה ומים עד סיום תקופת המנדט, בשנת 725 לערך הגיע ויליבלד הקדוש לארץ ישראל ומצא את המריאים (ג'מוסים) משוטטים סמוך לאגם החולה^[7].

התאו החל להיעלם בתקופת המנדט ולאחר הקמת מדינת ישראל נעלם לחלוטין.

עדר קטן של תאואים שרד בבטיחה והתגלה לאחר מלחמת ששת הימים, פרטים מהעדר הועברו לשמורת החולה^[8] וממנו הועברו פרטים גם לשמורת עין אפק.

קיימות גם בישראל שתי חוות לגידול תאואים. במושב ביצרון בשפלה נמצאת חווה גדולה ומחלבה לייצור מוצרים מחלב נקבת התאו^[9].

• תאו המים ההודי (Bubalus bubalis)
• תאו אסייתי (Bubalus arnee)
• תאו הפיליפינים (Bubalus mindorensis)
• אנואה השפלה (Bubalus depressicornis)
• אנואה ההרים (Bubalus quarlesi)

מינים נכחדים

• Bubalus cebuensis
• תאו מים קצר-קרניים (Bubalus mephistopheles)
• תאו מורנסיס (Bubalus murrensis)
• buffalo Bubalus
• Bubalus grovesi

מדיה וקבצים בנושא תאו בוויקישיתוף

• תאו, באתר ITIS (באנגלית)
• תאו, באתר NCBI (באנגלית)
• תאו, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• תאו, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• תאו, באתר GBIF (באנגלית)
• זהר עמר וירון סרי, ‏מתי הגיעו הג'אמוסים לנופי המים של ארץ-ישראל?, קתדרה 117, אוקטובר 2005, עמ' 70-63