תמר גוטליב-סטימצקי

גוטליב נולדה בצפת, בת להורים שעלו לארץ ישראל מאוקראינה. אביה עבד כפקיד במנדט הבריטי האחראי על רשת הטלפונים באזור הצפון, והיא התגוררה עם משפחתה ביישובים שונים בגליל, בחיפה, בקריית חיים ולמדה בבית הספר הריאלי. סיימה תואר ראשון ושני בביולוגיה, מיקרוביולוגיה וכימיה ודוקטורט במיקרוביולגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בתקופת מלחמת העצמאות שירתה בחיל המדע.

בתחילת שנות החמישים עברה לארצות הברית להתמחות במכון לנגיפים בפילדלפיה. עקב התפרצות מגפת שיתוק הילדים בישראל, פנה אליה ראש המחלקה לאפידמיולוגיה במכון לחקר רפואה צבאית, נתן גולדבלום, בבקשה שתסייע בלימוד גידול נגיף הפוליו לצורך הכנת חיסונים. ב-1955 היא עברה למעבדת המחקר לזיהומים ומחלות בבית החולים לילדים של בוסטון תחת ניהולו של ג'ון פרנקלין אנדרס ולמדה את שיטת גידול הנגיף ברקמות קופי מקוק רזוס.

בסוף 1955 חזרה לישראל, חברה לגולדבלום ולג'ורג' מילר להקמת מעבדה בבית החולים צהלון בה פותח חיסון לפוליו ובכך ישראל נהייתה לאחת משש המדינות היחידות בהן יוצר חיסון מעין זה.^[1][2] השימוש בחיסון החל ב-1957 ובזכותו נבלמה המגפה בישראל. ב-1960 החלה ללמד במחלקה למיקרוביולוגיה באוניברסיטת תל אביב ובהמשך מונתה למנהלת המעבדה שעברה לבית החולים תל השומר והייתה תחת הנהגתה למעבדת הנגיפים המרכזית במדינה.

גוטליב הייתה נשואה לצייר אביגדור סטימצקי ואם לבת אחת. במרץ 2013 הלכה לעולמה ונקברה בבית הקברות קריית שאול.

• עופר אדרת, המדענית הצעירה שהצילה אותנו מהפוליו, באתר הארץ, 11 באפריל 2013
• ליאור פרידמן, ימי מגפה, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2009