חיסון
חיסון הוא אמצעי ריפוי מונע, שמונע השפעה של גורמים מזיקים לבריאות כמו נגיפים ומחלות שונות, לפני שהם פוגעים בגוף. תכלית החיסון היא לאמן את מערכת החיסון וללמד אותה להכיר מחוללי מחלות (פתוגנים), שהמערכת אינה ערוכה להתמודד מולם.
פקודת בריאות העם |
|---|
סעיף 19 לפקודה: |
חיסונים נחשבים ממצילי החיים הגדולים בתולדות האנושות. על פי הערכות, חיסונים הצילו ממוות למעלה מ-20 מיליון איש בין השנים 2001 ל-2015 בלבד[1][דרוש מקור: זו כתבה מאתר מסחרי והקישור למקור בכתבה לא בתוקף.], ולפי הערכות אחרות מדובר על הצלה ממוות של כשני מיליון איש בכל שנה[2]. לאורך השנים מספר האנשים שניצלו ממוות בזכות חיסונים מגיע למאות מיליונים.
חיסונים מוערכים גם כהקלה כלכלית משמעותית, שכן הם חוסכים טיפולים רפואיים ושימוש בתרופות יקרות, בעוד שעלות החיסון עצמו בדרך כלל נמוכה[3].
אופן הפעולה של חיסונים הוא הכנת המערכת החיסונית הטבעית להתמודדות עם מזיקים זרים לה. בגוף האדם פועלת המערכת החיסונית הטבעית, שלאורך חיי האדם נתקלת בגורמים שונים ולומדת לזהות אותם ולסווגם כמזיקים, או כבלתי מזיקים. כשהגוף מזהה גורם כמזיק, הוא מפתח נוגדנים. הנוגדנים נצמדים ישירות לפולשים ויכולים להאט את התקדמותם, להפעיל מערך משלים, ולשמש כאמצעי סימון המאפשרים לתאי הדם הלבנים לזהות ולתקוף את הפולש. על מנת לקבל מערכת הגנה טבעית יעילה, נדרשים נוגדנים ייחודיים נגד כל סוג פולש.
מרבית החיסונים פועלים באמצעות החדרה לגוף של תרכיב-חיסוני: חלקים מהגורם-המזיק או את הגורם השלם כשהוא מומת או מוחלש. זאת מתוך כוונה שהמערכת החיסונית תלמד לזהות אותו כמזיק (זיהוי אנטיגני) ובעקבות זאת תייצר נגדו נוגדנים ותאי זיכרון ייחודיים לו. ברוב החיסונים, התרכיב המוחדר לא גורם להופעת המחלה כלל, אך לעיתים מופיעה מחלה קלה או תסמינים שנזקם אמור להיות קטן משמעותית מהנזק שגורמת התפרצות ממשית של המחלה. חיסון מסוג זה נקרא חיסון פעיל. הרופא הבריטי אדוארד ג'נר פיתח את החיסון הפעיל הראשון בעולם ב-1796.
בחיסון סביל, לעומת זאת, מחדירים אל הגוף נוגדנים באופן ישיר; חיסון כזה מתבצע כשיש צורך לטפל באופן מיידי בזיהום חמור; במצב כזה הזמן יקר ולא ניתן לחכות עד שהגוף ייצר בעצמו נוגדנים, כפי שמתרחש בחיסון פעיל.
ישנן מחלות עבורן מספיק חיסון בודד או סדרת חיסונים בודדת, והנוגדנים נשארים בגוף למשך כל החיים. אולם ישנן מחלות שהגוף שוכח אותן ולכן נוצר צורך לחזור על החיסון מדי כמה שנים, ואף מדי חודשים.
היות שכל אזור גאוגרפי בעולם שונה ממשנהו מבחינת אוכלוסיית בני האדם, הצמחים, החיידקים וכל הסביבה הביולוגית, אדם הגדל כל חייו באזור מסוים עלול להיות חשוף יותר למחלות באזורים בהם הוא לראשונה מבקר. לכן, לפני נסיעות למקומות מרוחקים, במיוחד כאלה שהתברואה בהם לוקה, נהוג להתחסן לפני נסיעה למדינה או יבשת זאת וכל קופות החולים ממליצות על חיסונים אלו.
הישג בולט של השימוש בחיסונים הוא חיסון נגד אבעבועות שחורות שהביא לחיסולה המוחלט של מחלת האבעבועות השחורות, שלבדה קטלה למעלה מ-300 מיליון איש. הישג נוסף הוא צמצום דרמטי במספר מקרי מחלת הפוליו, אשר שיתקה והרגה כחצי מיליארד איש. כיום הצטמצם המספר לכמה מאות מקרים בשנה בלבד.
היסטוריה
כבר לפני אלפי שנים ניסו בני האדם להתמודד עם מחלות קשות.הסינים השתמשו בווריאולציה (Variolation), תהליך הנקרא על שמה של מחלת האבעבועות השחורות (Variola). במאה ה-15 היה נוהג לקחת מחולי אבעבועות שחורות גלד של פצע מגופם, ולהפכו לאבקה. זו ניתנה לשאיפה לאנשים בריאים אשר נטו להידבק במחלה רק באופן קל יחסית. תהליך הוריאולציה הגיע לארצות אירופה רק במאה ה-18.
את המושג תרכיב יצר רופא מאנגליה בשם אדוארד ג'נר, בסוף המאה ה-18. הביולוג והאימונולוג הצרפתי לואי פסטר התבסס על עבודתו של ג'נר ויצר תרכיבים נגד המחלות כולרה, אסכרה, שנית וכלבת.במאה ה-20 פותחו חיסונים רבים, וביניהם שעלת ופוליו, בעיקר בארצות הברית.
חיסונים בישראל
משרד הבריאות ממליץ על מספר חיסונים[4] שחלקם ניתנים במספר מנות (21 מנות חיסון בסה"כ). שיעור הילדים המקבלים את חיסוני השגרה בישראל הוא מהגבוהים בעולם, אף שקבלת חיסון אינה חובה[5] על-פי חוק (נכון ל-2004, שיעור המחוסנים באוכלוסיית הילדים בישראל עומד על 92%-97%)[6][7]. בדצמבר 1989 נחקק חוק ביטוח נפגעי חיסון, התש"ן-1989, שמכוחו הוקמה ועדה מיוחדת לקביעת פיצויים לנפגעי חיסון והוקמה קרן פיצויים לנפגעי חיסון. כדי להתמודד עם התופעה של הורים שאינם מחסנים את ילדיהם החליטה המדינה, במסגרת חוק ההסדרים 2009, להטיל סנקציות על הסרבנים ולשלול מהם חלק מקצבת הילדים של המוסד לביטוח לאומי[8]. החוק היה אמור להיכנס לתוקפו בתחילת מרץ 2011. שלושה ארגונים עתרו לבג"ץ בעקבות החלטה ממשלה זו ובג"ץ דחה את העתירות[9]. למרות זאת החליטה שרת הבריאות, יעל גרמן כי תבטל את הפחתת הקצבאות לילדים שלא חוסנו כנדרש[10].חלה חובת תיעוד של כלל החיסונים בפנקס חיסונים.
חיסונים המומלצים לכלל האוכלוסייה
המחלות שמשרד הבריאות ממליץ לחסן נגדן הן כאלו שיש עבורן חיסון שהוכח כיעיל, ונחשבות בדרך כלל לקשות ובעלות סיכון לגרום לסיבוך ואף למוות. חיסונים אלו ממומנים על ידי המדינה.
- הפטיטיס B (ידועה גם בשם דלקת כבד B או צהבת B) - ניתן לתינוקות בני יומם נגד דלקת כבד נגיפית. גורמי ההדבקה הם מגע עם דם מזוהם ומוצריו (שימוש משותף במברשת שיניים, מגע של ריריות עם חפצים מזוהמים[11], וכן שימוש במזרקים מזוהמים), מגע מיני, והעברה מדם האם לעובר. הסימפטומים הם חוסר תיאבון, בחילה, הקאות וצהבת, ולעיתים נדירות גם מוות.
- חצבת - מחלה מידבקת ביותר הגורמת לסיבוכים בדרכי הנשימה. כשליש מהחולים יפתחו סיבוך מהמחלה[12].
- חזרת - מחלה הגורמת להתנפחות בלוטות הלימפה. הסימפטומים הם דלקת אשכים ודלקת לבלב. מסוכנת בעיקר בבני נוער ובמבוגרים.
- אדמת - בדרך כלל מחלה קלה, מטרת החיסון למנוע הידבקות של אישה הרה ופגיעה בעובר שכן הווירוס עלול לפגוע בו בצורה קשה ביותר. הסימפטומים הם פריחה על הגוף. תופעות לוואי - חום, פריחה, כאבי פרקים ולעיתים דלקת פרקים, פגיעה במערכת העורקים ואף חסימתם. החיסונים לחצבת, חזרת ואדמת משולבים בחיסון MMR. שילוב זה ניתן בישראל החל משנת 1994.
- דיפתריה - מחלה קשה המתמקדת בגרון. חיידקי הדיפתריה יוצרים רעל מסוכן המתפשט בגוף והגורם לפגיעה במערכת העצבים. הסימפטומים הם סיבוכים בדרכי הנשימה, בלב, במערכת העצבים, בצקת בצוואר, שיתוק שרירים, שיתוק שרירי העין, ואף מוות.
- שעלת - מחלת ריאות המסוכנת בעיקר לתינוקות בגלל סיבוכים אפשריים כמו דלקת ריאות ודלקת קרום המוח. במבוגרים עלולה לגרום לשבירת צלעות וסיבוכים נוספים[13].
- שיתוק ילדים (פוליו) - מחלה נגיפית קשה התוקפת בעיקר ילדים, ופוגעת בשרירים הרצוניים.
- טטנוס - מחלה קשה הנגרמת על ידי רעלן של חיידק המצוי באדמה, באבק דרכים ובדרכי העיכול של חיות המשק. בדרך כלל תוקף ילדים בני שנה עד 5 שלא חוסנו או שנולדו לאם לא מחוסנת. הסימפטומים הם התכווצויות כואבות של שרירים, לרבות שרירי הנשימה ומוות.
- חיידק הפנומוקוקוס - חיידק שלו 91 זנים הנמצא בעיקר באפם של ילדים וגורם למגוון מחלות החל מדלקת אוזניים, דלקת ריאות, זיהום דם ודלקת קרום המוח. נוסף לשגרת החיסונים החל מיולי 2009. על פי רופאי הילדים בישראל מתן החיסון ימנע כ-4,000 אשפוזים בשנה.
- אבעבועות רוח – חיסון נגד אבעבועות רוח נוסף לשגרת החיסונים החל משנת 2008. מחלה נגיפית קלה אך מדבקת מאוד. הסימפטומים הם חום נמוך ופריחה אופיינית העלולה לגרום לצלקות ולזיהומים. 1-2 ילדים מתים כל שנה בישראל מהמחלה[14]. בנוסף ישנם סיבוכים נפוצים כמו מחלת השלבקת החוגרת שיכולה להופיע גם שנים רבות לאחר המחלה הראשונה.
- רוטה - נגיף נפוץ ביותר הגורם לשלשולים קשים, חום, הקאות והתייבשות אצל ילדים קטנים[15]. במדינות מתפתחות ילדים רבים מתים מהמחלה עקב התייבשות. במדינות בהן הרפואה מפותחת (ביניהן ישראל) כמעט ואין תמותה, אך המחלה מביאה לסבל רב לתינוקות ואשפוזים רבים[16], אותם מונע החיסון בהצלחה רבה[17].
- נגיף הפפילומה האנושי - נגיף שגורם לסרטן צוואר הרחם, סרטן הנרתיק, סרטן איבר המין הנשי, סרטן פי הטבעת, סרטן החלחולת, סרטן הפין, סרטן הפה, סרטן הלוע, סרטן הגרון, סרטן הראש, סרטן הצוואר ועשוי לגרום לסוגי סרטן אחרים. בנוסף, הנגיף גם גורם לקונדילומה (יבלות באברי המין). נוסף לשגרת החיסונים לבני נוער החל משנת 2015.
- שפעת - מחלת חום אשר פוגעת בדרכי הנשימה. הסימפטומים הם חום גבוה, תחושת עייפות וצמרמורות, כאבי ראש וכאבי גרון.
חלוקת החיסונים בתקופת חיי האדם:
- דלקת כבד B (הפטיטיס B או צהבת B) - ניתן בשלוש מנות, אחת בגיל הינקות עוד בבית החולים, השנייה בגיל חודש והאחרונה בגיל 6 חודשים.
- טטנוס, דיפתריה, שעלת אסלולרית - ניתן בארבע מנות, אחת בגיל חודש, השנייה בגיל 4 חודשים, השלישית בגיל שישה חודשים והאחרונה בגיל שנה. עם זאת כאשר הילד מגיע לגיל בית הספר הוא מקבל את החיסון בעוד שתי מנות אחת בגיל 7 (כיתה ב') והשנייה בגיל 13 (כיתה ח').
- רוטה - ניתן בשלוש מנות בגיל חודשיים, ארבעה חודשים וחצי שנה.
- שיתוק ילדים מומת IPV - ניתן בארבע מנות, אחת בגיל חודשיים, השנייה בגיל 4 חודשים, השלישית בגיל שישה חודשים והאחרונה בגיל שנה. שתי מנות נוספות ניתנות בכיתה א' ובכיתה ח'.
- שיתוק ילדים מוחלש OPV - ניתן בשתי מנות, אחת בגיל חצי שנה והשנייה בגיל שנה וחצי.
- Haemophilus influenzae מזן B - ניתן בארבע מנות בגיל חודשיים, 4 חודשים, שישה חודשים ובגיל שנה.
- חצבת, חזרת, אדמת, אבעבועות רוח - ניתן בשתי מנות, האחת בגיל שנה והשנייה בגיל 6 (כיתה א').
- דלקת כבד A (הפטיטיס A או צהבת A) - ניתן בשתי מנות, האחת בגיל שנה וחצי והשנייה בגיל שנתיים.
- חיידק הפנומוקוקוס - ניתן בשלוש מנות בגיל חודשיים, 4 חודשים ו-12 חודשים.
- נגיף הפפילומה האנושי - ניתן בשתי מנות בגיל 13 (כיתה ח') בהפרש של חצי שנה.
- שפעת מומת - ניתן בכל חורף החל מגיל חצי שנה.
חיסונים נוספים
בנוסף לחיסוני השגרה הנהוגים בישראל, ממליץ משרד הבריאות על מתן חיסון לאנשים הנוסעים לחו"ל (בעיקר מדינות העולם השלישי כמו: הודו, תאילנד ועוד)[18]. חלק מהחיסונים המומלצים הם נגד המחלות: קדחת צהובה, דלקת מוח יפנית, כולרה, טיפוס הבטן, הפטיטיס A, הפטיטיס B, אסכרה, צפדת ומנינגוקוקוס (חיידק הגורם לדלקת קרום המוח).
חיסונים ביהדות
מבחינה הלכתית: לפי רוב מוחלט של פוסקי ההלכה חובה להתחסן. לפי רבי יצחק זילברשטיין[19], גם אם חצי מהרופאים היו סבורים שהנזק של החיסונים גדול מהתועלת, עדיין יש חובה להתחסן. כי בסופו של דבר צריך ללכת על פי החלטת הממשלה ורשויות הבריאות, זאת על פי שולחן ערוך הרב שפוסק ש"רופא שניתנה לו הרשות לרפאות" זהו רופא שהוסמך על ידי הממשלה. ואפילו שרופאים אומרים שיש סיכונים בחיסונים ותופעות לוואי וכדומה - עדיין יש להתחסן, על פי הכלל המופיע בגמרא, שיותר יש לו לאדם לשמור עצמו שלא יזיק משלא יוזק.
התנגדות לחיסונים
ערך מורחב – התנגדות לחיסונים
קבוצות שונות מתנגדות לחיסונים. יש המתנגדים משיקולים מוסריים ואתיים, ויש המטילים ספק ביעילות או בבטיחות של החיסונים, וטוענים כי יש אלפי מאמרים המראים על נזק כלשהו הנגרם מחיסונים[20][21]. לטענת המתנגדים משיקולי יעילות, החיסונים אינם מספקים הגנה יעילה. יש המנסים לקשור בין מספר חיסונים וביניהם חיסון כנגד חזרת, וחיסון כנגד הפטיטיס, שהכילו את החומר המשמר תיומרסל לבין אוטיזם[22][23];
טענה נפוצה היא שחיסונים הם קונספירציה של חברות התרופות. טענה זו מופרכת, שכן רווחי החיסונים אפסיים לעומת הרווחים מתרופות לטיפול במחלות אותן החיסונים מונעים.[דרוש מקור]
למרות הטענות לגבי אוטיזם, המחקרים המבוססים בתחום הראו כי אין ביסוס לחששות אלה (ראו בהמשך). הטענה היא שהחיסון בגיל מוקדם כל כך הוא לא בהכרח בריאותי אלא מערכתי - המדינה מנצלת את העובדה שההורים באים בשנה הראשונה לטיפת חלב לצורך בדיקות, ואז אפשר גם לחסן את הילדים, בעוד שבגיל מאוחר יותר הסבירות שיבואו תקטן, ולא יהיה ניתן להבטיח שכולם יחוסנו.
יש גם דתות וכתות המתנגדות לחיסונים בטענה שהם סותרים את עקרונותיהם, וכן קבוצות פוליטיות הטוענות שחיסון כלל האוכלוסייה נוגד את חופש הפרט. בקרב החרדים בישראל ישנן קבוצות המסרבות להתחסן[24], אולם בעקבות מגפת החצבת בסוף 2007, עלתה בקהילה זו המודעות לנושא החיסונים[25].
הזרם המרכזי ברפואה המודרנית גורס כי מתן חיסונים מונע סבל ומקטין מקרי מוות, והתועלת שבהם עולה עשרות-אלפי מונים בהרבה על הסיכונים ועל התגובות השליליות לחיסון. לכן במספר מדינות בעולם הרשויות משתמשות באמצעים כדי לכפות חיסונים. בארצות הברית ברוב המדינות אי אפשר לרשום ילדים לבית ספר ללא הצגת פנקס חיסונים מלא (החוק מאפשר פטור מחיסונים על רקע רפואי בכל המדינות, ומשנת 2006, ניתן לקבל פטור מטעמים דתיים ב-48 מדינות או אמונות אישיות ב-19 מדינות התנגדות לחיסונים). באוסטרליה הרשויות מתנות קצבאות והטבות מס בביצוע חיסונים החל מאמצע 2015.
טענות בדבר קשר בין חיסונים ואוטיזם, והפרכתן
בשנת 1998 פרסם החוקר אנדרו וייקפילד (ועמיתים) מחקר שעסק ב-12 ילדים, רובם אוטיסטים ברמות שונות, שאובחנו זמן קצר לאחר קבלת החיסון המשולש לחצבת, אדמת, וחזרת[26]. במסיבת עיתונאים ב-1998, הציע וייקפילד כי עדיף לתת לילדים את החיסון בשלוש מנות נפרדות, במקום חיסון בודד. הצעה זו לא נתמכה על ידי המחקר שפרסם. מחקרים נוספים, שעברו ביקורת עמיתים, וסקרו קבוצות גדולות בהרבה, לא מצאו כל קשר בין החיסון לאוטיזם[27]. חוקרים ורופאים רבים ביקרו את וייקפילד על דרך פעולה שאיננה מדעית, ועל כך שגרם לירידה בשיעורי החיסון[28] וגם בענייני אתיקה, בנוגע לדרך ביצוע המחקר[29][30].
בשנת 2004, עשרה מתוך שלושה עשר הכותבים העמיתים של המחקר משכו רשמית את תמיכתם בפרשנות לפיה החיסון עלול לגרום לאוטיזם[31]. המרכז לבקרת מחלות (CDC) בארצות הברית[32], האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית[33] ושירות הבריאות הלאומי של הממלכה המאוחדת (בריטניה)[34] הסיקו כי אין כל ראיה לקשר בין החיסון המשולש לאוטיזם. סקירה מערכתית של ספריית קוקרן מצאה כי אין קשר אמין בין החיסון לאוטיזם, ושהחיסון מונע מחלות בעלות סיכון משמעותי לסיבוכים ומוות. לפי הסקירה, הפגיעה באמון הציבור ביחס לחיסון המשולש פגעה בבריאותו[35]. ב-2 בפברואר 2010 מחק כתב העת Lancet מהארכיון את מאמרו של וייקפילד. הגורמים למחיקה היו ממצאים שהראו כי וייקפילד קיבל שוחד בעבור הטיה מכוונת של המחקר, ומחקרים מאוחרים שלא הצליחו לחזור על תוצאותיו[36].
רישיון הרופא של וויקפילד נשלל בשנת 2010 עקב חשיפת מחקרו כשגוי, מוטה ומזיק[37].
גם בשנים שלאחר מכן, לצד הקונצנזוס הרחב במחקר לפיו אין קשר בין חיסונים ואוטיזם, ממשיכים חוקרים שונים לבדוק את הנושא באופן פרטני, ותוצאותיהם המצטברות של המחקרים השונים מחזקים את העדויות לחוסר הקשר בין החיסונים הנבדקים לאוטיזם[38].
תיומרסל
תיומרסל הוא חומר משמר אנטי-פטרייתי, המשמש בכמויות קטנות בכמה חיסונים המשמשים למספר מנות, כדי למנוע זיהום[39]. למרות יעילות התיומרסל, השימוש בו שנוי במחלוקת מכיוון שהוא מכיל כספית. בשנת 1999 ביקשו המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן והאקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים מיצרני החיסונים להסיר את החומר בהקדם האפשרי, במסגרת עקרון הזהירות המונעת. נכון לשנת 2017, תיומרסל אינו משמש בחיסונים הנפוצים בארצות הברית ובאירופה, למעט בחלק מחיסוני השפעת[40] (ייתכנו כמויות מזעריות בכמה חיסונים עקב תהליכי הייצור, בשיעור שלא עולה על 1 מיקרוגרם, כ-15% מצריכת הכספית הממוצעת לבוגר בארצות הברית, ו-2.5% מהכמות אותה מחשיב ארגון הבריאות העולמי לסבילה)[41][42]. הסרת החומר עוררה חשש שתיומרסל קשור לעלייה בשיעורי האבחנה של אוטיזם[40], אך החשש הופרך, מכיוון ששיעורי האוטיזם המשיכו לעלות גם לאחר הסרת תיומרסל מחיסוני הילדות[43]. אין כעת (2017) ראיות מדעיות מקובלות לטענה שחשיפה לתיומרסל גורמת לאוטיזם[44].
נזקי תנועת ההתנגדות לחיסונים
בעקבות טענות השווא נגד חיסונים חלה ירידה בשיעור המתחסנים בעולם המפותח, ועימה עלייה בשיעורי התחלואה. התפרצויות של מחלות התחוללו במדינות רבות בעולם המפותח[46], והנתונים מראים בבירור כיצד במדינות בהן תנועות ההתנגדות לחיסון הפחיתו את שיעור המתחסנים, עלתה התחלואה פי 10 עד פי 100 בהשוואה למדינות בהן שיעור המתחסנים נותר יציב[47]. מגמות של הימנעות מחיסון גרמו גם לחזרתן של מחלות לאזורים מהן מוגרו, כך למשל בספרד נרשמו מקרי דיפתריה לאחר למעלה מ-20 שנים, לאחר ירידה בשיעור קבלת החיסון[48].
בתגובה לירידה בשיעורי החיסון, החלו מדינות שונות להחמיר עם הורים שסירבו לחסן את ילדיהם. באיטליה נקבע שאי מתן חיסון היא עבירה על החוק, וחל איסור על ילדים לא מחוסנים ללכת לגנים ולבתי ספר[49]. באוסטרליה הוטלו סנקציות כלכליות על הורים שנמנעו ממתן חיסון ונאסרה הגעת ילדים שאינם מחוסנים לגנים ולבתי ספר[50]. בחלק מהמקרים הועמדו הורים לדין עקב מות ילדיהם בשל אי מתן חיסון[51].
חסינות העדר ותוצאות הפגיעה בה
חסינות העדר מסייעת במניעת הדבקה מאלו שהמערכת החיסונית שלהם פגועה (בשל מחלה אוטואימונית או בשל טיפול רפואי, כגון לאחר השתלת איברים וכימותרפיה לחולי סרטן) או אלו שמתן החיסון לא חולל אצלם תגובה אימונולוגית (עד 20% ממקבלי החיסון, בתלות בסוג החיסון). חסינות העדר פועלת על ידי צמצום מקרי החשיפה לפתוגנים, אך דרוש שיעור מתחסנים גבוה על מנת שהיא תפעל. כתוצאה מהירידה בשיעורי החיסון חלה פגיעה בחסינות העדר, וכתוצאה מכך נחשפה האוכלוסייה הפגיעה להדבקות, חולי ומוות.
מיזם מחוסגן
- ערך מורחב – מחוסגן (עמותה)
מיזם מחוסגן הוקם בישראל בשנת 2018 על מנת להילחם בתופעה של ילדים לא מחוסנים[52]. פעילותו של המיזם היא ליווי רפואי של גני ילדים, על מנת לוודא כי כל הילדים מחוסנים[53]. מתנדב של מחוסגן (רופא, אח או סטודנט לרפואה) מגיע לגן הילדים ובודק פנקסי חיסונים. במידת הצורך הוא גם נפגש עם הורים חוששים ומשכנע אותם לחסן[54]. את המיזם הקימו איתי ברשדסקי, מנהל רשת גנים, ד"ר ליאור אונגר, וד"ר מאיר עזרא אליה, ואליהם הצטרפה כמנכ"לית סתו אברהמי. על פי אתר המיזם, כחודשיים מהקמת המיזם יותר מ-260 גנים הצטרפו ליוזמה, ולמעלה ממאה מתנדבים מתחום הרפואה ליוו את הגנים הללו[55]. רבים מהמתנדבים פעילים גם בהפעלת אתר מדעת, וקבוצת הפייסבוק "מדברים על חיסונים", שם הם מסבירים על בטיחות החיסונים, אל מול פונים מודאגים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
חיסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- חיסוני ילדות ונוער, אתר מדעת
- פורטל החיסונים, באתר עמותת מדעת
תרכיבים, דף שער בספרייה הלאומית- חיסונים - כל מה שחשוב לדעת, אתר "חיסונים", מרכז רפואי וולפסון
- תדריך החיסונים של משרד הבריאות של ישראל - שגרת החיסונים בישראל, כולל פירוט לוחות החיסונים, הוראות והוראות-נגד, מצבים מיוחדים, פירוט מרכיבים
- מאמרים בנושא חיסונים, באתר ספריית אסיף
- אבינועם רכס, דילמת החיסונים - האם רשאית החברה לכפות בחוק חיסון?, באתר הארץ, 6 במאי 2007
- אלי סומך, מדוע בכל זאת כל כך חשוב לחסן ילדים?, באתר ynet, 2 בספטמבר 2008
- שי אשכנזי, המחלות הישנות לא מתו, הן רק מחכות שנפסיק לחסן, באתר הארץ, 21 בדצמבר 2008
- איילת רוזן, לא לעולם חוסן, באתר מאקו, 6 בנובמבר 2014
בני מוזס, כל הדרכים להתמודד עם סרבני החיסונים, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2016- ארז גרטי, חיסון סביל, במדור "מאגר המדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 2 ספטמבר 2009
הרצאה - להתחסן או לא להתחסן? שלמה בן ששון, האוניברסיטה העברית (2014)
