תפוס את הכלה

מגי קרפנטר (ג'וליה רוברטס) היא אישה צעירה נמרצת ואטרקטיבית, שהיו לה מספר מערכות יחסים כושלות. מגי, שחוששת להינשא, התארסה מספר פעמים אך מעולם לא התחתנה. כתוצאה מכך, מגי זוכה לפרסום בצהובונים בכינוי "הכלה הבורחת".

בניו יורק, הכתב הומר אייזנהאואר גרהם, המכונה "אייק" (ריצ'רד גיר), כותב אודותיה טור המכיל מספר טעויות עובדתיות. את המידע עליה סיפק לו אחד מהאקסים הנטושים שלה, כדי לנקום בה. בעקבות הכתבה, אייק מפוטר בגלל שלא בדק את המקור שלו. אייק מחליט לכתוב מאמר מעמיק על מגי במטרה לקבל את העבודה שלו בחזרה. הוא נוסע להייל במרילנד ושם הוא מתוודע למגי, סגנון חייה, משפחתה, ובן זוגה הרביעי, בוב קלי (כריסטופר מלוני), מאמן פוטבול בבית הספר התיכון המקומי, שמתייחס למגי כמו לאחד השחקנים בקבוצה שלו.

תוך כדי תחקיר על הסיפור שלו לעיתון, התובנות של אייק גורמות למגי להתמודד עם הפחדים שלה, ועם הזמן שניהם נמשכים זה לזה. בינתיים, מגי עדיין מתכננת להתחתן עם בוב. בעיצומה של החזרה לחתונה, בוב עוזר למגי ללכת לאורך המעבר, ומבקש מאייק לעמוד במקומו כאילו הוא החתן. בשלב זה אייק ומגי מממשים "הלכה למעשה" את הזכות לנשיקה מול בוב, ומודים ברגשותיהם זה לזה. בוב הפגוע מכה את אייק בפניו.

זמן קצר לאחר מכן, אייק ומגי קובעים תאריך לחתונתם. ביום החתונה, מגי מקבלת רגליים קרות, ומשאירה את אייק, כמו ארוסיה הקודמים, עומד ליד המזבח. כשהיא בורחת משם במשאית של פדקס, אייק רץ אחריה, אבל לא מצליח לתפוס אותה.

לאחר מכן, אייק חוזר לגור בניו יורק. מגי מנסה להסתיר את זהותה, ומוכרת עיצובי תאורה שלה בניו יורק. היא מופיעה באופן בלתי צפוי בלילה בדירתו של אייק. מגי מסבירה שהיא ברחה מכל הבחורים להם הייתה מאורסת בגלל שהם התכוונו להתחתן עם מצג השווא שהיא יצרה עבורם ולא עם מי שהיא באמת. בסופו של דבר, השניים נישאים בטקס פרטי בחוץ, על גבעה, תוך הימנעות מטקס מפואר, דבר שכבר גרם בעבר למגי לברוח. לאחר החתונה שניהם רוכבים משם על סוסים, ובמקביל כולם חוגגים את העובדה שמגי סוף סוף התחתנה.

אחד המשפטים המוכרים ביותר מהסרט הוא: "תראי, אני מבטיח שיהיו לנו זמנים קשים. ואני מבטיח שבשלב מסוים, אחד משנינו או שנינו ירצה לצאת מהדבר הזה. אבל אני גם מבטיח שאם אני לא אבקש ממך להיות שלי אני אתחרט על זה למשך כל חיי. כי אני יודע בלב שלי, את היחידה בשבילי" אותו אומר אייק למגי כאשר הוא מנסה להסביר לה מה הוא יגיד לחברתו כשירצה להתחתן איתה. לאחר מכן לקראת סוף הסרט מגי אומרת את אותו המשפט לאייק כשהיא חוזרת לדירתו בניו יורק כדי להסביר לו מה קרה ומבקשת ממנו הזדמנות שנייה להתחתן איתו.

סצנה שאחרי הכתוביות מראה את מגי ואייק משחקים בשלג, דבר המסמל שהקשר שלהם התחזק לאחר החתונה.

• ג'וליה רוברטס - מגי קרפנטר.
• ריצ'רד גיר - הומר "אייק" אייזנהאואר גרהם
• ג'ואן קיוזאק - פגי פלאמינג; בדיחה חוזרת בסרט היא שקיוזק אומרת בסרט שאין לה קשר למחליקה המפורסמת עם אותו שם.
• הקטור אליזונדו - פישר
• כריסטופר מלוני - בוב קלי
• פול דולי - וולטר קרפנטר
• ריטה וילסון - אלי גרהם
• ליסה רוברטס גילאן - אליין ממנהטן
• דונאל לוג - פרייסט בראיין נוריס
• רג' רוג'רס - ג'ורג' "באג גאי" סווילינג
• יול ווסקאז - דד הד גיל צ'אבז
• קתלין מרשל - בת הדודה קינדי
• סילה וורד - אישה יפה בבר

הופעות אורח

• גארי מרשל - שחקן הבסיס הראשון בסופטבול (ללא קרדיט)
• לורי מטקאלף - בטי טראוט (ללא קרדיט)
• לארי מילר - קווין, ברמן ניו יורקר (ללא קרדיט)

הסרט עלה לאקרנים ב-30 ביולי 1999 והכניס כ-12 מיליון דולר ביום הפתיחה^[1]. בשבוע הראשון ליציאת הסרט היה בראש רשימת שוברי הקופות והכניס כ-35 מיליון דולר‏^[2].

בסופו של דבר, הסרט גרף כ-152 מיליון דולר בארצות הברית וכ-157 מיליון דולר נוספים בשאר העולם. הסרט הכניס בסך הכל כ-309 מיליון דולר^[3].

הסרט קיבל ביקורות בינוניות-חיוביות. למרות שריצ'רד גיר וג'וליה רוברטס התחבבו על המבקרים בסרט השני שלהם מאז "אישה יפה", הצופים והמבקרים הרגישו שהסרט לא היה טוב כמו שהוא יכול היה להיות. במקור, מרשל תכנן להכין סרט המשך ל"אישה יפה", אך בסופו של דבר לא עשה זאת, וביים במקומו את "תפוס את הכלה".

• "תפוס את הכלה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "תפוס את הכלה", באתר נטפליקס
• "תפוס את הכלה", באתר AllMovie (באנגלית)
• "תפוס את הכלה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "תפוס את הכלה", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• "תפוס את הכלה", באתר Metacritic (באנגלית)
• "תפוס את הכלה", באתר אידיבי
• "תפוס את הכלה", באתר דיסני+ סרטים (באנגלית)
• "תפוס את הכלה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• תפוס את הכלה באתר של Turner Classic Movies
• Movie stills

ביקורות

• נסים דיין, ‏אנא, הגידי לנו כן, באתר גלובס, 4 בנובמבר 1999
• נילי ברקן, ‏הבבונים כבר יבואו לראות, באתר גלובס, 29 בנובמבר 1999