C/2012 S1 (ISON)‎

כשהתגלה, ב-21 בספטמבר 2012, היה ISON במרחק של כ-6.29 יחידות אסטרונומיות מהשמש, מעבר למסלולו של כוכב הלכת צדק. זמן קצר לאחר גילויו הובחן כי מאפייני המסלול שלו דומים לאלו של השביט הגדול של 1680 והועלתה השערה שהם התפרקו מאותו גוף אב, אך השערה זו נפסלה. ב-1 באוקטובר 2013 חלף השביט במרחק של כ-10,800,000 ק"מ ממאדים, קרוב פי 6 מהמרחק הקרוב ביותר שלו מכדור הארץ. ב-31 באוקטובר מרחק השביט מהשמש היה זהה למרחק הממוצע של כדור הארץ מהשמש - יחידה אסטרונומית אחת (כ-149,600,000 ק"מ).

לפריהליון הגיע השביט ב-28 בנובמבר 2013, בשעה 18:36 UTC. בשעה זו היה במרחק של כ-1,800,000 ק"מ ממרכז השמש (כ-0.01244 יחידות אסטרונומיות). מאחר שרדיוס השמש הוא כ-700,000 ק"מ, השביט למעשה עבר במרחק של כ-1,100,000 ק"מ מפני השטח של השמש. מסלולו של השביט הוא כמעט פרבולי, מה שמרמז על כך שזהו שביט "טרי" המגיע למערכת השמש הפנימית בפעם הראשונה ושמקורו הוא בעננת אורט.

ב-14 בינואר 2014 כדור הארץ חלף קרוב מאוד למקום שבו היה השביט ב-31 באוקטובר 2013, כך ששוער כי ייתכן ויהיו במסלול זה חלקיקים מזנב השביט מה שיגרום למטר מטאורים חד פעמי. לא ניתן היה לדעת בוודאות האם יתרחש מטר מטאורים משום שמעולם לא תועד מקרה דומה בעבר. בפועל, לא דווח על פעילות מטאורים חריגה.

ב-8 בנובמבר 2013 השביט היה במרחק של כ-0.8 יחידות אסטרונומיות מהשמש והתקרב אליה במהירות של כ-47 ק"מ בשנייה (כ-169,000 קמ"ש), ובהירותו הייתה בסביבות 9^[2]. ב-13 בנובמבר, בעת שהיה במרחק של כ-0.67 יחידות אסטרונומיות מהשמש, חלה עלייה משמעותית בבהירותו של השביט ועל פי מקורות מסוימים היא הוגדרה כבהירות 6, אשר ניתן אף לראות בעין מאזורים חשוכים^[3]. ב-19 בנובמבר בהירותו הייתה בסביבות 5^[4]. בהירותו המשיכה להתגבר בימים שלפני הפריהליון. החלליות SDO ו-SOHO הצופות באופן קבוע בשמש ועקבו אחר השביט בהתקרבו אליה לא הצליחו לאתרו לאחר המעבר הקרוב לשמש ב-28 בנובמבר 2013. על פי רוב ההערכות שפורסמו באותו הזמן השביט התמוסס סמוך לרגע הפריהליון^[5]. מספר שעות לאחר הפריהליון אותר אזור בהיר שהיה ככל הנראה שיירי הגרעין. אזור זה החל להתבהר אך החוויר שוב לאחר מספר שעות נוספות. יום לאחר הפריהליון, ב-29 בנובמבר, בהירות השביט הוערכה ב-5. ב-30 בנובמבר בהירותו הוערכה ב-7, חיוור יותר משניתן לראות ממקום חשוך (גם מבלי להתייחס לקרבתו אל השמש), ומאז ככל הנראה המשיך להחוויר במהירות. ב-2 בדצמבר פרויקט הצפייה בשביט ISON אישר שהשביט התפרק^[6].

לאחר גילויו בשנת 2012 כונה השביט בפי גופי תקשורת רבים "השביט של המאה", ונטען שבהירותו עשויה להיות כשל הירח המלא. באוקטובר 2013 טור בדיילי מייל תיאר את השביט כשביט המאה וטען שבהירותו תהיה פי 15 משל הירח^[7]. מספר מדענים ביקרו את הסיקור התקשורתי הנרחב. האסטרונום קארל בטנס טען ביולי 2013 ש"מעט מאוד אסטרונומים וחוקרי שביטים רציניים חשבו ש-ISON יהיה בהיר כמו הירח המלא. זו לגמרי המצאה של התקשורת. אמרנו את זה במשך חודשים, אף אחד מאיתנו בפרויקט הצפייה ב-ISON לא חזה ש-ISON יהיה עד כדי כך בהיר"^[8].

• C/2011 L4 (פאנסטארס) - שביט נוסף שנצפה בשנת 2013

מדיה וקבצים בנושא C/2012 S1 בוויקישיתוף

• קמפיין הצפייה בשביט ISON, נאס"א
• אבי בליזובסקי, ‏מה הגורל הצפוי לשביט אייסון בשבועיים הקרובים?, באתר "הידען", 15 בנובמבר 2013
• ניר להב, ‏השביט אייסון כבר נראה לעין בבוקר, האם מיום חמישי נראה אותו בערב?, באתר "הידען", 24 בנובמבר 2013
• אבי בליזובסקי, ‏השביט אייסון התפרק בהתקרבו לשמש * מומחים: הוא התפורר מבפנים בשעות שקדמו למעבר ליד השמש, באתר "הידען", 29 בנובמבר 2013