אבקת חלב

במאה ה-13 כתב מרקו פולו על מפגשו עם המונגולים בתקופת קובלאי חאן, אז ציין כי הם השתמשו בחלב שיובש עד לתוצאה של מעין מרקם משחתי.

תהליך הייצור המודרני הראשון של אבקת חלב הומצא על ידי הרופא הרוסי אוסיפ קריצ'בסקי בשנת 1802.

הייצור המסחרי הראשון של חלב מיובש אורגן על ידי הכימאי הרוסי דרצ'וב בשנת 1832.

ב-1833 ויליאם ניוטון פיתח שיטה לייבוש בריק של חלב, וב-1855 נרשם פטנט לייבוש מסחרי של חלב על ידי ט"ס גרימווייד (T.S. Grimwade).

מאז המאה ה-20 אבקת חלב מיוצרת על ידי צמצום חלב בחום למחצית מנפחו המקורי, וריסוס הנותר בקיטור עד לנידוף מרבית הנוזל הנותר. שתי שיטות מקובלות אחרות הן מריחת חלב על תוף פח רותח וסחרורו עד להתקשותו על הדופן וייבושו בהקפאה, בדומה לקפה מגורען. לכל שיטת ייבוש תוצר שונה במקצת, מבחינת היכולת לשאת נוזלים מחדש, משקל נקי, טעם ואף ערכים תזונתיים.

אבקת חלב נמצאת בשימוש נרחב במנות קרב, אספקת מזון חירום במקלטים ומקומות נוספים בהם אספקת חלב סדירה אינה אפשרית. כמו כן, אבקת חלב נמצאת בשימוש נרחב במכונות קפה מסחריות. ניתן להפוך את אבקת החלב לנוזל ביחס של 1:10 של אבקת חלב למים. אחד השימושים הנפוצים של אבקת חלב הוא הוספה לתערובת של קקאו וחמאת קקאו על מנת ליצור שוקולד חלב. בנוסף, כיום נהוג להוסיף אבקת חלב לשוקולד לבן במקרים רבים.אבקת החלב משמשת, בין היתר, מתאמנים, הודות לריכוז הגדול יחסית של חלבון שיש בה, כתוסף תזונה פוטנציאלי. לעיתים היא משמשת גם כמרכיב באבקות החלבון השונות.

מבחינת כשרות, אבקת חלב אינה זהה לחלב רגיל. היא אומנם חלבית כדין החלב, אך לעומת חלב נוכרי שאסור מדרבנן ורק לדעת מיעוט מותר בימינו עקב הפיקוח הממשלתי על יצרני החלב, אבקת חלב שנעשתה מחלב נוכרי ("אבקת חלב נוכרי") מותרת עקרונית^[1], אך יש המחמירים ואוסרים אותה^[2].

כיום מקובל בגופי כשרות לציין על מוצרים המכילים אבקת חלב נוכרי עובדה זו בסמוך לציון הכשרות, וכן לא לתת כשרות ברמת סיווג 'מהדרין' למוצרים המכילים אבקת חלב נוכרי.

• חלב מרוכז