אוהד קנולר

בנה של העיתונאית יהודית קנולר. למד בבית הספר לאומנויות בתל אביב ובתיכון תלמה ילין. כשהיה בן 14, הופיע בתוכנית הטלוויזיה "תופסים ראש" וב-1994, כשהיה בן 18, שיחק בתפקיד ראשי בסרט "עץ הדומים תפוס", אותו כתבה גילה אלמגור.

בצה"ל שירת כלוחם בחיל ההנדסה הקרבית, והוצב בלבנון בחלק מזמן שירותו. לאחר שירותו הצבאי למד משחק בסטודיו למשחק ניסן נתיב והשתתף בהצגות בתיאטרון החאן, ביניהן "חיל פרשים אנו", "הקמצן" ו"מלחמה על הבית". כמו כן, הופיע בתפקיד אורח בסרט "סופר בוי" (1998).

קריירה

קנולר קיבל חשיפה משמעותית בשנת 2002, כאשר גילם את דמותו של יוסי בסרט הטלוויזיה של איתן פוקס "יוסי וג'אגר" לצד יהודה לוי^[1]. על משחקו בסרט זכה בפרס טרייבקה בטקס בארצות הברית^[2]. באותה שנה שיחק בסדרת הטלוויזיה "מתחם אויב".

בשנת 2003 שיחק בסדרת הטלוויזיה "כנפיים" ששודרה בערוץ הראשון ובהצגה "בגידה" שכתב הרולד פינטר בתיאטרון החאן.^[3].

בשנת 2004 שיחק בתפקיד אורח בסרט "שנת אפס" ובסרט "דמיונות" של נמרוד עציון-קורן לצד ליאון רוזנברג ואסנת חכים. באותה שנה שיחק גם בסדרת הטלוויזיה "אהבה זה כואב" לצד דנה מודן ואסי כהן ובסדרה הסאטירית "אפידורל" לצד אפרת בוימולד וריקי בליך.^[4].

בדצמבר 2004 כתב מחזה בשם "גיבור מעמד הפועלים" (אין לבלבל עם מחזה באורך מלא בשם "אחרון הפועלים" מאת יהושוע סובול מ־1980) שהוצג בפסטיבל תיאטרון קצר בצוותא עם משה איבגי בתפקיד הראשי^[5].

בשנת 2005 השתתף בסרטו של סטיבן ספילברג "מינכן" לצד איילת זורר, וכיכב בסרט "ברונו מאוהב".

בשנת 2006 כיכב בסרטו של איתן פוקס "הבועה", וכן כיכב בשתי הצגות במקביל ב"הבימה": ב"טייפ" וב"תקופת הסתגלות".

בשנת 2007 יצא סרטו של יוסף סידר "בופור", בו שיחק כדמות משנה. במקביל לכך עלתה ההצגה "סופה של בדיחה" - אשר בה היה שיתוף פעולה בין "הבימה" לתיאטרון "צוותא" בבימויה של אשתו באותה עת, נועה רבן-קנולר^[6].

בשנים 2008–2010 השתתף בסדרה "סרוגים" המשודרת ב-yes. בשנת 2010 השתתף בסדרה "מי אתה חושב שאתה?" בערוץ הראשון^[7].

הנחה גם את התוכנית "קצר ולעניין" ב"הופ! הורים".

בשנים 2008 ו-2010 שיחק בשתי עונותיה של הסדרה "עד החתונה" בתפקיד ראשי של רן לוריא.^[8].

באמצע 2009 העתיק את מגוריו, יחד עם משפחתו, לדימונה, שם הקים עם אשתו השחקנית נועה רבן את תיאטרון דימונה (אשר נודע גם בשם "מעבדתרבות דימונה")^[9].

בשנים 2011–2012 שיחק בתפקיד כריס במחזה "כולם היו בני" - קופרודוקציה של תיאטראות הקאמרי וחיפה^[10].

ב-2012 שיחק בסרט ההמשך של יוסי וג'אגר - "הסיפור של יוסי" לצד עוז זהבי^[11], ושיחק בתפקיד הראשי בסרט הקולנוע "אנחנו לא לבד", בבימויו של ליאור הר-לב.

בשנת 2013 שיחק בסרטו של אליאב לילטי "מעשייה אורבנית"^[12], ובעונתה השנייה של סדרת הנוער בערוץ דיסני "יומני החופש הגדול".

בשנת 2014 החל לשחק בסדרת המסתורין "מתים לרגע" ב-HOT3^[13]. בשנת 2015 השתתף בסרטה של נטלי פורטמן "סיפור על אהבה וחושך".

מ-2 בנובמבר 2016 הופיע בדרמה הקומית "מפלצות קטנות" של זכיינית ערוץ 2, רשת.

בשנת 2017 היה בין יוצרי הסדרה "כבודו", ששודרה ב-yes הטלוויזיה בלוויין^[14]. ב-2018 השתתף בסרט "בית בגליל"^[15]. ב-2019 שיחק בסרטו של יובל אדלר "המורה לאנגלית"^[16].

בשנת 2020 שיחק את אל"ם אלמוגי בסדרת הדרמה "שעת נעילה"^[17].

בשנת 2022 שיחק בעונה השלישית של הסדרה הדרמה והמתח "כפולים" מבית קשת 12.

בשנת 2023 שיחק בסרט הדרמה הביוגרפי "גולדה" בדמותו של אריאל שרון. הסרט, בבימויו של גיא נתיב, מתמקד בהחלטות הדרמטיות והרות הגורל שאיתן נאלצה ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר להתמודד בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים.

קריירה ניהולית

מאוקטובר 2012 ועד ספטמבר 2016 כיהן כיו"ר הוועד המנהל של שח"ם - ארגון השחקנים בישראל^[18].

ביולי 2019 מונה למנהל תיאטרון גבעתיים^[19].

במהלך המשבר הפוליטי בישראל (2019–2021) תמך קנולר בראש הממשלה בנימין נתניהו והנחה הפגנות תמיכה בו^[20].

פרסים

בשנת 2003 זכה קנולר בפרס השחקן הראשי הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים טרייבקה, על משחקו בסרט יוסי וג'אגר.

היה נשוי לשחקנית נועה רבן ולהם ילד אחד^[21]. בינואר 2023 התארס לבת זוגו אריאלה,^[22] ובסוף מרץ 2023 הם נישאו. הם הורים לבת.

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אוהד קנולר

• אוהד קנולר, ברשת החברתית פייסבוק
• אוהד קנולר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• אוהד קנולר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• אוהד קנולר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אוהד קנולר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• אוהד קנולר, באתר ספר הקולנוע הישראלי
• אוהד קנולר, באתר AllMovie (באנגלית)
• אוהד קנולר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• אוהד קנולר, בארכיון הבימה
• איריס אברמוביץ', המאמי החדש, באתר ynet, 13 באוגוסט 2008
• רוני גובר, עכבר העיר, תיאטרון גרעיני: 10 שאלות לאוהד קנולר, באתר הארץ, 22 בנובמבר 2011
• ליטל אבזון, ‏בלי פוזה, בלי בולשיט, בלי חברה, באתר ‏מאקו‏, 20 במרץ 2013
• נועה הרשקוביץ‏, אוהד קנולר: "אני לא עצוב על עצמי כשחקן", באתר וואלה‏, 21 ביולי 2013
• אור בר-שלום, עכבר העיר, אוהד קנולר: "להיות מוכר זה צרות של עשירים", באתר הארץ, 19 בינואר 2015
• סטלי סולומונוב, מיוסי לג'אגר: אלמה דישי, הפעם עם קנולר, באתר ynet, 4 במאי 2015
• ליאת רון, ‏ריאיון עם אוהד קנולר, באתר גלובס, 5 בפברואר 2015
• מאיה כהן, הצל שלי ואני: החיים הכפולים של אוהד קנולר, באתר ישראל היום, 20 באפריל 2022