אוריינות מדיה

אוריינות מדיה היא היכולת לאתר, לנתח, להעריך וליצור מסרים בהקשרים שונים.^[1] אוריינות מדיה אינה מתמצה בצריכת תוכן מהמדיה, אלא גם ביכולת לייצר תוכן באופן יצירתי, ואפילו ביכולת לקדם את הרווחה הנפשית הדיגיטלית של האדם.^[2]

קיימות הגדרות שונות למושג אוריינות מדיה,^[3]^[4] וגם דיונים באשר להבדלים בינה לבין סוגי אוריינות אחרים כמו אוריינות מידע ואוריינות דיגיטלית.^[5] אף על פי שאוריינות מדיה ואוריינות מידע דומות מאוד, הן מדגישות אספקטים שונים. אוריינות מדיה מדגישה את המדיה כחלון דרכו האדם רואה את העולם ומבטא את עצמו. אוריינות מידע, לעומת זאת, מדגישה את המידע ככלי שאיתו ניתן לפעול בעולם.^[6] מושג נוסף הדומה לאוריינות מדיה הוא אוריינות חדשותית. מושג זה מדגיש את חשיבות האוריינות לדמוקרטיה ולמעורבות אזרחית.^[7] גם אוריינות דיגיטלית דומה לאוריינות מדיה, אך היא מדגישה ידע והיכרות עם האינטרנט.^[8]

ישנם מספר שאלונים המודדים אוריינות מדיה וסוגי אוריינות דומים. שאלון של אוריינות מדיה יכול, לדוגמה, לשאול את הנבדקים על המידה בה הם מחליפים עם חברים ובני משפחה מידע מהטלוויזיה, החדשות, עיתונים ומגזינים.^[7] שאלון של אוריינות מידע יכול לשאול את הנבדקים עד כמה הם בודקים את המידע אליו הם נחשפים ברשת.^[9] חלק מהשאלונים הללו מודדים את התנהגות הנבדקים,^[9]^[7] וחלק אחר מודדים את הידע שלהם.^[10]

האפשרויות החדשות להפצת מידע אשר נוצרות בעקבות התפתחות הטכנולוגיה עלולות ליצור מצב של היצף מידע.זהו מצב שבו יש עודף מידע, אשר מפריע ליכולת קבלת החלטות וליכולת להתעדכן. מכאן נוצר צורך לברור את המידע הרצוי משלל המידע הקיים. כדי לעשות זאת, יש לרכוש כישורים לחשיפה פעילה ומודעת לאמצעי המדיה, המאפשרים לסנן ולפרש את המסרים המועברים דרכם על פי ההקשר שבו הם פורסמו.היבט זה חשוב במיוחד בחברה דמוקרטית שבה חופש הביטוי מאפשר לכל אדם להביע את דעתו.

אוריינות מידע מדגישה נגישות והפעלה של חשיבה אנליטית וביקורתית ביחס למידע ולידע הנחשף בקריאה, בשמיעה או בצפייה באמצעות ספרים, עיתונים, כתבי עת, טלוויזיה, רדיו, סרטים, מוזיקה, פרסום, אינטרנט, טלפונים ועוד.

חינוך לאוריינות מדיה

עידן המידע הציב אתגר משמעותי בפני עולם ההשכלה הפורמלית. חינוך לאוריינות מדיה נחוץ משלבי הגן ובית הספר היסודי, משום שכבר בגיל זה נחשפים הילדים לאמצעי התקשורת, בעיקר האלקטרונית, וצורכים את מסריהם כחלק בלתי־נפרד מסביבתם החברתית-תרבותית. המטרה העיקרית של החינוך לאוריינות מדיה היא הדגשת חשיבותו של הידע בתחום המדיה והמודעות הנדרשת לעיבודו הקוגניטיבי ולהערכתו הביקורתית.לצורך כל יש לעודד את הנגישות למידע ולטפח תלמיד המסוגל לזהות, לנתח ולהעריך את המסרים המילוליים, החזותיים והקוליים, המרכיבים את תרבות המדיה העכשווית, בד בבד עם יכולתו ליצור מסרים בערוצי המדיה השונים.יש להקנות מידע על תפקידי המדיה ועל פעולתה בחברה: כיצד מאורגנים אמצעי התקשורת וכיצד הם פועלים, כיצד הם מייצרים משמעויות וכיצד הם נקלטים על ידי קהלי היעד שלהם.

אוריינות מדיה ביקורתית צריכה להנחיל כלים לא רק להערכה נכונה וביקורתית כלפי צריכת טקסטים תקשורתיים, אלא גם כלים לביטוי ולביקורת עצמית ביצירת טקסטים תקשורתיים. החינוך לאוריינות מדיה ביקורתית, אשר החל בהענקת כלים להתמודדות עם המידע האינסופי הנגיש, דורש היום ללמד את יצרכני המדיה להיות בעלי אחריות חברתית ואתית כלפי התכנים שהם מייצרים, על אף האפשרות לאנונימיות.

גישות מרכזיות להוראת החינוך למדיה

גישת ה"דה-מיסטיפיקציה" של המדיה, מדגישה את פענוח "סודות" התקשורת. התלמידים לומדים על הגורמים האחראים להפקת המדיה, כאשר ההנחה היא שהתוודעות לתעשיית התקשורת ולגורמי ההפקה תסייע בהבנת הקשר בין התקשורת לתחומים אחרים, כגון פוליטיקה, כלכלה וחברה, והשלכותיו של קשר זה על הקהל.

גישת "הפדגוגיה הביקורתית", מדגישה את הניתוח והעיון הביקורתי בטקסטים תקשורתיים בהקשרם החברתי-תרבותי. התלמידים מתנסים בפענוח קודים ותבניות של שפת המדיה, בהצגת בעיות ופתרונות ובהעלאת שאלות על נושאים המוצגים בתקשורת, כגון זיהוי בעלי עניין, התכליות המעשיות, מאבקי כוח לשליטה על מקורות מידע וכדומה.

הוראה אפקטיבית של חינוך לאוריינות מדיה תשלב בין שתי הגישות הללו, תוך עשיית שימוש בשני מודלים אפשריים: מודל בזלגט ומודל הפירמידה.

מודל בזלגט הוא מודל שכיח בהוראת החינוך למדיה ומשמש בסיס תאורטי להוראת המדיה בישראל ומחוצה לה. המודל מתבסס על שש שאלות מפתח המשמשות מסגרת התייחסות לניתוח ולהערכה של טקסטים תקשורתיים: סוכני המדיה, קטגוריות המדיה, טכנולוגיות המדיה, שפות המדיה, קהל המדיה, ייצוגיות המדיה. בעזרת מודל זה, המורה מאפשר לתלמידים להפעיל שיקול דעת ביחס לקשר שבין מטרות היוצר לתוצריו ולהבין את תהליך יצירת המשמעויות, המסרים והעברתם לקהל.
מודל הפירמידה הוא כלי למיפוי תהליך הוראה-למידה של טקסטים תקשורתיים. יוצרי המסרים התקשורתיים מתחרים ביניהם על קבלת שרשרת של תגובות בלתי מבוקרות אצל ציבור גדול ככל האפשר. המרחק בין שלב הגירוי לשלב התגובה הוא קצר ביותר, ובדרך כלל התגובה מאופיינת ביצריות, רגשנות וחוסר מובחנות. מודל זה מסייע לאנשי חינוך להוביל את התלמידים מבסיס הפירמידה, הרגע האותנטי של המפגש עם הטקסט התקשורתי - מפגש עם גירוי, דרך תגובה, ניתוח, חלופות, הערכה ושיפוט, עד לקצה הפירמידה - עשיית מעשה. השימוש בפירמידה מאלץ את התלמידים להפעיל שיקול דעת בשישה שלבים, וכך מנותבים התלמידים לפעולה מושכלת, אחראית ואכפתית.

חינוך לאוריינות מדיה ברחבי העולם

כבר ב-1984 קרא אונסק"ו "ליזום ולתמוך בחינוך מקיף לאמצעי התקשורת מהגיל הרך ועד לרמת האוניברסיטה וחינוך מבוגרים". בין הארצות המובילות בנושא זה נמצאות אנגליה, סקוטלנד, הולנד, גרמניה, אוסטריה וצרפת, הזוכות לתמיכת גופים ממשלתיים כלל-ארציים ומקומיים. באוסטרליה ובחבל אונטריו בקנדה הפך הנושא לחלק מלימודי החובה במערכת החינוך. בארצות הברית ניכרת פחות פעילות לימודית ויישום של הוראת התקשורת במערכת החינוך. בדרום אפריקה נועד החינוך לתקשורת בצורה מוצהרת למלא תפקיד גלוי ומרכזי בסדר היום הפוליטי, בנושאים הנוגעים לזכויות אדם, שוויון ושינוי חברתי, במטרה להביא לביטול השפעותיו של משטר האפרטהייד.

תוכניות להגברת אוריינות מדיה

מחקר מתא-אנליזה שכלל 15 מחקרים, בחן את השפעתן של התערבויות להגברת אוריינות מיעד על התנהגויות בריאות מסוכנות בקרב בני נוער. המחקר מצא שהתערבויות שכאלה משפרות את האוריינות המדיה, עם גודל אפקט בינוני. המחקר מצא גם שיפור בעמדות ובהתנהגויות הקשורות להתנהגויות בריאות מסוכנות, אך האפקט היה קטן.^[11] באופן כללי, תוכניות לאוריינות מדיה מנסות לקדם מיומנויות מדיה מגוונות: גישה, שימוש, הבנה, ניתוח, הערכה יצירה של תוכן במדיה. בקרב האוכלוסייה הזקנה, רוב המחקרים בתחום בדקו את השימוש במדיה ובטכונולוגיות דיגיטליות^[12]. כקבוצה, אוריינות המדיה של האוכלוסייה הזקנה פחות טובה מזו של האוכלוסייה הצעירה.^[12]

מושגי מפתח

אוריינות מדיה מייצרת מושגים חדשים להבנתה ומעניקה משמעויות חדשות למושגים קיימים.

התכנסות ואוריינות מתכנסת

תהליכי התלכדות אשר משנים את פני תקשורת ההמונים בעולם כולו. הבסיס לתהליך ההתכנסות הוא תהליך הדיגיטציה. תהליך ההתלכדות של אמצעי המדיה מביא לכך שפעולות ושימושים שלא היו נהוגים במכשירי מדיה מסוימים מתרחבים ופולשים זה לזה, כגון צפייה בערוצי טלוויזיה במחשב, בטלפונים סלולריים, קריאת עיתון במחשב מחובר לרשת האינטרנט, האזנה לרדיו באמצעות הטלוויזיה ועוד.על-פי ח' אדוני וה' נוסק צרכני המדיה צריכים לפתח סוג אוריינות נוסף, זה של האוריינות המתכנסת (Convergent Literacy), על מנת לממש את הפוטנציאל המצוי במכשירים החדשים האלה. "האוריינות המתכנסת מחייבת שליטה באוריינות המסורתית, באוריינות המדיה ובאוריינות התקשוב. נוסף על כך, האוריינות המתכנסת מחייבת יכולת של יצירת תכנים וצריכה ביקורתית של התכנים המוצעים במדיה החדשים" .

טכּסט (techst)

המילה נוצרה על ידי הלחם בין המילה טקסט (Text) לבין המילה טכנולוגיה (Tech). זהו טקסט טכנולוגי שמשלב אופנויות שונות (מלל, אימאז'ים שונים, קול, תנועה) ובעל תכונות של הייפר-טקסט.המעבר מטקסט לטקסט משנה את אמצעי המישמוע ואת ההבניה שלהם. הטקסט והמסך מייצגים סימנים שיוצרים משמעות באמצעות תצוגה [display]. כך נוצרות צורות ז'אנריות חדשות של ייצוג יצרני ודינמי .

אוריינות מולטי מודאלית

מודאליות בעברית היא אופנִיוּת. בעבר אוריינות זוהתה עם קריאה וכתיבה של מלל, אך כיום היא מזוהה עם אופנים נוספים של צורות ייצוג כמו: תמונה, תרשים, ציור, ריקוד, תנועה, קול וצלילים. האוריינות הדיגיטלית המולטי-מודאלית יוצרת דקדוקים חדשים של טקסטים מולטי מודאליים.

השתתפות (participation)

השתתפות היא מעורבות בפעילויות. תהליך בו אדם, קבוצה או ארגון, מתייעצים או הופכים למעורבים בצורה פעילה בפרויקט, בתוכנית או בפעילות כלשהי, והופכים לחלק ממכלול גדול יותר. זוהי התאגדות שמטרתה לחלוק את הרווח בין השותפים. ברשת הרווח יכול להיות מגוון, דוגמת שיתוף של מידע וידע בפורומים, בבלוגים, במדיה (סרטים, מוזיקה), בתוכנות ועוד. בכל אחד מהם ריבוי המשתמשים משפר את המערכת, את תפקודה ואת יעילותה. אוריינות-מדיה היא כיום תרבות המעודדת השתתפות דמוקרטית ללא הדרה.