אינטרנט בישראל

החיבור הראשון לאינטרנט, לצרכים אקדמיים, נוצר בשנת 1982 בחיבור ישיר מול האינטרנט בארצות הברית. חיבור רשת בין מוסדות אקדמיים בישראל החל משנת 1984.^[1]

בנובמבר 1990 הונח הכבל התת-ימי הראשון בישראל, שנקרא EMOS-1, שמחבר את ישראל עם טורקיה, יוון ואיטליה. מאז, הונחו כבלים נוספים שמספקים תקשורת גדולה יותר בין ישראל לחו"ל.

מאז שנת 1990 קיים בישראל חיבור פס רחב לאינטרנט באמצעות טכנולוגיית ADSL. אבל רק בשנת 2000 הוא נכנס לשימוש ללקוחות ביתיים.

ב-1992 נכתב דף האינטרנט הראשון בעברית^[2] ובין הראשונים בעולם^[3] על ידי דודו רשתי באוניברסיטה העברית בירושלים. באותה שנה הוקמה גם חברת אקטקום, שסיפקה שירות חיבור לאינטרנט. ב-1993 עלה לרשת אתר האינטרנט "חולית"^[4][5][6] בנושא איכות סביבה. "חולית" הוליד מתוכו את אתר החינוך "סנונית", שהוקם על ידי דודו רשתי ונאוה בן-צבי^[7].

בינואר 1994 הוקמה חברת נטוויז'ן שהייתה ספקית שירותי האינטרנט הראשונה ללקוחות ביתיים בישראל.

עד שנת 1997, רוב תעבורת האינטרנט המקומית בישראל הייתה מנותבת באופן ישיר באמצעות הרשת האקדמית באוניברסיטאות המופעלת על ידי מרכז החישובים הבין-אוניברסיטאיים. ומאז שנת 1997, כל נושא ניתוב תעבורת האינטרנט עבר לאחריות איגוד האינטרנט הישראלי שהקים את מחלף האינטרנט IIX לצורך כך, שהוא נתב המחבר בין ספקיות הגישה השונות, על מנת ליצור צומת חיבור לרשתות השונות בתוך ישראל ולמנוע מעבר תעבורת אינטרנט בין רשתות ישראליות דרך נתבים מחו"ל ושדרכו רוב תעבורת האינטרנט המקומית מנותבת.

בשנת 2001 תוקן חוק התקשורת (בזק ושידורים) בישראל על מנת לאפשר תחרות בישראל וגלישה באינטרנט באמצעות תשתית הכבלים, בנוסף לתשתית ADSL הקיימת^[8].

החל משנת 2001 פרושה בישראל תשתית תקשורת של סיבים אופטיים בשם IC-1, בין ערים מרכזיות ואזורי תעשייה. תשתית זו הוקמה על ידי מד נאוטילוס ומאז שנת 2005 בבעלות חברת פרטנר^[9]. אליה מחוברים ספקי גישה לאינטרנט וגופים שונים. רשת זו כוללת כבל תת-ימי המחבר ערים לאורך מישור החוף בין נהריה לאשקלון.

בשנת 2001 מד נאוטילוס פרסה בין ישראל לאירופה וארצות הברית צמד כבלים תת-ימיים אשר דרכם מועברת כל תעבורת האינטרנט של מדינת ישראל, מכיוון שלישראל אין חיבור כבלים יבשתי להעברת תעבורת האינטרנט דרך המדינות הסמוכות לה, מסיבות פוליטיות.

בשנת 2011 אושר תיקון לחוק התקשורת, לפיו הוקטנו משמעותית קנסות היציאה ללקוחות שמעוניינים להתנייד בין חברות שונות, מה שהביא לכך שגברה התחרות בענף זה והביאה לירידה משמעותית במחירים בענף^[10].

במאי 2012 אושרה רפורמה נוספת בשוק האינטרנט על ידי שר התקשורת משה כחלון, שמטרתה העיקרית היא שבירת הדואופול של בזק והוט ופתיחת התחרות בשוק לחברות נוספות^[11].

עד שנת 2012 שלטה חברת "מד נאוטילוס" באופן בלעדי על תעבורת האינטרנט בישראל^[12], בשנת 2012 הניחה בזק בינלאומי כבל תת-ימי נוסף בין ישראל לאיטליה ובכך הפכה לספקית הראשונה שמחזיקה בבעלות על כבל כזה^[13].

בשנת 2014 השיקה חברת החשמל תשתית אינטרנט נוספת בישראל, שמבוססת על סיבים אופטיים, לצורך כך היא הקימה את חברת IBC שהשיקה את המותג unlimited שתספק אינטרנט בתשתית זו^[14]. המיזם נתקל בבעיות ופריסתו ברחבי ישראל מתעכבת.^[15]

בשנת 2017 השיקה חברת פרטנר תשתית אינטרנט חדשה המכונה "Partner Fiber" המבוססת סיבים אופטיים. התשתית נפרסה באמצעות השחלת הסיבים בתשתית פסיבית קיימת וגם דרך פריסת כבל תת-ימי לאורך מישור החוף.^[16] בסוף שנת 2017 חברת סלקום השיקה תשתית דומה הנקראת "סופר פייבר".

באוגוסט 2018 רכשה סלקום 70% ממניות Unlimited (חברת החשמל ממשיכה להחזיק ב-30% הנותרים)^[17].

בספטמבר 2020 הוסכם על הצטרפות חברת HOT למיזם Unlimited לפריסת רשת סיבים אופטיים^[18], בהשקעה של 170 מיליון ש"ח, כך ש-30% ממנו יישארו בבעלות חברת החשמל, ו-70% הנותרים יהיו בבעלות שווה של קרן תשתיות ישראל, סלקום ו-HOT.^[19] ב-3 במרץ 2021 החברה הכריזה על השקת מיזם סיבים אופטיים.^[20]

בספטמבר 2020 פורסם כי דירקטוריון בזק אישר את פרויקט הסיבים הגדול במדינה. להערכה, בזק פרסה כ-60% מהמדינה ואמר כי היא תחבר לקוחות פרטיים ראשונים לסיבים האופטיים “בתוך מספר שבועות בלבד”. כמו כן, לפי המתווה החדש של משרד התקשורת בזק קיבלה אישור לפרוס רק כ-80% משטח המדינה ולא 100% כפי שהיה בתנאי הרישיון המקוריים שלה.^[21]

במשך שנים רבות אספקת שירותי האינטרנט בישראל התבצעה עם שתי חברות, שאחת מהן מספקת את שירותי הגישה לאינטרנט והשנייה מספקת את התשתית המחברת בין ספק זה והמשתמש^[22]. הפיצול בין התשתית לספק נקבע בשנות ה-90 כדי לעודד תחרות בבזק.^[23] משרד התקשורת הורה שהחל מאפריל 2022 משתמשים חדשים ירכשו שירות מספק יחיד שייתן למשתמש את שני השירותים. משתמשים ותיקים יוכלו להמשיך בקבלת השירות משני ספקים.^[24]

ספקי תשתיות

ספקי תשתיות מספקים את הקשר בין מחשב הלקוח ובין השרת של ספק הגישה לאינטרנט.בישראל קיימים חמישה ספקי תשתיות והם:

• בזק - ספקית אינטרנט דרך קווי הטלפון בטכנולוגיות ADSL ,ISDN ו-Frame relay. נכון ל-2013, בזק החזיקה ב-63% משוק ספקי התשתית בישראל^[25].
• HOT - ספקית אינטרנט בכבלים.
• Unlimited - ספקית אינטרנט בתשתית של סיבים אופטיים בבעלות של חברת סלקום (23.3%), הוט (23.3%), קרן תשתיות ישראל (23.3%) וחברת החשמל לישראל (30%). החלה לפעול בשנת 2014, בפריסה הדרגתית של הרשת ברחבי ישראל.
• פרטנר - ספקית אינטרנט בתשתית של סיבים אופטיים. החלה לפעול בשנת 2017, בפריסה הדרגתית של הרשת ברחבי ישראל.
• סלקום - ספקית אינטרנט בתשתית של סיבים אופטיים. החלה לפעול בשנת 2017, בפריסה הדרגתית של הרשת ברחבי ישראל.

בנוסף, קיימת תשתית אינטרנט סלולרית לכל אחת מספקיות התקשורת סלולרית בישראל המתבססות על תשתיות יבשתיות שונות - פלאפון תקשורת, פרטנר, סלקום, הוט מובייל וגולן טלקום.

ספקי גישה לאינטרנט

כמות החיבורים הקוויים לאינטרנט, למאה תושבים[26]

באוגוסט 2015 היו בישראל 47 גופים בעלי רישיון ספק שירותי אינטרנט^[27]. על פי נתוני איגוד האינטרנט הישראלי לגבי מחלף ה-IIX לאפריל 2012^[28], הספקים הגדולים (רוחב פס מעל 10Gb/s) לפי סדר כרונולוגי בחיבור לרשת:

• מחב"א, ספק האינטרנט של האוניברסיטאות
• אינטרנט בינת
• נטוויז'ן
• בזק בינלאומי
• 012 סמייל
• 099 פרימו תקשורת
• פרטנר תקשורת
• אינטרנט רימון
• ספוט-נט
• טריפל סי
• פאסט
• אקספון
• הוטנט
• מארס 019 טלקום
• טלזר 019
• גילת טלקום

חלק מספקיות התשתיות והגישה לאינטרנט החלו במכירה באמצעות תשתיות של החברות המתחרות במסגרת השוק הסיטונאי:

משרד התקשורת

ערך מורחב – משרד התקשורת

משרד התקשורת הוא משרד ממשלתי אשר אחראי על כלל תחומי התקשורת בישראל, בכללם עיתונות, טלוויזיה, רדיו, אינטרנט, טלפון, ודואר.בתחומי אחריותו של המשרד בנושאי האינטרנט: קביעת מדיניות התקשורת, פיתוח תשתית התקשורת, רישוי ופיקוח על ספקים של שירותי תקשורת, מדיניות בקרה וקביעת תעריפים לשירותי התקשורת השונים, ניהול משק התדרים, ניהול פרויקט ממשל זמין, ועוד.

איגוד האינטרנט הישראלי

ערך מורחב – איגוד האינטרנט הישראלי

איגוד האינטרנט הוא גוף שהוקם בשנת 1994, כגוף בלתי תלוי, במטרה לקדם את האינטרנט והטמעתו בישראל כתשתית טכנולוגית, מחקרית, חינוכית, חברתית ועסקית. האיגוד מנוהל על ידי שבעה חברי הנהלה, הפועלים בהתנדבות. במסגרת זו, פועל האיגוד לפיתוח ולקידום שירותי תשתית חיוניים לקיומו של האינטרנט בישראל, לצמצום הפער הדיגיטלי בישראל ולייצוג ישראל במסגרות בינלאומיות בעלות חשיבות לקביעת עתיד האינטרנט.האיגוד גם אחראי בישראל על רישום שמות המתחם (Domain) המסתיימות בסיומת הלאומית של ישראל (il.). והוא הבעלים של מחלף האינטרנט IIX, שדרכו רוב תעבורת האינטרנט המקומית מנותבת.בנוסף, האיגוד מעורב בנושאים נוספים שקשורים לתחום, כגון נגישות באינטרנט לאנשים בעלי מוגבלויות, קידום השימוש בקוד הפתוח וגיבוש הסדרים למניעת פגיעה בקטינים ברשת.

אחוז האוכלוסייה המשתמש באינטרנט[29][30]

בישראל, 67% מהאוכלוסייה שמעל גיל 20 משתמשת באינטרנט. השימושים הנפוצים הם חיפוש מידע (95%), ודואר אלקטרוני (85%). יותר מ-80% העידו על עצמם שהם שולטים במידה רבה בפעולות אלו^[31].בשנת 2011 ישראל הייתה במקום ה-13 בעולם בכמות הטלפונים הסלולריים עם אינטרנט מהיר (62.2 לכל 100 תושבים)^[32]

בסקר של בזק שנערך בשנת 2014 עלו הנתונים הבאים:^[33]

• ישראלים מבלים 45% מזמנם הפנוי ברשת.
• תושבי מרכז הארץ מבלים בממוצע 6.2 שעות ביום באינטרנט ואילו תושבי הפריפריה מבלים 4.3 שעות ביום.
• 76% מהישראלים מעדיפים לקרוא חדשות במכשירים ניידים על פני קריאת חדשות במחשב נייח.
• 75% ממשקי הבית בישראל הם בעלי רשת אלחוטית ביתית.
• צריכת הנתונים הממוצעת למשק בית עלתה מ-1.6 גיגה בייט בינואר 2014 ל-2.1 גיגה בייט באוקטובר של אותה שנה.
• 80% מהישראלים שומעים מוזיקה ברשת, 75% רואים סרטים וסדרות אך רק 31% קוראים ספרים ומגזינים.

לפי נתוני משרד התקשורת לאמצע 2019 השימוש בפרוטוקול IPv6 עמד על כ-5%. המשרד פרסם כי ב-2020 הוא עומד לחייב את ספקיות התקשורת להטמיע את היכולת לפעול ב-IPv6 במערכותיהם, וכי תפורסם תוכנית למעבר מלא ל-IPv6 תוך 4 שנים^[34].

מהירות

מדידות של קצב ההעלאה וההורדה של משתמשי האינטרנט בישראל לא מפורסמות על ידי משרדי הממשלה, אך גופים פרטיים מפרסמים מפעם לפעם תוצאות בדיקות מהירות אינטרנט עצמאיות.^[35] מיזם M-Lab של גוגל מצא שמהירות ההורדה הממוצעת בפס רחב בישראל בחודש מאי 2020 הייתה 26 מגה סיביות לשנייה.^[36] חברת בדיקת המהירות Ookla מפרסמת מדי חודש את מהירות ההורדה הממוצעת של משתמשי בדיקות המהירות שלה.^[37] בישראל בחודש מאי 2021 המהירות של משתמשי הבדיקה של Ookla הייתה 153 מגה סיביות לשנייה.

על פי מדד אלקסה^[38], האתרים הישראליים הנצפים ביותר הם:

1. ynet - אתר חדשות בבעלות ידיעות אחרונות. נחשב לגדול בישראל במספר גולשיו ובהיקף תכניו. האתרים מכסים, באמצעות מערכת כתבים ועורכים עצמאית, את כל תחומי הכיסוי האופייניים לכלי התקשורת הארציים (כגון חדשות, כלכלה, ספורט ותרבות), ועשירים גם בתכנים נלווים (מאגרי מידע, מדריכים וכתבות) וכן בקהילות של פורומים
2. וואלה! - פורטל ותיק וגדול המבוסס על אינדקס אתרים נרחב, וכולל גם שירותי אינטרנט מגוונים (כגון דואר מבוסס רשת), קהילות ותכנים במגוון נרחב (המתבססים בעיקר על מקורות משותפי תוכן)
3. פאנט - אתר חדשות ופורטל תכנים בשפה הערבית
4. יד2 - אתר מכירות מיד שנייה
5. Mako - אתר תוכן מבית קשת
6. zap - אתר להשוואת מחירים
7. אתר בנק הפועלים
8. Newsru.co.il - אתר חדשות בשפה הרוסית
9. אתר בנק לאומי
10. הארץ - אתר חדשות ומאמרים

על פי מדד אלקסה^[38], האתרים הבינלאומיים הנצפים ביותר בישראל הם:

1. גוגל ישראל - מנוע החיפוש הנפוץ בעולם
2. יוטיוב - אתר סרטוני וידאו
3. Facebook - רשת חברתית
4. ויקיפדיה - אנציקלופדיה אינטרנטית
5. Bongacams - אתר מצלמות פורנו בשידור ישיר
6. AliExpress - אתר קניות מוצרים מסין
7. eBay - אתר מכירות פומביות וישירות באינטרנט, המוכרים הם אנשים פרטיים ועסקים קטנים.
8. VK - רשת חברתית בשפה הרוסית
9. LinkedIn - רשת חברתית בעלת אופי מקצועי
10. אמזון - חברת מסחר אלקטרוני אמריקנית, שמוכרת ספרים, דיסקים, סרטים ועוד

מדיה וקבצים בנושא אינטרנט בישראל בוויקישיתוף

• עד סוף השנה תעמוד פריסת הסיבים האופטיים על 70%, באתר טלקום ניוז, 13 ביוני 2022

• ארכיונט: ארכיון האינטרנט הישראלי באתר הספרייה הלאומית
• מחלף הIIX - אתר איגוד האינטרנט הישראלי
• מדד מהירות האינטרנט הקווי והנייד בישראל של Ookla
• ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר, עיתונות דוט. קום: העיתונות המקוונת בישראל, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2007
• נתי טוקר, ההודעה המרגיזה שתקבלו בקרוב על מהירות האינטרנט שלכם, באתר TheMarker‏, 17 באוקטובר 2018
• ישראל וולמן, האינטרנט ישתדרג? ישראל תחובר לכבל חדש, באתר ynet, 9 ביולי 2019
• הגר בוחבוט, גולשים בזמן: כך נראה האינטרנט הישראלי בשנת 2000, באתר ynet, 5 ביוני 2020
• ניקולס א. ג'ון, הפצת האינטרנט בישראל: 10 השנים הראשונות, איגוד האינטרנט הישראלי, 3 בנובמבר 2019