ברונו טאוט
ברונו טאוט (בגרמנית: Bruno Julius Florian Taut; 4 במאי 1880 – 24 בדצמבר 1938), היה אדריכל יהודי-גרמני, מתכנן ערים, תאורטיקן, אקספרסיוניסטי, צייר וסופר.נולד בקנינגסברג (כיום קלינינגרד), נפטר בטורקיה,[1]ונקבר באיסטנבול,[2] כלֹא מוסלמי היחיד בבית הקברות לשהידים "אדירנקפי"(אנ').
 | |
| לידה | 4 במאי 1880 , ליטא |
|---|---|
| פטירה | 24 בדצמבר 1938 (בגיל 58) איסטנבול, טורקיה |
| מקום קבורה | בית הקברות לקדושים אדירנקפי (בטורקית: Edirnekapı Şehitliği) |
| לאום | גרמניה |
| מקום לימודים |
|
| זרם באמנות | אובייקטיביות חדשה, אדריכלות מודרנית  |
| יצירות ידועות | Glass Pavilion |
  | |
חייו המקצועיים
- 1987–1981 – לימודים בעיר הולדתו
- 1902 – עבד במשרדי אדריכלות בוויסבאדן ובהמבורג
- 1903 – עבד במשרד אדריכלים בברלין עם ברונו מורינג (אנ')
- 1904–1908 – חניכה ולימוד אצל האדריכל תיאודור פישר (אנ') בשטוטגרט
- 1908–1912 – פתח משרד אדריכלות משלו, למד אדריכלות באוניברסיטה הטכנית של ברלין, שיתוף פעולה עם אחיו האדריכל מקס טאוט בפרויקט עיר גנים הגרמנית
- 1914 – משתתף בתערוכת ורקבונד בקלן, בה הוא מציג את בית הזכוכית (אנ') – מבנה עטור כיפה גדולה מזכוכית עם שלד פלדה דק, שנחשב לאבן דרך בתולדות האדריכלות המודרנית.[3]
- 1916 – משתתף בתחרות הבית הגרמני באיסטנבול
- 1918 – חבר במועצת המנהלים בוורקבונד
- 1919 – יוזם את פרויקט ההתכתבות: שרשרת הזכוכית (אנ') (glass chain),שהיא התכתבות בין 13 אדריכלים מובילים, ביניהם אחיו – מקס טאוט. התכתבות זו היוותה את הבסיס לאדריכלות האקספרסיוניסטית בגרמניה.
- 1923–1924 – פועל בברית המועצות
- 1930–1932 – חבר כבוד באיגוד האדריכלים הבינלאומי ביפן; פרופסור לשם כבוד באוניברסיטה הטכנית של ברלין; חבר האקדמיה הפרוסית לאמנויות; חבר כבוד של המכון האמריקאי לאדריכלים
- 1933 – עם עליית הנאצים לשלטון הוא בורח לשווייץ. בהמשך מהגר ליפן, דרך צרפת, יוון, טורקיה וולדיווסטוק. ביפן הוא חובר לקבוצת אדריכלים גרמניים.
- 1936 – נענה להזמנה מטורקיה לשמש כפרופסור לארכיטקטורה באקדמיה לאמנויות יפות באיסטנבול.
- 1938 – נפטר ונקבר בבית הקברות באיסטנבול.
פרויקטים נבחרים
טאוט היה פעיל בתקופת רפובליקת ויימאר. ידוע בעבודותיו התאורטיות, בארכיטקטורה ובעיצובי הבניין שלו.[4]טאוט לקח חלק בתכנון פרויקט שיכון וייסנהוף ובלט בצבעוניות הבניינים שתכנן.
בתקופת רפובליקת ויימאר, הוחלט לקדם בנייה של דיור ציבורי בהיקף רחב, במטרה לאפשר לכל שכבות האוכלוסייה דיור איכותי, נגיש, מואר והיגייני.
טאוט היה אחד מהאדריכלים החשובים שהובילו להקמתם של שיכוני המגורים המודרניסטיים בברלין. שישה מהשיכונים הוכרזו בשנת 2008 כאתרי מורשת עולמית.[5]ארבעה מתוכם הם פרי תכנונו של טאוט.
תכנון השיכונים כלל שימוש עשיר בגוונים שונים, בהתאם לתפיסתו של טאוט. עבודותיו הושפעו מתפיסת עיר גנים המאופיינת, בין השאר, בעקרונות הבאים: בנייה לא צפופה, שטחים פתוחים טבעיים ושימוש עשיר בגוונים שונים.
הפרויקטים מהווים דוגמה מרכזית ובולטת של האדריכלות המודרניסטית ושל הסגנון הבינלאומי.
מיזמי שיכוני המגורים
| שם הפרויקט | זמן הבניה | מתכנן | אדריכלים | תמונה |
|---|---|---|---|---|
| Gartenstadt Falkenberg | 1913–1916 | ברונו טאוט | ברונו טאוט היינריך טסנאו |  |
| Siedlung Schillerpark | 1924–1930 | ברונו טאוט | ברונו טאוט מקס טאוט |  |
| Großsiedlung Britz | 1925–1930 | ברונו טאוט | ברונו טאוט מרטין וגנר |  |
| Wohnstadt Carl Legien | 1928–1930 | ברונו טאוט | ברונו טאוט |  |
גלריית תמונות
בית הזכוכית, צולם ב-1912, הוצג ב-1914
בית הזכוכית glass pavilion
פרויקט הפרסה (אנ'), 1925–1933
חזית צבעונית-אדומה בבתי הפרסה
צבעוניות בדלתות כניסה
בית דירות בברלין, 1926–1931
לקריאה נוספת
- מודרניזם: מצב רוח, מצב תודעתי, עודד היילברונר, עמ' 27–65. בתוך איך אומרים modernism בעברית, הוצאת רסלינג, 2010
- אוריינות חזותית, עורך: איתן מכטר, הוצאת רסליג, 2010
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של ברונו טאוט, בקטלוג הספרייה הלאומית
- המהנדס הגרמני ברונו טאוט נתמנה ליועץ הטכני של הסובייט העירוני במוסקבה, 29 בינואר 1932, "הארץ"
- ברונו טאוט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)