גדי רול

גדי רול נולד בתל אביב לפסנתרנית והמוזיקולוגית מיכל זמורה כהן (לימים מנהלת חטיבת המוזיקה בקול ישראל וראש האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים) וליצחק רול (מתכנן תערוכת העשור למדינת ישראל, יריד המזרח בגני התערוכה ותערוכת הפרחים בחיפה), ולו אחות אחת גדולה ממנו. ב-1963, כשגדי היה בן שלוש, נפטר אביו, וב-1966 נישאה אמו לשופט בית המשפט העליון חיים כהן, שגידל וחינך את גדי בירושלים.

גדי רול החל לעסוק בתיאטרון כשחקן בגיל עשר. בשנים 1969–1970 השתתף בתסכיתים במחלקת הדרמה של רשות השידור. בגיל שתים עשרה החל לשחק ב"במת עשרה" תיאטרון הנוער של עיריית ירושלים. ב-1973 שיחק בלהקת הפרינג' "אבראקאדאבקא - קבוצת ליצנים עושה תיאטרון בובות" ובשנת 1975 כשעזבה הלהקה ללונדון, הצטרף אליה והשתתף אתה בפסטיבלים רבים באירופה ביניהם פסטיבל אביניון ו"פסטיבל השוטים" באמסטרדם. בשנת 1974 היה חבר בלהקת הפרינג' "הצוענים", מיסודה של קרן ירושלים.

ב-1976 היה חבר בלהקת הפנטומימה של סולט לייק סיטי ביוטה, ארצות הברית (Great Salt Lake City Mime Troupe, Yuta USA). ב-1977 נסע לסבב הופעות ביחד עם ה-British Friends Road Show – להקת הייצוג של המועצה הבריטית לתרבות ולאמנות. בשנים 1978–1980 שיחק בתיאטרון באר-שבע, בתקופה שגרי בילו ניהל אותו.

ב-1981 שיחק באחד התפקידים הראשיים בסרט הקולנוע של מירה רקנאטי "אלף נשיקות קטנות", בתפקיד מיקה. הסרט השתתף בפסטיבל קאן.

רול החל את דרכו כבמאי משנה של הבמאית נולה צ'לטון בהצגה "אחרון הפועלים" מאת יהושע סובול בתיאטרון בית ליסין ב-1981. כעבור שנה החל ללמד משחק ולביים בבית הספר למשחק בית צבי, בו הוא שימש כמורה למשחק במשך כשלושה עשורים. בשנים 1981–1992 ביים תשע עשרה הצגות בבית צבי, ובתיאטראות הספרייה, באר שבע, התיאטרון לילדים ונוער, בית ליסין, הקאמרי והחאן.

בשנים 1990–1991 לימד משחק בסמינר הקיבוצים, בשנים 1990–1992 שימש כדרמטורג הבית בתיאטרון בית ליסין, בשנים 1990–1993 לימד משחק בסטודיו של יורם לווינשטיין, בשנים 1992–1993 כיהן כמנהל אמנותי של פסטיבל חיפה להצגות ילדים.

בשנים 1993–1996 גדי רול כיהן כמנכ"ל ומנהל אמנותי של התיאטרון העירוני באר-שבע. היה זה המינוי הצעיר ביותר בישראל של מנהל תיאטרון עד אותה עת. אז התגבשה תפישת עולמו התיאטרונית והוא החל לביים ולהפיק כמנהל אמנותי תוך שימת דגש על קלאסיקות ומחזאות בינלאומית עכשווית. בתקופה זו שאף לבסס את בחירת הרפרטואר תוך העדפת שיקולים אמנותיים על פני שיקולים מסחריים והביא במאים ויוצרים רבים מחו"ל לביים בבאר-שבע.

ב-1996 הצטרף לסגל האקדמיה למוזיקה ולאמנויות הדרמה של לונדון (LAMDA), בה הוא מלמד עד היום. ב-1997 ביים את ההצגה "הצילו" מאת אדוארד בונד בסטארי תיאטר (Stary Teatr) בקרקוב, פולין, הפקה שרצה ברפרטואר במשך ארבע שנים.

מאז שנת 1997 ביים הפקות בתיאטרון הרפרטוארי האמריקאי (ART) בוסטון, באקדמיה למוזיקה ולאמנויות הדרמה של לונדון (LAMDA), האקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה (RADA), במרכז הדרמה (Drama Center) לונדון, ב-Teatr Stary בקרקוב, ב-Teatr Polski בורוצלב, בתיאטראות הבימה, החאן, חיפה ובאר שבע בישראל ובתיאטרון בלגראד בקובנטרי, אנגליה.

בשנים 2006–2008 כיהן כמנכ"ל שותף ומנהל אמנותי בתיאטרון העירוני בלגרייד בקובנטרי, אנגליה.

רול תרגם עשרה מחזות מאנגלית לעברית.

בשנת 2010 החל ללמד בחוג לאמנות התיאטרון של אוניברסיטת תל אביב, בתחילה כמורה מן החוץ, וב-2015 הצטרף לסגל האקדמי כמרצה מן המניין והוא משמש בה כמורה לבימוי עד היום (2024). בשנת 2018 מונה לפרופסור חבר בפקולטה לאמנויות של אוניברסיטת תל אביב. בשנים 2020—2022 כיהן כמנהל אמנותי של תיאטרון האוניברסיטה.

גדי רול עוסק בתיאטרון מודרני. העניין המקצועי שלו הוא באירוע התיאטרוני, בצורה התיאטרונית, במניפולציה של הצורה ובכתיבתן של שפות תיאטרוניות חדשות. הוא נוטה לביים מחזות קלאסיים, כי הם מקנים לו תשתית סולידית מספיק לבנייתה של שפה חדשה.בהצגות רבות הוא משתית את ההפקה על אלמנטים פיזיים וחזותיים וניכר שהוא עושה שימוש זהה בחשיבותו בכל האמצעים העומדים לרשותו: משחק, חלל, תפאורה, תאורה, סאונד ותנועה והצגותיו נחשבות לויזואליות מאוד.

לדעתו על החוויה האומנותית לזמן עבור הצופה מפגש עם עצמו, ברמה רגשית או חשיבתית, ובכך להביא לשינוי, גם אם רגעי, בתפיסת עולמו או בהבנתו את עצמו; על החוויה האומנותית להכיל יותר ממה שהצופה יכול להפנים במבט ראשון ועליה לעסוק במצב האדם ונסיבות קיומו.

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גדי רול

• גדי רול באתר הבמה
• גדי רול באתר תיאטרון הבימה
• טרי גרימלי, "גדי מחפש אופקים חדשים" - ריאיון עם גדי רול (אורכב 17.05.2020 בארכיון Wayback Machine), באתר בירמינגהם פוסט, 26 בספטמבר 2007 (באנגלית)
• גדי רול, דף שער בספרייה הלאומית

אודות ההצגה "איפיגניה", בהפקת תיאטרון באר שבע:

• עמוד ההצגה, באתר תיאטרון באר שבע
• קדימון ההצגה, בערוץ תיאטרון באר שבע, באתר יו טיוב
• טל פרי, ‏המחזה "איפיגניה" יועלה בעיבוד חדש; מקור ההשראה מפתיע, באתר גלובס, 23 בדצמבר 2012
• יאשה קריגר, "איפיגניה": טרגדיה יוונית נוסח מטריקס, באתר הארץ, 5 בפברואר 2013
• צבי גורן, ביקורת: איפיגניה – בשידור ישיר, באתר הבמה, 4 בפברואר 2013
• מיכאל הנדלזלץ, איפיגניה: כשהעוול משתלט, באתר הארץ, 4 בפברואר 2013
• מיכאל הנדלזלץ, הקלאסיקות היווניות שבות לבמה בישראל, באתר הארץ, 11 בפברואר 2013
• הצגה יומית, באתר רשת ב' של קול ישראל

אודות ההצגה "הדוכסית של אמלפי", בהפקת תיאטרון חיפה:

• עמוד ההצגה באתר הבמה
• ציפי שוחט, הדוכסית של אמלפי, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2005
• צבי גורן, "הדוכסית של אמלפי" – חשובה וראויה, באתר הבמה, 11 בדצמבר 2005
• שרון מולדאבי, "זמן תרבות", תיאטרון חיפה מציג: "הדוכסית של אמלפי", באתר ynet, 24 באוקטובר 2005

ביקורות על "דון ז'ואן חוזר מהמלחמה", בהפקת תיאטרון בלגרד, קובנטרי:

• Review: Don Juan Comes Back From the War and The Glass Cage, The Telegraph, 12 November 2007
• רוד דנגייט, "הצגה חשובה, מעוררת מחשבה, יפהפייה בעיצובה", באתר רוויו גייט, 9 בנובמבר 2008 (באנגלית)
• מייקל בילינגטון, "דון ז'ואן חוזר מהמלחמה", באתר גארדיאן, 10 בנובמבר 2007 (באנגלית)

ביקורת על "בית ברנרדה אלבה", בהפקת תיאטרון בלגרד, קובנטרי:

• לין גרדנר, ביקורת תיאטרון: "בית ברנרדה אלבה, קובנטרי", באתר גארדיאן, 25 באוקטובר 2008 (באנגלית)

אודות ההצגה "רומיאו ויוליה", בהפקת התיאטרון הרפרטוארי האמריקני:

• "רומיאו ויוליה", באתר התיאטרון הרפרטוארי האמריקני (באנגלית)
• הערות הבמאי ל"רומיאו ויוליה", באתר התיאטרון הרפרטוארי האמריקני (באנגלית)

אודות ההצגה "דון ז'ואן חוזר מהמלחמה", בהפקת תיאטר פולסקי וורוצלאב:

• קדימון ההצגה (בפולנית)
• דף ההצגה דון ז'ואן בתיאטר פולסקי בוורוצלב (בפולנית)