גד קינר

גד קינר נולד בתל אביב בשם גד אברהם קיסינגר, למשפחה יוצאת גרמניה. הוא למד בבית הספר היסודי "המרכז" (תל-חי) ובתיכון עירוני א'. במהלך לימודיו בתיכון החל לשחק בו זמנית בחוג הדרמטי בבית הספר, בתיאטרון הנוער "שחרית", ובחוג שהקים במרכז ביכורי העיתים. שירת בצה"ל בשנים 1965–1968 והיה חבר בלהקת גייסות השריון ובתיאטרון צה"ל. לאחר שירותו הצבאי הצטרף לקברט הסאטירי "את ואני והמלחמה הבאה" של חנוך לוין, שהיה בלתי מוכר באותה עת. במקביל לקריירת המשחק שלו החל קינר בלימודיו האקדמיים באוניברסיטת תל אביב, בחוג לאמנות התיאטרון ובחוג לתורת הספרות הכללית. במהלך השנים לימד בבית הספר למשחק בית צבי, בסמינר הקיבוצים ובסמינר אורנים. כמו כן לימד וריכז את מגמת התיאטרון בבית הספר לאמנויות ע"ש תלמה ילין.

קינר כיהן כפרופסור חבר בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב, וכראש החוג לתיאטרון, ומרכז לימודי הכתיבה, הבימוי והדרמטורגיה. משמש מרצה מן החוץ בחוג ללימודי התיאטרון באוניברסיטה העברית בירושלים ופרופסור אורח במכון למדע התיאטרון של אוניברסיטת מינכן. היה חבר ההנהלה האמנותית, דרמטורג ומנהל המחלקה החינוכית של תיאטרון החאן הירושלמי בשנים 1982–1984, התיאטרון הקאמרי בשנים 1984–1993, ותיאטרון הבימה בשנים 1993–2005. שימש כמנהל אמנותי של רוב פסטיבלי ה"דו אמן" בקאמרי ובהבימה ושל פסטיבלי התיאטרונטו הישראלי והבינלאומי.

קינר עורך מאז 1998, יחד עם ד"ר חיים נגיד, את כתב העת "תיאטרון: רבעון לתיאטרון עכשווי", ושימש עורך אורח של גיליון כתב-העת Theatre Research International שהוקדש לדרמטורגיה. הוא מכהן כמזכ"ל הסניף הישראלי של ארגון התיאטרון הבינלאומי.

החל לפרסם שירים בהיותו תלמיד בתיכון בעיתון מעריב לנוער. במרוצת השנים פורסמו שיריו בעיתון 77, גג, עלי-שיח, הליקון, מאזנים, קשת החדשה ובמוספים הספרותיים בעיתונים היומיים. עד כה ראו אור כשלושה ספרי שירה פרי עטו. בראשית דרכו חיבר קינר מחזות ותסכיתי רדיו, וביניהם "המגדל הנוטה אל צידו"^[1], שזכה בפרס "קול ישראל", תורגם למספר שפות ושודר בארצות שונות^[2].

גד קינר תרגם מחזות רבים מגרמנית, משוודית ומנורווגית, שפות שלמד כדי לתרגם את יצירותיו של הנריק איבסן. הוא הופיע בכמה סרטי קולנוע ועל גבי במות התיאטרון.

ב-2008 זכה קינר בתואר כבוד מידי מלך נורווגיה, הראלד החמישי, על תרומתו לקידום המחזאות הנורווגית בישראל^[3].

ב-2010 חתם על מכתב מחאה שנוי-במחלוקת, ובו הצהיר כי יסרב להופיע בעיר אריאל, המצויה מעבר לקו הירוק: "ברגע שניתן את חסותנו בשתיקה או במעשה להפרדה הזו שקיימת כל השנים בחבירה לאזור שאינו שייך לישראל ונמצא תחת שלטון כיבוש צבאי, אנו מביעים עמדה פוליטית שמצדדת בכיבוש ובהתנחלויות, ולזה איננו מוכנים". מכתב זה עורר סערה וגרף ביקורות עזות מכמה קצוות הקשת הפוליטית והתרבותית בישראל.

• באבן הזאת זורמים מים (תל אביב: ספריית פרוזה עיתונספרות, 1978)
• חייך הקליניים: שירים (תל אביב: ספרית פועלים, תשמ"ט 1989)
• דגימת נשימה: שירים (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2000)
• בפגיית התכלת השמיימית (תל אביב: ספרא, 2015)
• סלפי (תל אביב, ספרא, 2018)^[4]
• בסיכון גבוה (תל אביב, ספרא 2020)^[5]

• דרמה גרמנית חדשה: תקצירים: פרשנות: נתונים, בחירה, עיבוד וניתוח: גד קינר. תל אביב: גד קינר בתמיכת מכון גתה - מרכז התרבות הגרמני, 1984
• הקאמרי: תיאטרון של זמן ומקום. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב. הפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה ודוד כץ, 1999
• מחזות מאת ג'ורג' טבורי, מבוא ועריכה: שמעון לוי וגד קינר. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב. הפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה ודוד כץ, החוג לאמנות התיאטרון, 2004
• עיונים בתיאטרון, מאת שוש אביגל; עורכים: שמעון לוי וגד קינר; תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, הפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה ודוד כץ, 2005

• רוחות מאת הנריק איבסן: תרגם והוסיף מבוא והערות גד קינר; תל אביב: אור-עם, 1983
• בית בובות מאת הנריק איבסן: תרגם והוסיף מבוא גד קינר; תל אביב: אור-עם, 1983
• יון גבריאל בורקמן מאת הנריק איבסן; מנורווגית: גד קינר, רמת-גן: מרכז ישראלי לדרמה ליד "בית צבי" בית הספר לאמנות הבמה והקולנוע, 1987. עלה ב"הבימה" ב-1988^[6]
• ברווז הפרא מאת הנריק איבסן, עלה בתיאטרון באר שבע, 1987^[7]
• האב מאת אוגוסט סטרינדברג. רמת-גן: מרכז ישראלי לדרמה ליד "בית צבי", בית הספר לאמנות הבמה והקולנוע, 1989
• איולף הקטן מאת הנריק איבסן; עברית גד קינר; מהד’ 2 (מהד' א' ב-1984)^[8]. רמת-גן: מרכז ישראלי לדרמה, ליד "בית צבי", בית-הספר לאמנות הבמה והקולנוע, 1991
• תמונות מחיי נישואין מאת אינגמר ברגמן, תרגום של המחזה שיצר ברגמן במקור כסדרת טלוויזיה, "צווותא", 1991^[9]
• החיילים מאת יעקב מיכאל ריינהולד לנץ; מגרמנית: גד קינר; רמת-גן: מרכז ישראלי לדרמה ליד "בית צבי"-בית הספר לאמנות הבמה והקולנוע, 1991
• הדה גאבלר: מחזה בארבע מערכות, מאת הנריק איבסן; מנורווגית: גד קינר; תל אביב: תיאטרון "הבימה", 1994
• הקונטרבאס מחזה מונולוג במערכה אחת, מאת: פטריק זיסקינד; מגרמנית גד קינר, הוצאה לאור מודן, 1996
• דגימת נשימה: שירים, מאת גד קינר; ערכה: לאה שניר; תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2000
• ברווז הפרא, הנריק איבסן; תרגום ראשון מנורווגית: גד קינר רמת-אביב, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 2003
• האישה מן הים: מחזה בחמש מערכות (1888), מאת הנריק איבסן. רמת-גן: בית צבי - בית הספר הגבוה לאמנויות הבמה; בית צבי - בית הספר הגבוה לאמנויות הבמה, 2004
• מחזה חלום, מאת יוהאן אוגוסט סטרינדברג; תרגום משוודית: גד קינר; תל אביב: אור-עם, 2004
• מישל דה גלדרודה, מחזות, נוסח עברי: משה לזר; בעריכת שמעון לוי, גד קינר, ועדנה שביט; תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, הפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה ודוד כץ, החוג לאמנות התיאטרון, 2005
• העלמה יוליה מאת יוהאן אוגוסט סטרינדברג, בשם "מדמואזל ז'ולי", עלה בתיאטרון גשר ב-2001^[10], ובתיאטרון תמונע ב-2011^[11]
• דרקון הזהב מאת רולנד שימלפפניג, עלה בתיאטרון תמונע ב-2019^[12]

• קורנט (הצגת-יחיד בגרמנית שהוקלטה לרדיו ברלין וקול ישראל)
• פסק דין (הצגת יחיד, תיאטרון בית הובן)
• ד"ר פאוסטוס (הבימה)
• נשי וינדזור העליזות (הבימה)
• הבעל הנצחי (הבימה) - הצגה על פי ספרו של דוסטויבסקי, הבעל הנצחי
• לא בגלל הזכרונות (הבימה),
• אכזר מכל המלך (תיאטרון חיפה)
• המתאבד (תיאטרון חיפה)
• יובל (תיאטרון החאן)
• פריישוץ (האופרה הישראלית החדשה)
• מחכים לגודו (תיאטרון צוותא, 1974)^[13]
• יומן נוכחות (תיאטרון צוותא, 1976)^[14]
• משחק (תיאטרון צוותא)
• הרופא וגרושתו, פרנהיים (תיאטרון המרתף, 1970)^[15]
• די, בן אדם (תיאטרון הספרייה)
• את ואני והמלחמה הבאה (תיאטרון אוניברסיטת תל אביב)
• המלך ליר (תיאטרון אוניברסיטת תל אביב)
• "1948" (תיאטרון תמונע, 2015)^[16]
• "האם יש מקקים בישראל" (מאת: ניסים אלוני, צוותא, 2018)

• מקרה אישה, 1969
• הגלולה, 1972
• אדם, 1973
• מבצע יונתן, 1977
• דיזנגוף 99, 1979
• אנשים במיל, 1984
• אלכס חולה אהבה, 1986
• עניין של זמן, 1992
• מחפשת בעל על ארבע, 1993
• קפה עם לימון, 1994
• איש החשמל, 2003
• הבורר, 2009
• טקסי דרייבר, 2010
• רמזור, 2011
• הערת שוליים, 2011
• מתים לרגע, 2017
• טרנינג, 2018
• צומת מילר, 2019
• פלמח, 2022
• איסט סייד, 2023

• גד קינר, נוקטורנו מודרטו לבית פרוסטטה, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 351–352, הוצאת כרמל, 2017

• גד קינר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• גד קינר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• גד קינר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• גד קינר, באתר ספר הקולנוע הישראלי
• גד קינר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• גד קינר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• גד קינר, דף שער בספרייה הלאומית
• גד קינר, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
• גד קינר, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
• גד קינר, בארכיון הבימה
• ד"ר דורית זילברמן, ד"ר דורית זילברמן על ספר השירים "דגימת נשימה" של גד קינר
• רשימת הפרסומים של גד קינר, בקטלוג הספרייה הלאומית
• גד קינר, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• גד קינר, במיזם "סופרים קוראים" של המרכז לספריות וספרות בישראל
• לילך דקל-אבנרי, את אני והסאטירה ההיא – שיחה עם גד קינר (חלק א), באתר הבמה, 10 בספטמבר 2006
• את אני והסאטירה ההיא – שיחה עם גד קינר (ב), באתר הבמה, 17 בספטמבר 2006
• עד שתפקח את עיניה
• את אני והמלחמה הבאה – שוב?
• כתב העת תיאטרון יוצא בגיליון 20, שרון נבון, nfc
• גד קינר: נגב (שירים) (אורכב 14.12.2007 בארכיון Wayback Machine)
• מרב יודילוביץ', אביר מדרגה ראשונה, באתר ynet, 21 בספטמבר 2008, ריאיון עם קינר לרגל זכייתו בתואר כבוד מידי מלך נורווגיה
• גד קינר באנתולוגיה מקוונת לשירה עברית, באתר של נילי דגן
• גד קיינר באתר של רודיקה אלקלעי
• אייל מלובן, עכבר העיר, "אנחנו תקועים עם הסגידה לניו יורק וללונדון", באתר הארץ, 12 באוקטובר 2012 - ריאיון