גלעד עברון

צעירותו

גלעד עברון נולד למרים רובינשטיין ולבועז עברון, עיתונאי, מבקר תיאטרון, מרצה באוניברסיטה, הוגה דעות, מתרגם ופעיל פוליטי. גדל ברמת גן.

בשנים 1976–1979 למד אמנות פלסטית במחלקה לאמנות באקדמיה "בצלאל". ב-1978 היה עברון אחד ממקימי ה"סדנה לאמנות" ביבנה. עברון היה מורה והיה פעיל בהתארגנויות פוליטיות של השמאל כתנועת "יש גבול".

פעילות כתסריטאי

ב-1985 הופק תסריטו הראשון, "לחם", דרמה טלוויזיונית שכתב ביחד עם מאיר דורון ובוימה על ידי רם לוי.

הסרט הוקרן בערוץ הראשון וזכה להצלחה רבה ושבחים מן הביקורת^[1], ואף זכה בפרס איטליה הבינלאומי לדרמת הטלוויזיה הלא-תיעודית.בעקבות הצלחת "לחם" בשנים 1985–1995 עברון כתב תסריטים נוספים לטלוויזיה הישראלית, ביניהם דרמת הטלוויזיה "הורים ובנים", "בּוּצֵ'ה", והמיני-סדרה "מר מאני" על-פי ספרו של א.ב. יהושע.

ב-1995 השתתף בכתיבת התסריט לסרט זכרון דברים ביחד עם עמוס גיתאי.

פעילות כמחזאי

ב-1988 עלתה בתיאטרון הקאמרי הצגתו הראשונה, "גשם", בבימוי רמי דנון, ששיחק ב"לחם". בהצגה זו עברון שיתף פעולה לראשונה עם השחקן יגאל נאור, שכיכב לאחר מכן במחזות נוספים שכתב^[2].

ב-1992 עלה מחזהו השני "יהוא", בבימויו של חנן שניר, אשר זכה להצלחה רבה וזיכה את ההצגה בפרס אקו"ם. המחזה מתייחס להתרחשויות המתוארות כביכול בתנ"ך, שבמרכזם יהוא, קצין בצבא ישראל, המובא למשפט כפושע מלחמה לאחר שרצח תושבי כפרים כבושים. עזגד מפקד הצבא תובע מזיף ראש השרים להוציא להורג את יהוא. אבל דמותו הפראית והכריזמטית של יהוא מפתה את זיף ובמקום לחתום על גזר הדין, הוא בוחר ל"תרבת" את הקצין הפרוע וללמד אותו התנהגות נאותה וסגנון של בן תרבות. המחזה הוא אלגוריה לכיבוש הישראלי בשטחים^[3]. המחזה עלה לראשונה תיאטרון "הבימה" ב-1992^[4], ושוב ב-2015^[5]. כתבה של רם לוי במגזין חדשות "יומן" על המחזה נפסלה לשידור, על ידי מנהל הטלוויזיה אריה מקל, בשל ההשוואה שערכו עברון והבמאי חנן שניר במהלכה, בין הסיפור התנ״כי למצב בישראל^[6].

בשנים 1996–1998 היה עברון מחזאי הבית של תיאטרון הבימה, אשר באותו זמן העלה את הצגתו "הר לא זז", שעלה שוב בבית ליסין ב-2016^[7].

מאז 1997 מחזות של עברון הופקו בתיאטרונים ופסטיבלים שונים ברחבי הארץ, בצרפת ובגרמניה.ב-2012 זכה בפרס המחזאי בטקס פרס התיאטרון הישראלי על מחזהו "יוליסס על בקבוקים". ההצגה בהפקת תיאטרון חיפה ובבימוי אופירה הניג, זכתה גם בפרס התיאטרון הישראלי כהצגה המקורית של השנה, ובפרס המחזאות ע"ש נסים אלוני.

פעילות כסופר

ב-2003 פרסם עברון את ספרו הראשון, אוסף סיפורים קצרים בשם "מראה מקום", בהוצאת עם עובד^[8].מתוכו סיפור "הבז", תורגם לאנגלית ופורסם בכתב העת האנגלי "גרנטה".

גלעד עברון היה נשוי לד"ר נורית כהן-עברון, מרצה לחינוך לאמנות (בתה של הציירת רות שלוס). הם התגוררו יחדיו ביפו, ולהם שלושה ילדים. עברון נפטר בשנת 2016 מהתקף לב בגיל 61^[9]. לבקשת המשפחה נטמן בבית העלמין האזרחי מנוחה נכונה כפר סבא^[10].

• פרס "איטליה" ל"לחם" 1986.
• פרס הטלוויזיה ל"הורים ובנים" כדרמה הטובה לשנת 1987.
• פרס אקו"ם ל"יהוא" כהצגה הטובה ביותר לשנת 1993.
• פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים 1997
• פרס התיאטרון הישראלי בקטגוריית המחזאי לשנת 2011 עבור המחזה "יוליסס על בקבוקים"^[11].
• פרס התיאטרון הישראלי ל"יוליסס על בקבוקים" בקטגוריית ההצגה המקורית לשנת 2011^[11].
• פרס המחזאות לשנת 2012 ע"ש נסים אלוני, קרן רבינוביץ' לאמנויות תל אביב עבור המחזה "יוליסס על בקבוקים".

יצירותיו של עברון מעלות לעיתים קרובות ביקורת חברתית ופוליטית אודות המציאות הישראלית, בין עם על ידי עימות ישיר עימה ("לחם", "הבז", "יוליסס על בקבוקים") או על ידי יצירת מציאות אלטרנטיבית ("יהוא", "הר לא זז", "הטענה של דון קיחוטה"). לעיתים קרובות, במרכז העלילה נמצאת דמות אשר מנוכרת לחברה בה היא נמצאת, ועליה להכריע בדילמה מוסרית אישית אשר נוצרת בעקבות הנסיבות הפוליטיות של החברה בה היא נמצאת.

במובן זה, ניכר כי דמויותיו של עברון נוטות להיות במקביל דמויות מורכבות ואינדיבידואליות מצד אחד, ודמויות אלגוריות שמהן ניתן להשליך אודות המצב האקטואלי של החברה.

תמה מרכזית נוספת במחזותיו של עברון היא השיח על השפה התיאטרונית עצמה. לדברי עברון:

"תיאטרון יכול להיות המון דברים, אבל קודם כל הוא מוכרח להיות תיאטרון. והדרך לבדוק את זה היא דרך מה שכל מחזה צריך לשאול ולענות בדרך עשייתו: מה יש בו שאפשרי ונכון רק לבמת התיאטרון ולא לשום מדיום אחר. אם מחזאי מוצא הגדרה משמעותית לשאלה הזאת, אפשר להניח שמצא את המפתח לעבודתו – איך לספר מה שרוצים לומר או לגעת בו."^[12]

מבחינה אמנותית, הרקע של עברון באמנות פלסטית השפיע עליו כך שעולם הדימויים הוויזואליים והאסתטיקה החזותית מהווים מרכיב מרכזי בהצגותיו כבר במחזה עצמו, עוד לפני תהליך הבימוי.

סרטים וטלוויזיה

• "לחם" תסריט בשיתוף מאיר דורון לדרמת טלוויזיה, במאי רם לוי, הטלוויזיה הישראלית, 1985.
• משחקים בחורף" שותף לכתיבת תסריט דרמת טלוויזיה בעקבות סיפור של יצחק בן-נר, במאי רם לוי, הטלוויזיה הישראלית, 1988.
• "הורים ובנים" תסריט לדרמת טלוויזיה, במאי רוני ניניו, הטלוויזיה הישראלית 1987.
• "בּוּצֵ'ה" תסריט לדרמת טלוויזיה בעקבות מחזה של יוסף בר-יוסף, במאי רם לוי, הטלוויזיה הישראלית, 1992^[13].
• "מלאכים ברוח", תסריט לסרט קולנוע ביחד עם גור הלר, במאי גור הלר, 1992.
• "זיכרון דברים", תסריט לסרט עלילתי בעקבות יעקב שבתאי, במאי עמוס גיתאי, 1995.
• "מר מאני" תסריט למיני סדרה על פי א. ב. יהושע, במאי רם לוי, הטלוויזיה הישראלית 1995/6.
• "המתים של יפו" תסריט לסרט עלילתי, במאי רם לוי, מפיקים איתי תמיר וערן ריקליס, 2019.

מחזות

ספרים

• רק השפה נשארה, מחזות ורשימות על תיאטרון, הוצאת ספרא, אוניברסיטת תל אביב, 2018
• שישה מחזות, קובץ מחזות, הוצאת ספרא, אוניברסיטת תל אביב, 2007
• מראה מקום, קובץ סיפורים קצרים, הוצאת עם עובד, הספרייה לעם, 2003.
• הבז, פרסום באנגלית של הסיפור, כתב העת גרנטה, אנגליה, 2005.

• שמעון לוי, "מכאן אני כותב", בתוך: גלעד עברון, שישה מחזות, קובץ מחזות, הוצאת ספרא, אוניברסיטת תל אביב, 2007, עמ' 5–14.
• יואב רינון, "זהו מחזה העוסק, כזכור, בחורבן: אתיקה בעידן של כיבוש - מילים ומעשים ביהוא לגלעד עברון", במה 130 (תשנ"ג) 5-22

מדיה וקבצים בנושא גלעד עברון בוויקישיתוף

• גלעד עברון, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• קורות חיים קצרים (אורכב 14.10.2013 בארכיון Wayback Machine) באתר עם עובד

ראיונות

• ציפי שוחט תצלום: דודו בכר, נשארתי במטוס, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2008
• מרב יודילוביץ', "ישראל החזקה זו פיקציה", באתר ynet, 5 במרץ 2011
• יאיר אשכנזי, המחזאי הפוליטי גלעד עברון כותב על יפן, אך מתכוון אלינו, באתר הארץ, 25 ביולי 2016

אודותיו

• גלעד עברון, באתר פרס התיאטרון הישראלי
• גלעד עברון, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• גלעד עברון (אורכב 14.10.2013 בארכיון Wayback Machine), באתר עם עובד
• על הספר "שישה מחזות" (אורכב 13.10.2013 בארכיון Wayback Machine), באתר אוניברסיטת תל אביב
• גלעד עברון, באתר הבימה
• הנימוקים לקבלת פרס נסים אלוני, באתר התיאטרון הקאמרי