דוכסות בוואריה

רקע

העדויות הראשונות בכתב להתיישבות באזור בוואריה של היום נמצאו בכתבים רומאיים, ואיזכרו התיישבות קלטית כחלק מהחברה הטנאית (La Tène). בתקופה הרומאית והקדם-רומאית אזור בוואריה התחלק בין פרובינציאת רייטיה ואזור וינדליקה.

במאה ה-5 אזורי דרום גרמניה, מזרח אוסטריה ושווייץ של ימינו, היו בשליטת הקיסרות הרומית והיו הבמה לנדידה מרובה של שבטים ומתיישבים מחוץ לפרובינציות. לפי אחת התאוריות למקור השם 'בוואריה', השם מגיע מגלגול של השם הלטיני 'בואיוהימום' (Boiohaemum), שם אשר מיוחס לשבט הבוֹאִי הקלטי אשר שכן במרכז אירופה, בדומה לגלגול שמו של חבל בוהמיה.

ההתייחסות לאזור כבוואריה ולמתיישבים בו כבווארים נמצא לראשונה בכתבים פרנקים ובכתביהם של היסטוריון המאה ה-6 יורדנס והבישוף ונאנטיוס פורטונאטוס אשר תיאר את מסעו באזור. חפירות ארכאולוגיות של המאה ה-5 וה-6 באזור מצביעות על התיישבות בעלת אופי הנשאב ממספר רב של תרבויות באזור. גישתם כיום של חוקרים רבים נוטה לכיוון הסברה כי התרבות הבווארית אינה הומוגנית ביסודה, אך נוצרה מאוסף תרבויות וגובשה לתוך חברה אחת מתוך נסיבות התקופה.

דוכסות בוואריה (550-1623)

הדוכסות הבווארית החלה כאשר בוואריה הפכה למדינה תחת החסות הפרנקית, הפרנקים ראו את בוואריה כנכס אסטרטגי וכחוצץ בינם לבין עמי המזרח. הדוכסות החלה עם המלכתו של גריבולד הראשון, דוכס בוואריה בן למשפחת המלוכה האגילולפינגית (Agilolfing). הדוכס גריבולד היה או פרנקי או אולי אף נבחר מבין העם הבווארי, שושלתו המשיכה לשלוט בבוואריה תחת חסותם של הפרנקים עד שנת 778.

במהלך המאה ה-8 היחסים בין הדוכסים הבווארים והמלוכה הפרנקית היו בעיקר מתוחים, למשך מספר שנים אפילו הצליחה בוואריה להשיג עצמאות יחסית, אך לבסוף האחיזה הפרנקית בבוואריה הייתה על העליונה. בשנת 749, ירש טסילו השלישי, דוכס בוואריה את הדוכסות הבווארית ומספר שנים אחר כך החל לפעול באופן עצמאי וסירב במספר מקרים לשתף פעולה עם המלך הפרנקי קרל הגדול, מה שהוביל את הפרנקים בשנת 788 להסרת טסילו השלישי מכס הדוכסות וביטול שושלת המלוכה האגילולפינגית, במקום נמלכו דוכסים משושלת המלוכה הפרנקית. בין השנים 788–843 הייתה בוואריה חלק מהאימפריה הפרנקית. בשנת 843, לאחר מלחמה על ירושת האימפריה בין נכדיו של קרל הגדול, נחתם חוזה ורדן, שחילק למעשה את האימפריה בין השלושה. בוואריה הייתה עכשיו לדוכסות בממלכתו המזרחית של לודוויג הגרמני, הממלכה שתהייה הבסיס לאימפריה הרומית הקדושה.

במשך 400 השנים הבאות, מספר רב של שושלות ובתי מלוכה שונים החליפו את השליטה בבוואריה. שטחה של הדוכסות אף הוא השתנה לא מעט, עם רכישות טריטוריאליות שונות וחלוקות בין יורשים. בשנת 976 איבדה בוואריה טריטוריות נרחבות בדרום ובדרום-מזרח הדוכסות, כתוצאה ממרידתו של היינריך השני. בין הטריטוריות האלו הייתה 'אוֹסטרִיכִי' או 'הממלכה המזרחית', טריטוריה זאת קיבלה מעמד של דוכסות בפני עצמה, דוכסות שהפכה לימים לאוסטריה.

בשנת 1156 ירש את הדוכסות היינריך ה-12 ('הארי'), שהיה גם דוכס סקסוניה. בשנת 1180, ביטל קיסר האימפריה הרומית הקדושה פרידריך הראשון (ברברוסה) את שלטונו של היינריך ה-12 והעניק את דוכסות בוואריה בתור פייף לשושלת בית ויטלסבאך, שושלת שעתידה למלוך בבוואריה עד פירוק המלוכה בשנת 1918.

בין השנים 1503–1505, התחוללה בבוואריה מלחמת לנדסהוט על הירושה של בית ויטלסבאך, בין דוכסות בוואריה-מינכן לבוואריה-לנדסהוט. כתוצאה ממלחמה זאת, שושלת ויטלסבאך בתמיכת הקיסרות הרומית הקדושה, ירשה את דוכסות בוואריה-לנדסהוט לטובת דוכסות בוואריה-מינכן, ואיחדה למעשה את הדוכסויות השונות לדוכסות בוואריה.

במהלך מלחמת שלושים השנים לחם מקסימיליאן הראשון, דוכס בוואריה לצד פרדיננד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ובתמורה לכך קיבל ב-25 בפברואר 1623 את נסיכות הבוחר מפפאלץ,^[2] במקום פרידריך החמישי, הנסיך הבוחר מפפאלץ שהובס, ובנוסף, שודרגה דוכסות בוואריה למעמד של נסיכות הבוחר.

• ממלכת בוואריה