המאה ה-6

• האקדמיה של גונדשאפור, האקדמיה הראשונה של המזרח, מוקמת באיראן על–ידי ח'וסרו הראשון
• מתיישבים ופולשים אירים, הסקוטים, מתחילים להגר לקלדוניה (השם שונה מאוחר יותר לסקוטלנד)
• מנזר גלנדלואו מוקם על–ידי קווין הקדוש באירלנד
• הבודהיזם והזן חודרים לווייטנאם דרך סין
• סיפורי הג'טקה הבודהיסטים מתורגמים לשפה הפרסית, בפקודתו של המלך הזרטוסטרי קוזרוי הראשון
• הבודהיזם חודר ליפן דרך קוריאה בשנת 552
• סדרה של התפרצויות געשיות סביב שנת 540 לספירה גורמות לעלייה בתמותה באירופה ובקונסטנטינופול^[1]
• התפרצות של דבר מציעה ממצרים לאימפריה הביזנטית, מתפשטת בהמשך המאה לערי נמל בים התיכון ומזרחה לפרס^[2]
• בעקבות שרשרת אסונות באימפריה הביזנטית (דבר והתפרצויות געשיות), יורד כוחה הכלכלי, ומאחר שהיא פעילה עד אז ככוח קנייה משמעותי במזרח התיכון, ירידתה הכלכלית גוררת איתה אזורים נוספים, וגורמת בהדרגה לירידת כוחן של תרבויות מקומיות, בגבולות האימפריה או מחוצה לה^[1]
• השפעה יהודית באקסום
• נוביה ממירה את דתה לנצרות הקופטית
• נכחדת ממלכת פונן
• ההונים משתלטים על צפון הודו ומפילים את ממלכת גופטה
• תחילת תקופת הגאונים ביהדות^[3]

• יאנגון
• גלאזגו

• האפיפיור גרגוריוס הראשון (590-604)
• המלך ארתור – מלך או מצביא בעל שם דומה שפעל בבריטניה אחרי נסיגת הרומאים ממנה, בתחילת המאה ה-5 לספירה.
• יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית (527-565)
• בליסאריוס, מצביא ביזנטי
• גרגוריוס מטור – היסטוריון וכומר.
• יורדנס, מחבר הגטיקה
• מוחמד – מייסד האסלאם.
• פרוקופיוס, היסטוריון
• קוזרוי הראשון – מגדולי המלכים הסאסאנים

אישים בולטים ביהדות

רבי אלעזר בירבי קליר, פייטן ארץ ישראלי, מחשובי הפייטנים הקלאסיים, שרבים מפיוטיו נכנסו לנוסח התפילה של יהודי אשכנז.

• השש בש מומצא בפרס על ידי בוזורגמיר
• השחמט נכנס לפרס מהודו
• שימוש במחרשה כבדה בעמק הפו באיטליה
• מרתמת-חזה לסוס בשימוש הממלכה הפרנקית
• האימפריה הביזנטית רוכשת ידע על טכנולוגיית המשי מסין
• הומצאה שיטת ספירת השנים הנוצרית

• בסביבות מאה זו, או מעט לפניה, החלה תקופת הפיוט הקלאסי בארץ ישראל, ואיתה השימוש השיטתי בחריזה בשירה העברית. בתקופה זו נכתבו פיוטים רבים על יד רבי יניי רבי שמעון בן מגס ורבי אלעזר בירבי קליר. מקצת פיוטים אלה נכללים בסידור התפילה עד היום, ורבים אחרים התגלו בגניזת קהיר.
• למאה זו מתוארכות יצירות רבות של שירה קדם-אסלאמיות שנשתמרו והפכו לחלק מהמסורת האסלאמית^[4].
• נוצר כתב יד וינה של תרגום השבעים לספר בראשית