דוקטרינת ברז'נייב

דוקטרינת ברז'נייב (נקראת גם דוקטרינת העצמאות המוגבלת) פורסמה בנובמבר 1968 בוועידה החמישית של מפלגת הפועלים המאוחדת הפולנית בנאום של מנהיג ברית המועצות ליאוניד ברז'נייב, לאחר הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה. פלישה זו נעשתה כדי לשים קץ ל"אביב העמים של פראג" (מהחשש שנשיאה, אלכסנדר דובצ'ק, יביא פתיחות לקראת המערב ובכך להתרחקות מהגוש הקומוניסטי). בישיבת מדינות ברית ורשה ב -3 באוגוסט 1968 הציג ברז'נייב לראשונה את משנתו, המחייבת את כל המדינות הסוציאליסטיות לתמוך ולהגן על יתרונות הסוציאליזם. דוקטרינת ברז'נייב הוצגה באופן רשמי יותר במסמך רשמי - המכונה "ריבונות וחובותיהן הבינלאומיות של מדינות סוציאליסטיות" - אשר פורסם בספטמבר 1968 ב"פרבדה", העיתון של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות.^[1] עיקר הדוקטרינה היא שכאשר איומים פנימיים וחיצוניים עוינים את הסוציאליזם, קיימת סכנה לביטחון המדינה הסוציאליסטית כולה ולכן המדינות הקומוניסטיות יתערבו וידכאו כוחות אלו, על מנת למנוע זאת. מנהיגי ברית המועצות דגלו בדוקטרינה זו עד החלפתה בדוקטרינת סינטרה בשנות ה-80.

בפועל, הדוקטרינה התירה עצמאות מוגבלת למפלגות הקומוניסטיות במדינות הגרורות ואסרה על כל מדינה שהיא לסכן את הלכידות של הגוש המזרחי בכל דרך שהיא. כלומר, אף מדינה לא הייתה יכולה לעזוב את ברית ורשה או לערער את המונופול של המפלגה הקומוניסטית על כוח השלטון. בדוקטרינה נרמז כי ההנהגה של ברית המועצות שמרה לעצמה את הסמכות להגדיר "סוציאליזם" ו"קפיטליזם" מהם. לאחר פרסום הדוקטרינה, נחתמו מספר בריתות בין ברית המועצות למדינות הגרורות שלה על מנת לאשרר את תוכן הדוקטרינה ולהבטיח המשך שיתוף פעולה בין-מדינתי. עיקרי הדוקטרינה היו כה נרחבים, עד שהסובייטים השתמשו בהם על מנת להצדיק את מעורבותם הצבאית באפגניסטן ב-1979.

ב- 1989 דוקטרינת ברז'נייב הוחלפה בדוקטרינת סינטרה, שנקראה על שם שירו המפורסם של פרנק סינטרה "בדרכי שלי". על פי הדוקטרינה החדשה, ברית המועצות לא תתערב בעניניהן הפנימיים של ארצות מזרח אירופה. בעקבות השינוי, כאשר נערכו ב- 1989 בפולין בחירות חופשיות ותנועת סולידריות הביסה את השלטון הקומוניסטי, מיכאיל גורבצ'וב סירב להשתמש בכוח צבאי וברית המועצות לא התערבה בנעשה בפולין.