דיאטה פלאוליתית (פליאו, תזונה פלאוליתית, דיאטת האדם הקדמון; באנגלית: Paleolithic Diet, Paleo Diet) הוא אורח חיים תזונתי המנסה לחקות ולהתקרב ככל שניתן לאכילת מזונות האדם הקדמון טרם המהפכה החקלאית, כלומר בתקופה הפלאוליתית. הרעיון מאחורי דיאטה זו הוא תפיסה כי המזון הנאכל על ידי האדם הקדמון תואם יותר טוב את האורגניזם האנושי, מאשר מזון מהתקופה המודרנית.
הידע הקיים על התזונה בתקופה הפלאוליתית, המשמש כבסיס לרעיון הדיאטה הפלאוליתית המודרנית, מגיע בעיקר ממחקר ארכאוזואולוגי וארכאובוטני של שרידי בעלי החיים והצמחים, בהתאמה, שהשתמרו באתרים הארכאולוגיים. מקורות מידע נוספים, המשתמרים לעיתים, כוללים מחקר של איזוטופים יציבים בעצמות אדם וניתוח צואת אדם מאובנת. ניתן גם להסיק על הדיאטה הפלאוליתית ממנהגי התזונה של חברות ציידים-לקטים שנחקרו על ידי אתנוגרפים במהלך המאה העשרים.
לפי עדויות אלה, תזונת האדם הפלאוליתית כללה מגוון של צמחים לא מתורבתים ובעלי חיים מן הבר. הממצאים הארכאוזואולוגיים הפלאוליתיים מצביעים על איסוף פגרים וניצול מעט הבשר שנותר עליהם, כמו גם ניתוץ העצמות וצריכת מח העצם, כבר אצל ההומינידים בתחילת התקופה הפלאוליתית התחתונה, לפני כ-2.5 מיליון שנה. במקביל התפתח ציד שיטתי ומתוחכם של בעלי פרסות גדולים, לכל המאוחר בסוף התקופה הפלאוליתית התחתונה, לפני כ-400 אלפי שנים[1][2]. בתקופה הפלאוליתית התיכונה מוסכם על רוב החוקרים שהניאנדרטלים והאדם המודרני צדו באופן שיטתי פרטים בוגרים ובריאים של בעלי פרסות. בתקופה הפלאוליתית העליונה וביתר שאת בתקופה האפיפלאוליתית והמזוליתית החל האדם ללכוד מגוון רחב יותר של בעלי חיים קטנים, כולל דגים, עופות וזוחלים[3].
במקרים בהם השתמרו שרידי צומח עולה תמונה של איסוף וניצול פירות וזרעים לעיתים מזומנות. ניצול דגני בר וקטניות בר אירע כבר בתקופה הפלאוליתית התיכונה[4][5] ובוודאי בתקופה הפלאוליתית העליונה. גם כאן נראה כי ניצול הצמחים, בעיקר הדגנים, הוגבר בשלהי התקופה הפלאוליתית ובתקופה האפיפלאוליתית[6].
התמורה המשמעותית ביותר בדרכי עיבוד המזון הייתה תחילת השימוש באש לצלייה, קלייה או בישול, אשר העלה את הערך התזונתי של המזון וחיטא אותו. בני האדם הפלאוליתיים הסתגלו בהדרגה לאכילת מזון צלוי או מבושל, והתאמה זו הייתה כה מוצלחת עד שנעשתה מאפיין אנושי אוניברסלי, לכל המאוחר בתקופה הפלאוליתית התיכונה[7].
הדיאטה הפלאוליתית מנסה להידמות לתזונתו של האדם הקדמון על ידי בחירת מזונות ויחסים ביניהם המשחזרים כביכול את התזונה האופיינית לאדם בתקופה הפלאוליתית. אין הגדרה אובייקטיבית אחת למונח "דיאטה פלאוליתית" והגדרות שונות נבדלות זו מזו בהדגשים שלהן ביחס לאורח חיים זה. גישה אחת רואה את הדיאטה הפלאוליתית כדרך חיים תזונתית המתחקה באופן מקסימלי אחר תזונתו של האדם הפלאוליתי, גישה אחרת מדברת על הימנעות מקבוצות מזון אשר על פי מחקרים מסוימים (אך לא על פי אחרים) אינן טובות לאדם, ועוד; חלק מגדירים את התזונה הפלאוליתית ככוללת מידה קטנה של חלב ומוצריו וחלק נוקטים בגישה שמרנית יותר אשר לא כוללת מוצרי חלב כלל, לפחות לא בצורתם התעשייתית. מרבית הגישות מפחיתות בהרבה את צריכת הפחמימות ונמנעות במידה מקסימלית ממזון תעשייתי ומעובד.
ישנן מספר דיאטות שונות המאשרות או נמנעות ממזונות מסוימים. לדוגמה דיאטה שפורסמה בספר The Paleo Diet ב-2002 מציעה את התפריט הבא[8]:
לחלופין, קופת חולים כללית מגדירה את הדיאטה באופן הבא[9]:
הדיאטה זכתה לפופולריות מצד אחד ולביקורת רבה מצד שני. ארגון הדיאטנים הבריטי הכניס אותה לרשימת חמש הדיאטות הגרועות של 2015 וטען שהיא לא מאוזנת ולוקה במחסור רב במינרלים חיוניים[10]. נטען בין היתר כי הדיאטה לא מבוססת על מחקר מדעי[11][12] וייתכן שדיאטה פלאוליתית אף מזיקה לבריאות ויכולה לגרום להשמנה ולתופעות לוואי שונות[13][14]. פלאו קיבלה 2.4 נקודות מתוך 5 על ידי מדרג הדיאטות של U.S News[15].
דפנה ארד, הישראלי שאוכל כמו האדם הקדמון, באתר הארץ, 21 בפברואר 2014
