דיר אל-בלח
דֵיר אל-בַּ֫לַח (ערבית: دير البلح) היא עיר השוכנת במרכז רצועת עזה. משמעות השם בערבית היא "מנזר התמרים", על שום מטעי תמרים רבים מסביב לעיירה. העיירה שוכנת בין העיר עזה מצפון לבין ח'אן יונס מדרום. דרומית-מזרחית לעיירה שכן כפר דרום, ודרומית-מערבית לה שכן גוש קטיף.
 סמל דיר אל-בלח | |
 | |
| ארון קבורה אנתרופואידי מחרס שהתגלה ליד העיר מתקופת הברונזה המאוחרת | |
| טריטוריה |  הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | דיר אל-בלח |
| שטח | 14.7 קמ"ר |
| גובה | 0 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 49,751 (2006) |
| קואורדינטות | 31°25′08″N 34°21′06″E / 31.4189944444444°N 34.3516027777778°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
מספר תושבי העיר בשנת 2006 היה 62,000, מהם 19,534 ממחנה הפליטים במערב לעיירה.
היסטוריה
בחפירות ארכאולוגיות שהתקיימו בין השנים 1971–1982 במערבה של העיר, באזור החולות, בראשות הארכאולוגית טרודה דותן, התגלה מבצר כנעני-מצרי גדול ומספר רב של ארונות קבורה דמויי אדם (אנתרופואיד) מחרס של מצרים מתקופת הברונזה המאוחרת אשר עברו צפונה במקום בדרך הים אשר חלקה הדרומי כונה במקרא דרך ארץ פלשתים.
לפי צבי אילן ייתכן כי השם המקורי של העיירה היה "דרום" או "כפר דרום"[1]. לדבריו, בימי התלמוד היה במקום כפר עברי, ובו התגורר רבי אליעזר בן יצחק איש כפר דרום[2]. שם זה השתבש, אולי בתקופה הערבית הקדומה, ל"דיר א-רום" – מנזר הביזנטים – ואחר כך הפך לדיר אל-בלח. בתקופה הצלבנית נשמר השם העתיק בצורת "דרום" או "דרון". היה זה שמה של מצודה רבת חשיבות שסימלה את גבולה של ממלכת ירושלים הצלבנית.[3]
בשנת 1170 העיירה הושמה במצור על ידי צלאח א-דין. במקום היה חיל מצב קטן בראשות האציל הצרפתי אנזלם דה-פאסי. הוא החזיק מעמד 48 שעות עד הגעת תגבורת מאשקלון. צלאח א-דין נסוג מהעיר. בשנת 1187, סמוך לקרב חיטין, נכבשה העיר.
יש עדות משנת 1192 כי למצודה היו 17 מגדלים שנראו מרחוק.
מלחמת העולם הראשונה
העיירה הייתה בסיס היציאה הקדמי של חיל המשלוח המצרי לקרב עזה הראשון והשני, ובתקופת ההתארגנות שלאחר קרבות כושלים אלו שכנו בסביבות העיירה מחנות צבא של הכוח הבריטי. לקראת הקרב על באר שבע ערכו הבריטים באזור פעולות כחלק מתוכנית ההונאה שלהם, בפיקודו של אדמונד אלנבי: בחוף דיר אל-בלח הם ריכזו סירות שנועדו לביים התארגנות גדולה של כוח נחיתה. ספינות של הצי המלכותי שטו לאורך החוף, וביימו מדידות של עומק המים. כמו כן, במחנות במרחב רפיח—דיר אל-בלח נמשכה שגרת פעילות מבוימת של מספר קטן של חיילים, תוך הקפדה על תאורת לילה שגרתית מלאה, אבל למעשה התרוקנו מחנות אלה בהדרגה מהדיוויזיות של כוח המחץ.[4]
במלחמת העולם הראשונה הוקמו בעיר שני בתי קברות לחללי האימפריה הבריטית בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה: בבית הקברות הצבאי (DEIR EL BELAH WAR CEMETERY) נקברו 734 חללים, רובם מבריטניה, אך יותר מ-10% מהם ממוצא הודי, ובבית הקברות המצרי (DEIR EL BELAH EGYPTIAN CEMETERY) מספר החללים הוא 285, כולם בריטים. בין הנקברים בבתי קברות אלה ישנם גם חללים יהודים.
במפקד האוכלוסין במפקד האוכלוסין בארץ ישראל בשנת 1922, נמנו בדיר אל-בלח 893 מוסלמים, 22 יהודים ונוצרי אחד[5].
במפקד האוכלוסין בארץ ישראל בשנת 1931 נמנו בעיר 1,577 מוסלמים ו-10 נוצרים[6].
לאחר הקמת מדינת ישראל
לאחר מלחמת העצמאות נבנה במקום מחנה פליטים פלסטינים. לאחר כיבוש רצועת עזה במלחמת סיני הקימה ישראל במקום מועצה כפרית. באותו זמן התגוררו בדיר אל-בלח 5,000 תושבים ו-40,000 פליטים[7]. בתחילת ינואר 1957 נפתח בכפר בית דואר של דואר ישראל[8].
במרץ 1992 הוצא מכרז להקמת מתקן התפלה בדיר אל-בלח בהספק של 60 קוב לשעה[9].
לקריאה נוספת
- צבי אילן, סיני ורצועת עזה, תרבות וחינוך - תל אביב, 1968.
- צבי אילן, אתמולים - מחקרים ותגליות בעברה של ארץ ישראל, מודן - הוצאה לאור - תל אביב, 1988
קישורים חיצוניים
- פרופיל מחנה הפליטים דיר אל-בלח, באתר אונר"א (באנגלית)
- עמירם ברקת, במחיר מציאה: עתיקות מהאוסף של דיין, באתר הארץ, 27 במאי 2007