דן פגיס

דן פגיס נולד בכ"ד בתשרי ה'תר"ץ (1930) בשם סֶוֶרִין^[2] ליוסף וליולי (יהודית) לבית אוסלנדר, בעיר רדאוץ שבחבל בוקובינה שברומניה. אביו יוסף, יליד קישינב שבבסרביה ואחיינו של מאיר דיזנגוף, שלט ביידיש, רוסית ורומנית. אמו יולי גדלה על ברכי התרבות הגרמנית-אוסטרית, שהייתה דומיננטית בקרב יהודי רדאוץ. ב-1934 עלה אביו לארץ ישראל בגפו כדי להכין בית למשפחה. באותה שנה מתה אמו של פגיס במפתיע בעקבות הליך רפואי פשוט שהסתבך, והוא עבר לבית משפחת אוסלנדר, סבו וסבתו מצד אמו^[3]. חינוכו בבית סבו וסבתו, תחת השגחת מטפלת גרמניה, נשא צביון גרמני אוסטרו-הונגרי, אף שלמד כנראה גם עברית עם מורה פרטי. פגיס, שהצטייר כילד מופנם, מחונן וסקרן, בילה שעות רבות בספרייה הגדולה של סבו והתוודע לספרות הקלאסית הגרמנית.אביו שב לבוקובינה ב-1939 במטרה לקחת אותו עמו לארץ ישראל, אולם עקב התנגדותה של הסבתא (פגיס ציטט את סבתו בספרו "אבא": "לאן תיקח את הילד, לחולות? למדבר?"), נותר עמם.

שנות השואה - מגיל 10 עד 15

לאחר שנכרתה ברית בין המשטר הפאשיסטי הרומני למשטר הנאצי בנוגע למלחמה נגד ברית המועצות, החל בתאריך 12 באוקטובר 1941 גירוש המוני של חלק גדול מיהודי בוקובינה למחנות ואתרי ריכוז בטרנסניסטריה שמעבר לנהר דנייסטר, בשטחי מערב אוקראינה הכבושה. בסך הכל נספו באזור זה כ-10,000 מיהודי רדאוץ. 6,000 יהודים הועמסו על קרונות להובלת בקר והובלו ברכבת לעיירה מרקולשט שבבסרביה, ורובם נטבחו בדרך משם לטרנסניסטריה. ב-13 באוקטובר 1941 הובלו 4,000 יהודים נוספים מרדאוץ לעיירה אוטאץ' (אטאקי) בבסרביה ומשם לטרנסניסטריה, ביניהם משפחת אוסלנדר ועמם פגיס הצעיר. סבו, אייזק אוסלנדר, מהדמויות החשובות והידועות בקרב יהודי רדאוץ, נספה במחנה עבודה.בתום המלחמה חזר פגיס בליווי סבתו לרומניה, ובשנת 1946 עלה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער ונקלט כילד-חוץ בקיבוץ. מאוחר יותר נפגש עם אביו, יוסף. קשריו של פגיס עם אביו היו סבוכים ומורכבים. לאחר פטירתו פורסם בתוך אסופת כל שיריו ("כל השירים", 1991) קובץ קטעי פרוזה בשם "אבא" שעסק ביחסיו עם אביו, ושפגיס לא הספיק להשלים ולפרסם בחייו.

בישראל

לאחר עלייתו עברת פגיס את שמו הפרטי לדן, השם בו היה ידוע עד מותו. הוא התחנך בחברת הנוער בקיבוץ מרחביה, שם הכיר את המשורר טוביה ריבנר והתיידד עמו. לאחר מכן למד בסמינר הקיבוצים, ובין 1951 ל-1955 לימד בבית ספר יסודי בקיבוץ גת.בשנים 1963–1967 פרסם רשימות בעיתון הילדים "מחנה גדנ"ע" תחת שם העט "גד פנסי".ב-1956 עבר לירושלים כדי ללמוד אנגלית וספרות עברית באוניברסיטה העברית. במקביל ללימודיו באוניברסיטה עבד כמורה לספרות בגימנסיה רחביה, והמשיך בפיתוח קריירה אקדמית. בשנת 1968 היה למרצה בכיר באוניברסיטה העברית^[4]. בשנת 1976 נעשה פגיס חבר סגל באוניברסיטה והיה לחוקר שירת ימי הביניים.

בסך הכל פרסם בחייו שישה קובצי שירה. את ספר שיריו הראשון, "שעון הצל", פרסם פגיס ב-1959. כן עסק בתרגום ובעריכה; בין היתר אסף וערך את שירי דוד פוגל.

פגיס פרסם מספר ספרי מחקר ועיון על השירה העברית בימי הביניים, והשתתף במפעל ההוצאה לאור של שירת משה אבן עזרא בשנת 1968. בשנת 1973 זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.

פגיס הלך לעולמו בירושלים בגיל 56, והובא לקבורה בהר המנוחות^[5]. הוא הותיר אחריו אישה, עדה פגיס בן ובת.

לאחר מותו, ב-1987, יצא לאור הספר "שירים אחרונים", וב-1991 יצאה אסופת כל שיריו הכוללת גם חטיבה של קטעי סיפורת שלא השלים. ב-1995 פרסמה אלמנתו, עדה פגיס, ספר ביוגרפי בשם "לב פתאומי".

פגיס התקשה להתמודד באופן ישיר עם חוויות השואה שעבר בתור נער צעיר וסירב לפרט אודות חייו בשנות השואה^[3]. תחת זאת בחר בספרות בתור האמצעי להעברת רגשותיו ובשיריו בולט מרכיב השואה.

בניגוד למשוררים רבים שעברו את השואה, פגיס נמנע מלהגיע למשפט אייכמן. עם זאת, פגיס העיד בשיריו כי החרדות אותן הדחיק שנים רבות פרצו אצלו בעקבות משפט אייכמן. הטיסה הראשונה של אדם לחלל התרחשה במקביל למשפט אייכמן, והמשורר עודד כרמלי הציג השפעה שלה על שירתו של פגיס (בה בולט הרכיב של "עלייה לשמים")^[3].

שירו של פגיס "כתוב בעיפרון בקרון החתום" נחשב לאחד משירי השואה המפורסמים ביותר בישראל, והוא חקוק על אנדרטת הקרון ביד ושם ועל האנדרטה במחנה ההשמדה בלז'ץ. השיר נלמד במסגרת תוכנית הלימודים המחייבת לבגרות בספרות עברית בבתי הספר התיכוניים בישראל.

שיריו של דן פגיס עוסקים בנושאים אוניברסליים כאהבה, מסע וזיקנה. כמו כן, זיכרון השואה בולט בשירתו.שיריו עוסקים גם בנושאים רגישים ואישיים של אובדן, כמיהה ותהליכים פנימיים עמוקים.ניתן למצוא בשיריו חוט המקשר בין מסעות ונדודים ברחבי העולם, אל רכבות שהובלו בהם יהודים אל מחנות ההשמדה.

מוטיבים בולטים בשירתו הם הנסיעה, בעיקר ברכבת; אהבה, שאינה בהכרח רומנטית; תיאורים רגישים של פני האדם; והזמן, על חוויותיו הרבות והתחושות מולו.בנוסף חלק משיריו עוסקים באופן ישיר או מטאפורי בנושאים ובדמויות מהספרות ומהשירה הקלאסית, כדוגמת שירים העוסקים בדמויות כמו שאול המלך מספר שמואל או אופליה ממחזהו המפורסם של שייקספיר, המלט.

שיריו של דן פגיס הם לרוב קצרים יחסית, בני בית אחד או כמה בתים קצרים. את שירתו ניתן לסווג כשירה מודרנית אשר משולבים בה אלמנטים של מצלול, חריזה, משקל, ומשחקי מילים.

קובצי שירים

• "שעון הצל", הוצאת ספרית פועלים, מרחביה, 1959
• "שהות מאוחרת", הוצאת ספרית פועלים, מרחביה, תשכ"ד (1964)
• "גלגול", אגודת הסופרים העבריים בישראל, רמת גן, 1970
• "מח", הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשל"ו (1976)
• "שנים-עשר פנים", הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשמ"א (1981)
• "מלים נרדפות", הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשמ"ב (1982)
• "שירים אחרונים", הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1987
• "כל השירים", הוצאת הקיבוץ המאוחד ומוסד ביאליק, ירושלים, תשנ"ב (1991)

ספרי ילדים

• "הביצה שהתחפשה", הוצאת עם עובד, תל אביב, תשל"ג (1973)

ספרי עיון

• חידוש ומסורת בשירת-החול העברית: ספרד ואיטליה, הוצאת כתר, ירושלים, 1976
• על סוד חתום: לתולדות החידה העברית באיטליה ובהולנד, הוצאת מאגנס, ירושלים, 1986
• מחוץ לשורה: מסות ורשימות על השירה העברית המודרנית, ערך, הקדים דברים והביא לדפוס: חנן חבר, תל אביב: קשב לשירה, 2003.
• "קינות על גזירות שנת קנ"א בספרד", תרביץ לז [ד] (תמוז תשכ"ח), 355–373 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)

קובצי שירים שערך

• "שירי החול של משה אבן עזרא", הוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים, תשכ"ז
• "דוד פוגל - כל השירים / מלוקטים בצירוף מבוא ומקורות", הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשל"ב (1971)
• "כחוט השני: שירי אהבה עבריים מספרד, איטליה, טורקיה ותימן", הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשל"ט (1979)

• עדה פגיס, לב פתאומי, תל אביב: עם עובד, 1995
• סדרה דיקובן אזרחי, שלושה פייטנים - פאול צלאן, דן פגיס, יהודה עמיחי, מוסד ביאליק, 2020.
• ט. כרמי, "'עכשיו נעבור למשפט' - דברים לזכרו של דן פגיס", מאזנים ספטמבר-אוקטובר 1987, עמ' 23–25. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• מחקרי ירושלים בספרות עברית, כרך י/יא, תשמ"ז-תשמ"ח - אסופת מאמרים לזכר דן פגיס. (הכרך זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• עזרא פליישר, "לזכר חברים - דן פגיס ז"ל", ידיעון - האיגוד העולמי למדעי היהדות, חוברת ,27חורף תשמ"ז, עמ' 54–56. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• ישורון קשת (1975), “על שירת דן פגיס.” מאזנים, מ’(3), 193–196, (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• הדס שבת נדיר, תיק מספר אפס: קריאה בלשית ביצירת דן פגיס ובחייו, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2022.

מדיה וקבצים בנושא דן פגיס בוויקישיתוף

• דן פגיס, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• דן פגיס, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• הצצה לארכיון של דן פגיס, באתר מכון גנזים של אגודת הסופרים
• מידע על דן פגיס בקטלוג הספרייה הלאומית
• רשימת המאמרים של דן פגיס באתר רמב"י
• פרסומי דן פגיס באתר JSTOR
• על יצירתו, באתר עמלנט
• צור ארליך, פרופסור פגיס ומיסטר דן: על חידותיו של דן פגיס, הופיע במקור ראשון, 14 ביולי 2006
• מנחם בן, אין לדן פגיס שירים גרועים. אף לא אחד, באתר הארץ, 6 ביולי 2016
• עודד כרמלי, ‏"הכוכב הצהוב יהגר לשמיים", השילוח, 15, יוני 2019
• אלחי סולומון, כשדן פגיס פנה אל השירים שמחוץ לשורה, באתר הארץ, 6 ביולי 2016
• הדס שבת נדיר, העדה היחידה לילדותו של דן פגיס, באתר הארץ, 14 ביולי 2016
• רוחמה אלבג, מסע לעיר הולדתו של דן פגיס, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2013
• עופרה עופר אורן, סיפורו של השיר "כתוב בעיפרון בקרון החתום", בבלוג "סופרת ספרים", 2 במאי 2019
• על דן פגיס באתר יד ושם
• אפרים חזן, ‏סוד שנחתם - לדרכו של דן פגיס ז"ל בחקר השירה העברית, פעמים 28, 1986
• רתם פרגר וגנר, "ולי לא קוראים": כמה הערות על ילדות, סובייקטיביות וזהות בשירת פגיס במלאת שלושים וחמש שנה למותו, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, 7 ביולי 2021
• יאן קינה, הידיים הגרמניות של פגיס כבר לא עוטות כפפות עבריות, באתר הארץ, 26 באפריל 2022
• דן פגיס, שני שעוני מחוגים, באתר הארץ, 10 במאי 2022
• שני פוקר, עברגרד: כתבים מן העזבון של דן פגיס, גיליון 18 של כתב העת "הבה להבא".

משיריו:

• ארבעה שירים, מולד 247–248, 1976, עמ' 287–288
• דן פגיס, השירים הראשונים, באתר הארץ, 6 ביולי 2016
• דן פגיס, שירים מהעזבון: זמני הזמנים; עכשיו כבר מותר (פרסום: שני פוקר), באתר הארץ, 10 במאי 2022