ולוצלאווק

**ולוצלאווק**
**Włocławek**
סמל ולוצלאווק סמל ולוצלאווק	דגל ולוצלאווק דגל ולוצלאווק
מדינה	פולין
פרובינציה	קויאוויה-פומרניה
ראש העיר	אנדז'יי פּאלוצקי (Pałucki)
שפה רשמית	פולנית
תאריך ייסוד	המאה ה-10
שטח	84.32 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	104,705 (31 במרץ 2021)
‑ במטרופולין	123,000 (2006)
‑ צפיפות	1,418.5 נפש לקמ"ר (2006)
קואורדינטות	52°39′N 19°02′E / 52.650°N 19.033°E
אזור זמן	UTC +1
	http://www.wloclawek.pl+48 54
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת פולין רגילה) ורשה לודז' ורוצלב גדנסק קרקוב פוזנן ביאליסטוק שצ'צ'ין לובלין קטוביץ קיילצה בידגושץ' אולשטין ז'שוב צ'כיה סלובקיה ליטא בלארוס אוקראינה רוסיה - מחוז; קלינינגרד; ג; ר; מ; נ; י; ה; הים הבלטי ולוצלאווק

וְלוֹצְלָאוֶוק (בפולנית: ‏^ⓘ‏^?‏, ‏IPA:‏ [vwɔt͡sˈwavɛk]; ביידיש: װלאָצלאַװעק) היא עיר במרכז פולין, השוכנת על נהר הוויסלה, ואוכלוסייתה עומדת על 123,000 איש. היא ממוקמת בפרובינציית קויאוויה-פומרניה, ועד 1999 הייתה בירת חבל ולוצלאווק.

היסטוריה

ישנן מספר השערות לגבי תאריך ההקמה של העיר, שהוערכו על ידי מספר היסטוריונים במאה השש עשרה. הדיוקסיה של ולוצלאווק (בלטינית: Vladislaviensis) בישות ההיסטורית קויאוויה (Kuyavia) הוזכרה לראשונה בבולה שפרסם האפיפיור אאוגניוס השלישי ב-1148. שמו של הבישוף הראשון של ולוצלאווק היה וארנר (Warner), ושמו מופיע בבולה מ-1148, ואחריו בתפקיד היה אונולדיוס (Onoldius) האיטלקי. לפעמים הוזכרה הדיוקסיה כ-Vladislaviensis et Pomeraniae ("ולוצלאווק ופומרניה").

מקור השם Vladislaviensis יכול להיות בשמותיהם של ולדיסלב השני, הגולה, סבו ולדיסלב הראשון הרמן או ולדיסלאו השני מבוהמיה, כולם אצילים חשובים שחיו באותה תקופה באזור.

זכויות עיר הוענקו לוולוצלאווק בשנת 1250, והיא שימשה כמרכז מסחרי לסביבתה החקלאית. באמצע המאה ה-17 נפגעה העיר קשות כתוצאה מפלישת האימפריה השוודית. בחלוקת פולין בשנת 1793 סופחה העיר לפרוסיה, ובשנת 1815 נכללה בתחום פולין הקונגרסאית. שם העיר הגרמני הוא "לסלאו" (Leslau). תחת הכיבוש הנאצי בזמן מלחמת העולם השנייה הוחזר לעיר שמה הגרמני. לאחר סיום המלחמה חזרה העיר לידי פולין וכן הוחזר שמה הפולני, ולוצלאווק.

יהודי ולוצלאווק

קהילה יהודית החלה להתארגן בוולוצלאווק רק בשנת 1802, עם ביטול האיסור על ישיבת יהודים ביישוב. במהלך המאה ה-19 גדלה הקהילה היהודית בעיר, ונפתחו בה מוסדות דת ותרבות יהודיים שונים ואף נוסד בה עיתון יהודי מקומי בשם וולאצלאווקער טאגבלאט. שלמה דוד פוזנר מרבני העיר היה נציג בקונגרס הציוני החמישי.

בשנת 1918 נערך ביהודי העיר פוגרום בן שלושה ימים בידי האוכלוסייה הפולנית המקומית, ואירועים דומים נשנו גם בשנים 1919 ו-1920 במהלך המלחמה הפולנית-סובייטית.

בין מלחמות העולם נמנו בעיר 10,209 יהודים, כחמישית מתושביה. בשנים אלה התגברה הפעילות הציונית בעיר, לצד פעילות של אגודת ישראל ושל הבונד. במהלך שנות השלושים סבלו יהודי העיר מהתנכלויות אנטישמיות גוברות והולכות מצד שכניהם הפולנים.

בשואה

ב-14 בספטמבר 1939 נכבשה ולוצלאווק בידי הגרמנים, ואלו העלו באש את בתי הכנסת בעיר, והטילו על יהודיה מספר תשלומי כופר גבוהים, תוך לקיחת כ-800 יהודים כבני ערובה. כעבור כמה ימים הוטלו על יהודי העיר גזירות שונות, ובהן חובת ענידת טלאי צהוב וחובת ביצוע עבודות כפייה, תוך גירוש מספר יהודים מהעיר ליישובים אחרים. עם סיפוח העיר לרייך, גורשו ממנה אלפי יהודים נוספים.

כ-4,000 היהודים שנותרו בעיר רוכזו בסוף אוקטובר 1940 בגטו שהוקם באזור עני בה, אשר הוקף בגדר תיל ונסגר כעבור מספר ימים. בגטו שררו תנאי רעב, ויושביו הועסקו בעבודות כפייה, תוך הוצאה להורג של מי שנתפס מבריח מזון. ב-31 באוקטובר 1941 גורשו 920 יהודים מהגטו בעיר לגטו לודז'. ב-24 באפריל 1942 שולחו כ-400 גברים מהגטו למחנות עבודה, שם רובם נספו בהמשך, וכעבור שלושה ימים, שולחו כל היהודים שנותרו בגטו, בעיקר נשים וילדים, למחנה ההשמדה חלמנו.^[1]