זאלאגרסג

השם אֶגֶרסֶג מופיע בכתובים לראשונה ב-1293. ב-1266 בלה הרביעי, מלך הונגריה העניק את העיר לדיוקסיה של וספרם, והיא הפכה לנכס של הכנסייה הקתולית. המרחק בין אגרסג לווספרם גרם לכך, שלעיתים קרובות, מסי העיר לא הגיעו לבעלים אלא לידי משפחות אצילים מקומיים.

במאה ה-14 הייתה אגרסג העיר הגדולה באזור. בין 1368 ל-1389 היא שבה להיות עיר מלכותית לתקופה קצרה. זיגמונד, קיסר האימפריה הרומית הקדושה מעניק אותה למשפחת האצילים קניז'אי, שבעסקת חליפין מחזירים אותה לידי הדיוקסיה של וספרם, שתחזיק בה עד 1848. ב-1381 נבנתה בעיר כנסיית האבן הראשונה. ב-1421 קיבלה מעמד של עיר שדה עם זכויות יתר. כתוצאה מכך, האוכלוסייה בעיר גדלה בקצב מהיר ובמאה ה-16 היא הפכה למרכז מחוז זאלה דה פקטו.

ב-1530 התפתחות העיר נעצרה. בעלי האחוזות בסביבה, שניצלו את חולשתו של המלך, תקפו תכופות את העיר. העות'מאנים החלו להשתלט על חלקים מהונגריה. החל מ-1568 העיר בוצרה ונבנתה בה מצודה. העות'מאנים החלו לתקוף את העיר החל מסוף שנות ה-70 של המאה ה-16 אך לא הצליחו לכובשה.לאחר כיבושה של העיר קניז'ה בידי העות'מאנים, גדלה חשיבותה האסטרטגית של אגרסג, אך מצודתה נפגעה בשנת 1616 ואף נפלה לידי העו'תמאנים לתקופה קצרה ב-1664. אזרחי העיר סבלו לא רק מהקרבות אלא גם מנטל המיסים הכבד וממגיפות.

למרות מיקומה של אגרסג בפריפריה של המחוז, היא הפכה לבירתה במאה ה-18 משתי סיבות: א) ישיבות המועצה כבר נערכו בה עקב חשיבותה בתקופה העות'מאנית, ב) בניגוד לערים אחרות במחוז זאלה היא לא הייתה שייכת לאציל מקומי. בניין מועצת המחוז נבנה בין 1730 ל-1732 בסגנון בארוק, ובמשך תקופה ארוכה היה זה המבנה החשוב היחידי בעיר. ב-1760 נבנו כנסייה גדולה וקסרקטין. רוב אזרחי עדיין גרו בבתי עץ וטיט ועד 1826, בה החלו לבנות בתי מגורים מאבן, שריפות שפרצו מדי פעם כילו את בתי התושבים.

עד תחילת המאה ה-19 היו בעיר מעט מאוד סוחרים ובעלי מקצוע עקב משטר המיסים של הבישופות – בעלי העיר. גם הגירה מסיבית של יהודים לעיר בשנות ה-30 של המאה לא הביאה להאצת התפתחותה הכלכלית. מסיבה זו, למרות היותה העיר המרכזית מבחינה אדמיניסטרטיבית, לא הייתה לה חשיבות מבחינה כלכלית ותרבותית. ב-1870 איבדה זאלאגרסג את מעמדה כעיר וזכתה בה שוב ב-31 במאי 1885. ב-1890 היא חוברה לרשת מסילות הברזל של המדינה. ב-1895 נבנו בעיר מבני ציבור חדשים בתי ספר ובית חרושת ללבֵנים. למרות זאת, העיר פיגרה בתחומים רבים בהשוואה לערי המחוז האחרות.

החל מ-1920 שוב הורגשה תנופת פיתוח בעיר. נבנו תחנת הרכבת, בניין הדואר, בניין המשטרה ומבני ציבור נוספים. מלחמת העולם השנייה לא פגעה קשות בעיר. הפגיעה העיקרית הייתה סגירתם של 1,221 יהודי העיר בגטו ושליחתם לאחר מכן למחנה ההשמדה אושוויץ (ראו בהרחבה להלן בפסקה על השואה).

החל מ-1950 חלו שינויים משמעותיים בעיר. היא קיבלה מאפיינים של עיר תעשייה עם בניית בתי חרושת חדשים וגילוי נפט באזור. מחסור בדירות מגורים אילץ רבים מהעובדים שהגיעו לעיר להתגורר בכפרים הסמוכים. החל מ-1960 חל גידול מואץ במספר התושבים. הוקמו שכונות מגורים חדשות, ורבים מן הכפרים הסמוכים סופחו לעיר. בניגוד לערים אחרות בהונגריה, השינויים במשטר ב-1990 לא השפיעו עליה לרעה והיא המשיכה להתפתח.

עד סיום מלחמת העולם הראשונה

היהודים הראשונים התיישבו בעיר בתחילת המאה ה-18. ב-1820 נפתח בית ספר יהודי וב-1868 הקהילה הצטרפה לזרם הנאולוגי. ב-1904 נחנך בית כנסת גדול ומפואר בנוסף לבית הכנסת הישן. אוכלוסיית היהודים גדלה מ-349 ב-1840 לשיא של 1,659 (כ-12.5% מכלל האוכלוסייה) ב-1920. בתקופת מלחמת העולם הראשונה גויסו 205 מחברי הקהילה לחזית. 33 מהם נפלו בקרבות.

בין שתי מלחמות העולם

בהתקפות הטרור הלבן שפרצו בשנים 1919 עד 1921, נרצחו עשרה מיהודי העיר. ביוני 1922, 215 מיהודי הקהילה כולל נשים וילדים, הוכנסו למחנה ריכוז והוחזקו בו בתנאים קשים. למרות העזרה שהקהילה ניסתה לתת להם, רבים מהם סבלו מקור ורעב בחודשי החורף הקרים. גם לאחר שהמחנה נסגר ב-1923, האווירה האנטישמית נמשכה בהנהגתו של הכומר המקומי יוז'ף מינדסנטי, שהפך לאחר מלחמת העולם השנייה לקרדינל ולארכיבישוף של הונגריה. למרות זאת, היהודים השתלבו היטב בחיי הכלכלה והמסחר בעיר. ב-1929 נמנו בעיר 188 סוחרים יהודים, 3 סיטונאים, 13 רופאים, 12 עורכי דין, 6 בעלי בתי חרושת, 3 מהנדסים, 41 פקידים, 17 פקידי ממשלה ובעלי מקצועות נוספים. בין המפעלים בבעלות יהודית היו מפעל לצביעת בדים, בית חרושת ללבֵנים וטחנת קמח ממוכנת.

השואה

ב-1941 כל הגברים היהודים בגיל גיוס גויסו לשירות העבודה ונשלחו לעבודות כפייה בחזית האוקראינית בתנאים קשים ביותר. רובם נהרגו שם. חלק מהמגויסים נשלחו לבור שבסרביה ולמקומות נוספים. במאי 1944, לאחר שהגרמנים פלשו להונגריה, כל יהודי זאלאגרסג יחד עם יהודי הסביבה רוכזו בגטו שהוקם ברובע הצוענים שבעיר בתנאי צפיפות קשים. בחודש יוני, כל הגברים שהיו עדיין כשירים, גויסו לפלוגות העבודה ורק זקנים, נשים וילדים נותרו בגטו. בין ה-15 ל-24 ביוני רוכזו 1,221 היהודים (375 משפחות) מהגטו בעיר יחד עם יהודי גטאות נוספים מהאזור בשני בתי חרושת ללבנים וב-5 ביולי הועלו כל 3,209^[1] היהודים שרוכזו לרכבת ונשלחו לאושוויץ.

לאחר השואה

רק כ-100 יהודים ששרדו את מחנות ההשמדה ואת עבודות הכפייה שבו לעיר עם סיום המלחמה. הקהילה ניסתה להתארגן מחדש. ב-1947 הוקמה מחדש החברה קדישא ובאותה שנה נחנכה גם אנדרטה לזכר הנספים בשואה. ב-1949 מספר חברי הקהילה הגיע ל-196. אחרי המרד ההונגרי בשנת 1956 רבים מיהודי העיר עזבו את הונגריה ומספרם בשנת 1962 ירד לכ-30. מבנה בית הכנסת הגדול נפגע במלחמה ובשנת 1960 העירייה רכשה אותו מהקהילה. המבנה שופץ ב-1983 ומשמש כיום כאולם קונצרטים וגלריה.

• לאיוש ויידה (1908 – 1941) היה צייר ואמן גרפי יהודי-הונגרי.
• אדולף פניבשי במקור גרינבאום (1837 – בודפשט, 18 בינואר 1920) היה עיתונאי יהודי-הונגרי, מחלוצי הקצרנות באימפריה האוסטרו-הונגרית. פניבשי קיבל תואר אצולה.
• מיקלוש גאבור במקור גולדברגר (1919 – 1998) היה שחקן יהודי-הונגרי זוכה פרס קושוט, פרס האמן המצטיין, פרס האמן הדגול.
• אלדאר דויטש (1894 – 1973) היה דוקטור לרפואה יהודי-הונגרי, רופא אף אוזן גרון, רופא ראשי.

קבוצות אתניות^[2][3]

• הונגרים – 95.5%
• גרמנים – 0.4%
• צוענים – 1.0%
• קרואטים – 0.2%
• אחרים, לא השיבו – 4.2%

דתות^[3]

• קתולים – 72.4%
• קלויניסטים – 3.8%
• לותרנים – 1.6%
• אחרים – 0.5%
• אתאיסטים – 11.6%
• לא השיבו – 10.1%

השינויים באוכלוסייה בשנים 1870–2012

^[4][3]

זלאגרסגי ט.א. היא קבוצת כדורגל מהעיר, מהוותיקות בהונגריה, שמשחקת בליגת העל ההונגרית. היא זכתה באליפות הונגריה בעונת 2001/02.

• כריסטינה בז'ן (אנ'), זאלאגרסג, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך III, עמ' 386), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)

מדיה וקבצים בנושא זאלאגרסג בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של זאלאגרסג (בהונגרית)
• אתר האינטרנט הרשמי של זאלאגרסג (באנגלית)
• אתר האינטרנט הרשמי של זאלאגרסג (בגרמנית)
• לקסיקון יהודי הונגרי (Magyar Zidó Lexikon) בעריכת פטר אוּיוארי 1929, עמ' 968 (בהונגרית)
• זלגרסג (Zalaegerszeg), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
• זאלאגרסג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• זאלאגרסג (הונגריה), דף שער בספרייה הלאומית