חיים סבן

ילדות, נעורים וקריירה מוקדמת

סבן נולד כבן בכור באלכסנדריה, שבמצרים למשפחה ממעמד הביניים. לאביו, נסים, הייתה חנות לצעצועים וכלי־בית. הוא למד בבית ספר יהודי ובביתו דיברו צרפתית^[2]. נסים סבן היה פעיל ציוני שסייע בהברחת בני נוער לישראל דרך יוון ואיטליה^[3]. בעקבות חששו של האב שהשלטונות עומדים לכלוא אותו עקב פעילותו, עלתה המשפחה ב-1957 לישראל. סבן היה אז בן 12 והגיע עם משפחתו לחצור הגלילית. ב-1960 עברו להתגורר בדירת חדר בתל אביב, בסמוך לתחנה המרכזית. אביו עסק במכירת עפרונות מדלת לדלת.

בנעוריו למד בבית הספר החקלאי בכפר הנוער בן שמן. בשנת 1964 השלים את לימודיו העל-יסודיים בתיכון ערב "לסל" בתל אביב, במקביל לעבודה ונגינה. לאחר שירותו הצבאי בקריה, בשנת 1966, הצטרף ללהקת "האריות" כנגן גיטרה בס והופיע איתם באזור המרכז, בין היתר ברמלה, ביפו ובתל אביב.

בשנת 1968 הפך לאמרגן "האריות" ואמרגנה של להקת "הכוכבים הכחולים". אחר כך הקים שותפות עם האמרגן יהודה טלית, שניהל את להקת "הצ'רצ'ילים", והשניים הפיקו מופע ותקליט של אריק איינשטיין עם ה"הצ'רצ'ילים". בתחילת שנות ה-70 הביאו להופעות בישראל להקות ואמנים מחו"ל, בהם חוזה פליסיאנו ודמיס רוסוס^[4].

סבן עבר לצרפת בשנת 1975, שם היה אמרגנם של הצמד "שוקי ואביבה" (שוקי לוי ואביבה פז) ונועם קניאל^[5]. בנוסף הקים שם חברת תקליטים שהצליחה למכור מיליוני תקליטים^[5]. במקביל עסק בהלחנת מוזיקה לסדרות טלוויזיה, בעיקר סדרות אנימציה. שמונה שנים מאוחר יותר, ב-1983, עבר להתגורר בלוס אנג'לס שבארצות הברית, והקים שם אולפני הקלטות המספקים מוזיקה לסדרות טלוויזיה, כדוגמת ערי הזהב הנסתרות. סבן זכה להצלחה בתחום המוזיקה לסדרות טלוויזיה, והוא חתם כמלחין על עשרות הפקות טלוויזיוניות בשנות ה-80, לרוב בשם "כוסא מחשי" (Kussa Mahchi). במקביל החל לשמש כמפיק ראשי של סדרות אנימציה לטלוויזיה. שנה לאחר שהיגר לארצות הברית, הפיק את סדרת הטלוויזיה הראשונה שלו, "קיד וידאו", שהצליחה בעיקר בישראל.

הנסיקה בקריירה והקמת סבן אנטרטיינמנט

בשנת 1980 הקים סבן, יחד עם שוקי לוי את חברת סבן אנטרטיינמנט (אנ')^[6]. יחד עם השניים היה שותף אחיו של אריה, חיים סבן, שהיה בעל זכויות מרבית תוכניות הילדים בישראל תחת המיתוג "I.A.C אריה סבן". החברה הפיקה מספר סדרות טלוויזיה מצליחות מבוססות קומיקס, בהן: "אקס מן", "אגדות האחים גרים", "מקרון 1" ולמעלה מ-30 סדרות ילדים שהיו תחת זכיינות החברה. סדרות אחדות התבססו על סיפורים או אנימציות קומיקס מיפן, למשל "החתולים הסמוראים", אשר דובבה באופן פארודי. החל משנת 1993 הפיק סבן סדרת סרטי קולנוע וטלוויזיה שהצליחה במיוחד - שמו של הסרט הראשון בסדרת הסרטים המבוססת על סדרה יפנית הוא "מייטי מורפין פאוור ריינג'רס" (בישראל: "פאוור ריינג'רס"). סבן רכש את זכויות השידור של התוכנית מחוץ ליפן תמורת חצי מיליון דולר. ההצלחה של סדרת סרטי "פאוור ריינג'רס" שימשה בסיס לתעשיית מוצרים משלימים (בעיקר צעצועים) שהוסיפה לרווחיו של סבן. בשנת 1995 איחד סבן את חברתו עם חברת "פוקס קידס נטוורק", שהייתה שייכת לאיל העיתונות רופרט מרדוק, ובשנת 1997 קנתה החברה המשותפת את "פוקס פמילי" המאגד מספר ערוצי טלוויזיה למשפחה ומשדר בכבלים לעשרות מיליוני בתים בארצות הברית ובאירופה^[7].

באוקטובר 2002 מכר סבן את עסקי הטלוויזיה שלו לחברת וולט דיסני. במסגרת העסקה, קיבל סכום מזומן של 1.7 מיליארד דולר - עסקת המזומן הגדולה ביותר שבוצעה מול אדם יחיד באותה העת. ערוץ "פוקס קידס" ששידר את תוכניות הטלוויזיה של סבן שינה את שמו ל"ערוץ ג'טיקס", ולאחר מכן הפך ל"ערוץ דיסני". לאחר המכירה, הקים סבן חברת החזקות בשם "סבן קפיטל גרופ", שהמשיכה לעסוק בתחום התקשורת. בין השאר, רכשה ב-2003 מספר ערוצי טלוויזיה מרכזיים בגרמניה. ב-2008, רכש סבן יחד עם שותפים את יוניוויז'ן, רשת הטלוויזיה הגדולה בעולם המשדרת בספרדית תמורת 14 מיליארד דולר.

הפרישה מתחום ההפקה ואחריה

סבן מרבה בפעילות הקשורה לישראל, והוא תורם למוסדות שונים כדוגמת אוניברסיטת תל אביב. סבן תרם 15 מיליון דולר להקמת בניין למחלקות הילדים, היום בית החולים לילדים ע"ש סבן וכן סכום להקמת בניין נוסף לחטיבת המיילדות והגינקולוגיה בבית החולים סורוקה. הוא הקים את "פורום סבן לדמוקרטיה", שנועד לחילופי דעות ורעיונות, ולחיזוק הקשרים בין ארצות הברית לישראל, ובמסגרתו אף הביא להתפתחויות פוליטיות כדוגמת מפגש ראשון בין בכירי ממשל מפקיסטן ומישראל. במאי 2005 רכשה קבוצת אנשי עסקים בראשות סבן (המונה גם את מורי ארקין וקרן אייפקס) מממשלת ישראל חבילת מניות בחברת התקשורת הישראלית בזק (המאגדת בתוכה את חברות התקשורת : פלאפון, בזק בינלאומי, בזק אונליין ו-yes) תמורת כ-4.2 מיליארד ש"ח. נכון לאוקטובר 2009, קבוצתו הרוויחה על השקעתה כ-5 מיליארד שקל.^[8] סבן רכש 22 אחוזים ממניות השליטה של שידורי קשת, אחת הזכייניות של ערוץ 2, תמורת 12 מיליון דולר, ומכר את מניות החברה תוך פחות משלוש שנים תמורת 300 אחוזים רווח. באוקטובר 2009, בעלי השליטה בבזק, קבוצת סבן-אייפקס-ארקין, קיבלו את הצעתו של איש העסקים שאול אלוביץ' ומכרו לו 30.7% ממניות החברה תמורת 7 מיליארד שקל.

ב-2 בדצמבר 2012 הקים יחד עם זרוע ההחזקות שלו בישראל את ערוץ זום לרשת הכבלים HOT ולאחר מכן גם ל-Yes הטלוויזיה בלוויין.

בשנת 2013 רכשה חברת ההחזקות של סבן, "סבן קפיטל גרופ", את השליטה בחברת פרטנר תקשורת, אשר מפעילה רשת סלולרית תחת אותו השם. היא רכשה כ-33 אחוז ממניות החברה מידי אילן בן דב.^[9]

פוליטיקה

מאז הפרישה מתחום ההפקות, מבלה סבן חלק ניכר מזמנו בעיסוק בצדקה ובפוליטיקה. סבן נחשב לאחד התורמים הגדולים של המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית, והוא אחד האנשים הקרובים לנשיא ארצות הברית לשעבר, ביל קלינטון. בעת ממשל קלינטון שימש סבן כיועץ לנשיא בענייני מסחר, ואף נטען כי ישן עם אשתו מספר פעמים בבית הלבן. הנשיא קלינטון תיאר את סבן כ"חבר קרוב מאוד ותומך".^[10] בשנת 2002 תרם שבעה מיליון דולר להקמת מטה חדש למפלגה הדמוקרטית, ובעקבות כך כינה אותו יושב ראש הוועדה הדמוקרטית הלאומית טרי מקאוליף, "המציל של המפלגה". אחר כך תרם שבעה מיליון דולר נוספים לדמוקרטים, ושלושה מיליון דולר לקרן ההומניטרית של קלינטון. בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות 2008, תמך במועמדותה של הילרי קלינטון, וגייס עבורה כספים.

לאחר היבחרו של ברק אובמה לנשיא ארצות הברית ולמרות היותו אחד התורמים הגדולים למפלגה הדמוקרטית, מתח סבן ביקורת חריפה מספר פעמים על יחסו של אובמה לישראל ואף אמר: "היחס שלו לישראל הוא די חרטא". בהמשך דבריו אמר, כי "הייתה לנו את התקופה של בוש האב והתגברנו עליה, וגם הזמנים האלה יעברו". אולם סייג את דבריו באומרו כי "המטרה שלו היא להגיע לשלום, אבל הדרך שלו היא לא לרוחו של כל איש ובטח שלא לאלה מהימין". הוא מיודד מאוד עם בני הזוג קלינטון אך סירב בשני מקרים לארגן ארוחות לגיוס כספים עבור אובמה, לדידו, משום "יחסו של האחרון לישראל".^[11]

עם זאת, בשנת 2012, במהלך תקופת הבחירות המקדימות לנשיאות, שינה את עמדותיו וחזר לתרום למפלגה הדמוקרטית. במאמר דעה בניו יורק טיימס טען כי "אי אפשר להכחיש שבכל מדד אפשרי - התמיכה של אובמה בביטחונה ובטובתה של ישראל הייתה איתנה כסלע", ויצא כנגד מיט רומני ושלדון אדלסון, באומרו כי "אפילו 100 מיליון דולר מבעל בתי קזינו אינם יכולים להכחיש עובדות אלה" (ברומזו לסכום שתרם אדלסון לקמפיין הבחירות של רומני).^[12] דבקותו בישראל של סבן השפיעה גם על השקעותיו. הוא ניסה מספר פעמים לקנות את העיתון "לוס אנג'לס טיימס" משום שלדבריו: "הגיע הזמן להפוך אותו מעיתון פרו-פלסטיני לעיתון מאוזן. במהלך תקופת האינתיפאדה השנייה, כשיהודים נרצחו מדי יום, העיתון הזה פרסם תמונות של אשה פלסטינית יושבת עם ילדה המת, ומהצד הישראלי תמונה של בית הרוס. נמאס לי מזה".

בעת מבצע צוק איתן פתח סבן בקמפיין פרו-ישראלי. הוא מימן מודעות גדולות בעיתוני ארצות הברית המובילים, בהן מוצג בחיוב, ובקצרה, הצד הישראלי: ההתנתקות מרצועת עזה; השתלטות החמאס על הרצועה, והגדרתו כארגון טרור על ידי ארצות הברית; תוקפנות החמאס כלפי ישראל וכמות הטילים שירה לעברה מאז ההתנתקות; ציטוטים מפי הנשיא אובמה ומנהיגים אחרים באשר לזכותה של ישראל להגן על עצמה, ועוד. על המודעות חתום ארגון CAMERA, העוסק במעקב אחר הסיקור התקשורתי בארצות הברית לגבי סוגיות במזרח התיכון.

במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016, תמך סבן במועמדותה של הילרי קלינטון, והיה לאחד מתורמיה הגדולים.^[13][14]

באוגוסט 2020 פורסם כי סבן היה מהמתווכים בהסכם לנירמול היחסים בין איחוד האמירויות הערביות לישראל.^[15]

בספטמבר 1975 נישא למיקה לייבוביץ.^[16] בני הזוג התגרשו לאחר שנה.^[3].

ב-1987 נישא בשנית לשריל פלור (אנ'), פסיכולוגית וסופרת אמריקאית, גרושה ואם לשתי בנות.^[17] לזוג בן ובת שנולדו בהליכי פונדקאות. מתגוררים בבוורלי הילס, קליפורניה.

אחיו של חיים סבן, אריה סבן, הוא שותף לעסקיו וניהל את הפעילות שלו בישראל.^[2] בין השאר היה בעל מניות בערוץ פוקס קידס ישראל, והיה בעל זכויות מרבית תוכניות הילדים בישראל בשנות השמונים והתשעים תחת המיתוג I.A.C אריה סבן.^[18]

• דליה טל, חיים סבן: "אני שואל שאלה אחת עקרונית", פופ, סרטים מצוירים וחברת תקשורת אחת, בלי כפית של כסף - 10 סיפורי הצלחה עסקיים, עורך איתמר לוין, הוצאת ידיעות אחרונות - גלובס, 2006, עמודים 109–128

מדיה וקבצים בנושא חיים סבן בוויקישיתוף

• חיים סבן, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• "סבן קפיטל גרופ" - חברת ההחזקות של חיים סבן
• חיים סבן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אשר שכטר, חיים סבן - המושך בחוטים של הפוליטיקה האמריקאית, באתר TheMarker‏, 4 במאי 2010
• Connie Bruck The Influencer, כתבת פרופיל בעיתון ניו יורקר
• אמיר טייג, סבן: בוחן 2 השקעות גדולות בישראל, באתר TheMarker‏, 15 במרץ 2012
• חגי עמית, חיים סבן חוזר לישראל: הקאמבק של האיש שהרוויח מיליארדים על חשבונכם, באתר TheMarker‏, 19 באוקטובר 2012
• חדשות 2, ‏מקורבה של קלינטון חיים סבן: "הילרי תהיה נשיאה מצוינת לישראל", באתר ‏מאקו‏, 12 באפריל 2015
• אודי סגל, ‏חיים סבן לחדשות 2: "אורנג' נכנעה ללחצים של גופים אנטישמיים", באתר ‏מאקו‏, 4 ביוני 2015
• יעקב כץ, ‏"אני שם בשביל ישראל": היהודי המשפיע בעולם מסביר מה מדאיג אותו, באתר מעריב אונליין, 4 באוקטובר 2016
• דייוויד ליאונרד, בלומברג ביזנסוויק, "אם יש לך... תשווייץ בזה": המיליארדר שהיה פועל זבל והחליט שהילרי קלינטון תהיה נשיאת ארצות הברית, באתר TheMarker‏, 8 בנובמבר 2016
• ציפי שמילוביץ, "אם אתה יכול להכניס מילה בערבית פה, קללה קטנה שם, זה שובר מחסומים. לפני שאנחנו נסיכים או מטאטאי רחובות אנחנו בני אדם", באתר ynet, 18 בספטמבר 2020
• נדב איל, "הקיצוניים בממשלה גורמים לביידן פריחה", באתר ynet, 8 בספטמבר 2023