חקר הירח
| יש לעדכן ערך זה. | |
חקר הירח החל מאות שנים לפני הספירה ונמשך עד היום. המצאת הטלסקופ הייתה הקפיצה הראשונה בחקר הירח. גלילאו גליליי מוכר בדרך כלל כאדם הראשון שהשתמש בטלסקופ לביצוע תצפיות אסטרונומיות, עם הטלסקופ הראשון שבנה בעצמו בשנת 1609. בתצפיותיו הראשונות גילה גלילאו כי פני השטח של הירח אינם חלקים כפי שסברו עד אז אלא מכוסים בהרים ומכתשים. הגשושית לונה 2, ששוגרה על ידי ברית המועצות, התנגשה בירח ב־14 בספטמבר 1959 ובכך הפכה לעצם המלאכותי הראשון שהגיע אל הירח (ואל כל גרם שמיים אחר). ב־1969, תוכנית אפולו של נאס"א הנחיתה את האדם הראשון על הירח. ב־6 הנחיתות שבוצעו במהלך התוכנית הציבו 12 אנשים את רגליהם על הירח, והוצבו כלים מדעיים ונאספו סלעים ודוגמאות קרקע שלימדו את האנושות רבות אודות הירח בפרט ואודות מערכת השמש בכלל.
היסטוריה מוקדמת
האסטרונומים הבבליים שחיו באזור מסופוטמיה באלף הראשון לפני הספירה גילו מחזור בן 18 שנה של ליקויי ירח. באותו זמן ידעו כי 19 שנות שמש שווים לכ־235 חודשי ירח. במאה השנייה לפני הספירה סלאוקוס מסלוקיה העלה את התאוריה (שהתבררה כנכונה) כי הגאות והשפל נגרמו על ידי הירח (סלאוקוס חשב כי האינטראקציה נגרמת על ידי אטמוספירת כדור הארץ אך למעשה התופעה היא כתוצאה מכוח המשיכה של הירח). לפי סטראבון (1-1-0009), סלאוקוס היה הראשון שהעלה תאוריה את תאוריית הגאות והשפל, וכי גובה הגאות והשפל תלוי במצב הירח ביחס לשמש.[1]
באמצע האלף הראשון לפני הספירה, אסטרונומים הודיים תיארו את מסלולי הירח ב־Aitareya Brahmana.[2] בשנת 449 לספירה, האסטרונום ההודי אריאבהטה הזכיר ב־Āryabhaṭīya שלו כי בהירות הירח נובעת מהשתקפות אור השמש.[3]
אחד מראשוני אנשי המערב שניסה למצוא הסבר מדעי לירח הוא הפילוסוף היווני אנכסגורס (428–500 לפני הספירה), שטען כי השמש והירח הם אבנים כדוריים ענקיים, וכי הירח מחזיר את אורו של השמש. תורתו האתאיסטית לגבי השמיים הייתה אחת הסיבות לכליאתו ולגרושו.[4] בתיאור היקום של אריסטו (384–322 לפנה"ס), הירח מהווה את הגבול בין היסודות (אדמה, מים, אוויר ואש) לבין השמיים העליונים. בפילוסופיה של אריסטו, השמיים, שמתחילים מהירח, היו ממלכת השלמות, והשטח שתחת הירח הוא ממלכת השחיתות, וכל דמיון בין אזורים אלו נשללו בנוקשות. אריסטו בעצמו הציע כי יכול להיות שהירח הזדהם מממלכת השחיתות. בספרו הקצר "On the Face in the Moon's Orb", פלוטרכוס (46–120 לספירה) הציג דעות שונות בקשר למערכת היחסים בין כדור הארץ לירח. הוא הציע כי בירח יש גומחות אליהם אור השמש לא הגיע וכי הכתמים על הירח אינם אלא צללים של נחלים או תהומות עמוקים. הוא גם העלה את האפשרות כי הירח מיושב. בימי קדם הוצע כבר כי הירח הוא ראי מושלם וכי הסימנים על פניו היו השתקפות של תוואי כדור הארץ אך הסבר זה נדחה בקלות כי פני הירח לא השתנו עם תנועתו מעל כדור הארץ. ההסבר שהפך למקובל בסופו של דבר הוא כי ישנם וריאציות של "צפיפות" בירח שגרמו לירח להופיע כפי הופעתו. שלמות הירח, ומכך שלמות השמיים, נשמרה בצורה זו. אריסטרכוס מסאמוס (230–310 לפנה"ס) הלך צעד קדימה ומדד את המרחק בין כדור הארץ לירח והגיע לתוצאה כי המרחק הוא פי 20 מרדיוס כדור הארץ (המרחק הוא למעשה פי 60 מרדיוס כדור הארץ. רדיוס כדור הארץ היה ידוע בערך מאז ארטוסתנס).
בתקופת המדינות הלוחמות של סין, האסטרונום שי שן (המאה ה־4 לפנה"ס) נתן הוראות לחיזוי ליקויי שמש וירח בהתחשב במיקומם היחסי של שניהם.[5] על אף שהסינים בתקופת שושלת האן (202 לפנה"ס–202 לספירה) האמינו כי הירח היא אנרגיה השווה לצ'י, תאוריית "השפעת הקרינה" שלהם זיהתה נכונה כי אור הירח הוא השתקפות של אור השמש.[6] תאוריה זו נתמכה על ידי הזרם המרכזי של הוגי הדעות כמו למשל ג'ינג פאנג (37–78 לפנה"ס) וג'אנג הנג (78–139 לספירה), אבל נדחתה על ידי הפילוסוף בעל ההשפעה וואנג צ'ונג (27–97 לספירה).[6]
חבש אל־חסיב אל־מארווזי, אסטרונום פרסי, ערך מספר תצפיות במצפה הכוכבים אל־סאמיסיה בבגדאד בין 825 ל־835 לספירה.[7] בעזרת תצפיות אלו, הוא העריך כי קוטר הירח שווה ל־3,037 ק"מ (הקוטר הוא למעשה כ־3,476 ק"מ) וכי מרחקו מכדור הארץ הוא כ־363,345 ק"מ (המרחק האמיתי נע בין כ־363,000 ק"מ בפריגיאה לכ־405,700 ק"מ באפוגיאה).[8] בשנת 1021, הפיזיקאי הערבי איבן אל־היית'ם הסביר את תופעת אשליית הירח (אשליה כי הירח נראה גדול יותר כאשר הוא באופק וקטן יותר כשהוא באמצע השמיים) בספרו Book of Optics, שהיא כי קביעת מרחק של עצם תלויה בכך שיש רצף קבוע של גופים המתערבים בין הצופה לעצם. עם הירח אין גופים מתערבים ולכן משום שגודלו של עצם תלוי במרחק ממנו הוא נצפה, שבמקרה זה אינו מדויק, הירח נראה גדול יותר כאשר הוא באופק. בגלל עבודתו של אל־היית'ם, אשליית הירח התקבלה בהדרגה כתופעה פסיכולוגית.[9] אל־היית'ם חקר גם אור הירח והוכיח באמצעות ניסויים כי מקור האור הוא מהשמש וסיכם בצורה נכונה כי הירח "פולט אור מאותם אזורים בפני השטח שלו, בהם אור השמש פוגע".[10]
בימי הביניים, לפני המצאת הטלסקופ, רבים החלו להכיר בירח ככדור. על אף שהיו שהאמינו כי הירח הוא "חלק",[11] בשנת 1609, גלילאו גליליי צייר את אחת מאיורי הטלסקופ הראשונים של פני הירח בספרו Sidereus Nuncius וציין כי פני הירח אינם חלקים וכי יש עליהם הרים ומכתשים. מאוחר יותר בשנת 1651, ג'ובאני בטיסטה ריקיאולי ופרנססקו מריה גרימלדי ציירו מפה של הירח ונתנו למכתשים רבים שמות הקיימים עד היום. במפות, אזוריו החשוכים של הירח כונו "ימות" או אוקיינוסים והחלקים המוארים כונו רמות או יבשות.
חסידיו של אריסטו בימי הביניים, בעולם האיסלאמי ואחר כך באירופה הנוצרית, ניסו לתת משמעות לכתמים על הירח במונחים אריסטוטוליים. תומאס האריוט, כמו גליליי, צייר את הירח וביצע תצפיות במשך מספר שנים אך ציוריו לא פורסמו. המפה הראשונה של הירח נכתבה על ידי הקוסמוגרף והאסטרונום הבלגי מיכאל ואן־לאנגרן ב־1645. שנתיים לאחר מכן, ב־1647, מפה נוספת פורסמה על ידי האסטרונום הפולני יוהנס הווליוס. באותה שנה הוציא לאור הווליוס את ספרו Selenographia, sive Lunae descriptio, החיבור הראשון שעסק כולו בירח. המונחים שקבע הווליוס, אף על פי ששימשו את המדינות הפרוטסטנטיות עד למאה ה־18, הוחלפו על ידי המונחים שפורסמו על ידי האסטרונום הישועי ג'ובאני בטיסטה ריקיאולי ב־1651 (ימות ורמות). בשנת 1753, האסטרונום הישועי קרואטי רודר בוסקוביק (Ruđer Bošković) גילה כי לירח אין אטמוספירה. בשנת 1824, הפיזיקאי והאסטרונום הבוואריאני פרנץ וון גרוית'ויזן הסביר כי המכתשים על פני הירח הם תוצאה של התנגשות מטאוריטים.[12]
האפשרות כי ישנה צמחייה על הירח וכי היא מיושבת על ידי סלניום הייתה מקובלת על אסטרונומים רציניים אפילו בעשורים הראשונים של המאה ה־19. בשנת 1835, מתיחת הירח הגדולה הוליכה אנשים שולל כי על הירח חיים יצורים אקזוטיים.[13] בערך באותו זמן (בין 1834 ל־1836), ויליאם ביר ויוהאן היינריך וון מדלר פרסמו את חיבורים בן 4 הכרכים Mappa Selenographica ואת הספר Der Mond ב־1837, בו הם קבעו בתקיפות כי על הירח אין גופי מים או אטמוספירה ניכרת.
בשנת 1913 בהובלת מארי אדלה בלאג פורסם קטלוג שמות של גופים על פני הירח.
המרוץ לחלל
ערך מורחב – המרוץ לחלל
המלחמה הקרה בין ארצות הברית וברית המועצות נתנה את השפעותיה על חקר החלל וחקר הירח וכך החל המרוץ לחלל. המרוץ הביא למספר גילויים מדעיים וטכנולוגיים משמעותיים, כמו למשל צילום הצד הרחוק של הירח ב־1959, צד שלא נראה על ידי אדם לפני כן, והנחתת האדם הראשון על הירח בשנת 1969, אחד האירועים הגדולים ביותר במאה ה־20 ובהיסטוריה האנושית בכלל.
העצם המלאכותי הראשון שהגיע אל פני הירח הייתה הגשושית לונה 2 הסובייטית שהתנגשה בירח ב־14 בספטמבר 1959, 21:02:24 Z. הצד הרחוק של הירח צולם לראשונה על ידי הגשושית הסובייטית לונה 3 ב־7 באוקטובר 1959. במאמץ להתחרות בהצלחות הסובייטיות, הציב נשיא ארצות הברית דאז, ג'ון פ. קנדי מטרה לאומית - הנחתת אדם על הירח. במושב משותף של הקונגרס ב־25 במאי 1961 הוא אמר:
ראשית, אני סבור שעל אומה זו להציב לה כיעד מחייב, כי עד תום העשור תושג המטרה של הנחתת אדם על הירח והשבתו ארצה בשלום. שום פרויקט חלל יחיד אחר לא ירשים כל כך את האנושות או יהיה חשוב כל כך לחקר החלל בטווח הארוך; שום פרויקט אחר גם לא יהיה קשה כל כך, או יקר כל כך, להשגה.
למרות הכרזה זו, הסובייטים נשארו בהובלה למשך זמן נוסף. לונה 10 הסובייטית הפכה ללוויין המלאכותי הראשון של הירח ב־1966. אחד המכשולים המרכזיים ביותר בטיסה מאוישת אל הירח היה בפיתוח מגן חום שיגן על החללית המאוישת בזמן החדירה לאטמוספירה. האמריקאים היו הראשונים להשיג עליונות בתחום זה באמצעות ניסויים רבים שנערכו על ידי נאס"א.
ב־24 בדצמבר 1968, צוות משימת אפולו 8: פרנק בורמן, ג'יימס לוול וויליאם אנדרס היו האנשים הראשונים שנכנסו למסלול סביב הירח וראו את צידו הרחוק במו עיניהם. ב־20 ביולי 1969 נחת רכב הנחיתה של אפולו 11 על הירח כשבתוכו האסטרונאוטים ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין. האדם הראשון שהלך על הירח הוא ניל ארמסטרונג, מפקד המשימה. הרובר הראשון שנחת על הירח היה לונוחוד 1 הסובייטי במסגרת תוכנית לונוחוד ב־17 בנובמבר 1970. נכון להיום, האדם האחרון שעמד על פני הירח הוא האסטרונאוט יוג'ין סרנן במהלך משימת אפולו 17. נכון ל־2016 רק 12 אנשים (בשש משימות: אפולו 11, 12, 14, 15, 16 ו-17) נחתו על הירח.
סלעי ירח הובאו אל כדור הארץ על ידי משימות לונה (לונה 16, 20, ו־24) ומשימות אפולו 11–17 (חוץ מאפולו 13 שלא נחתה על הירח).
מאמצע שנות ה־60 ועד לאמצע שנות ה־70 בוצעו 65 נחיתות על הירח (10 מתוכן ב־1970 בלבד), אבל אחרי משימת לונה 24 ב־1976 פסקו השיגורים אל הירח כליל, והם חודשו רק ב־1990. הסובייטים התרכזו בחקר נוגה ובניית תחנת חלל, והאמריקאים התרכזו בחקר מאדים, סקיילאב ותוכנית מעבורות החלל.
מחקר נוכחי שהסתיים או בוטל
ב־1990 יפן הגיעה לראשונה אל הירח עם הגשושית Hiten, ובכך הפכה למדינה השלישית (אחרי ארצות הברית וברית המועצות) להכניס חללית למסלול סביב הירח. בספטמבר 2007 שיגרה סוכנות החלל היפנית את הגשושית סלן במטרה "להשיג מידע מדעי על מקור ואבולוציית הירח ולפתח את הטכנולוגיה לחקר עתידי של הירח", לפי האתר הרשמי של JAXA.[14]
BMDO ונאס"א שיגרו את קלמנטין ב־1994 ואת לונר פרוספקטור ב־1998.
סוכנות החלל האירופאית שיגרה גשושית קטנה וזולה בשם סמארט־1 ב־27 בספטמבר 2003. משימתה המרכזית של הגשושית הייתה לצלם את פני הירח בתלת־מימד באמצעות קרני X ואינפרא אדום. סמארט־1 נכנסה למסלול סביב הירח ב־15 בנובמבר 2004 והמשיכה לבצע תצפיות על הירח עד ל־3 בספטמבר 2006, אז התרסקה כמתוכנן על פני הירח כדי לחקור את האבק שהתרומם בפגיעה.[15]
הרפובליקה העממית של סין החלה בתוכנית צ'אנג־אה כדי לחקור את הירח ולבדוק את האפשרויות לכרייה בירח, בעיקר אחר חיפוש האיזוטופ הליום 3 שישמש כמקור אנרגיה בכדור הארץ.[16] סוכנות החלל הסינית שיגרה את הגשושית צ'אנג־אה 1 למסלול סביב הירח ב־24 באוקטובר 2007. משימת הגשושית המשיכה מעבר למצופה וב־1 במרץ 2009 התרסקה הגשושית במכוון על הירח אחרי משימה בת 16 חודשים והפכה את סין למדינה החמישית שהגיעה אל פני הירח (אחרי ברית המועצות, ארצות הברית, האיחוד האירופי והודו). ב־1 באוקטובר 2010 שיגרה סין את הגשושית צ'אנג־אה 2.
בדצמבר 2013 הונחת על הירח הרובר צ'אנג־אה 3 ובינואר 2019 הונחתה צ'אנג־אה 4 על הצד הרחוק של הירח.
סוכנות החלל ההודית שיגרה את הגשושית צ'אנדריאן 1 ב־22 באוקטובר 2008. הגשושית תוכננה להקיף את הירח למשך שנתיים וליצור מפה תלת־ממדית של שני צידי הירח וביצוע מיפוי כימי ומינרלוגי של פני השטח של הירח.[17] צ'נדריאן 1 כללה גשושית בשם MIP ששוחררה ממנה ונחתה על פני הירח ב־14 בנובמבר 2008, והפכה את הודו למדינה הרביעית שהגיעה אל פני הירח (אחרי ברית המועצות, ארצות הברית והאיחוד האירופי).
ב־18 ביוני 2009 שיגרה נאס"א את המקפת לסקר הירח (LRO) לצילום הירח ברזולוציה גבוהה ולחקירת אבק הירח באמצעות הגשושית LCROSS ששוחררה ממנה והתרסקה במכוון על הירח. ב־10 בספטמבר 2011 שיגרה נאס"א את שתי הגשושיות GRAIL-A ו־B העתידות להגיע אל הירח ביום האחרון של 2011 וביום הראשון של 2012 ולחקור את הירח כשהן צמודות אחת לשנייה.
סוכנות החלל הגרמנית הודיעה במרץ 2007 כי היא תשגר מקפת אל הירח, LEO ב־2012[18] אך הפרויקט בוטל בגלל אילוצים תקציביים.[19]
ב־13 בספטמבר 2007, X Prize Foundation יחד עם חברת גוגל הכריזו על Google Lunar X PRIZE. תחרות זו דורשת מהמתחרים "להנחית על הירח, במימון פרטי, רובר רובוטי המסוגל להשלים מספר משימות, כולל לנוע על פני הירח לפחות 500 מטרים ולשלוח וידאו, תמונות ומידע אל כדור הארץ". התחרות נסגרה לפני שהיה שיגור לירח מטעם המתמודדות. אולם, באפריל 2019, למרות תום התחרות, שיגרה חברת SpaceIL הישראלית את הגשושית בראשית שהתרסקה על הירח.[20]
ב-22 ביולי 2019 סוכנות החלל ההודית שיגרה מקפת שתקיף את הירח, נחתת שתנחת עליו ורובר שיסייר על פניו. המשימה נקראה צ'אנדריאן 2 (בסנסקריט: "רכב ירח"). ב-6 לספטמבר 2019 אבד הקשר עם הנחתת, וב-8 לספטמבר הודיע הארגון ההודי לחקר החלל (ISRO) על התרסקות על התרסקות הנחתת על אדמת הירח. הנחתת נועדה למפות את כיסי המים בירח.
תוכניות עתידיות
לאחר ביטול תוכנית קונסטליישן האמריקאית, שיועדה להחזיר את האדם אל הירח בסביבות שנת 2020, הודיעו מדינות רבות, בהן רוסיה, האיחוד האירופי (איס"א), סין, יפן והודו, על כוונתן להמשיך ולחקור את הירח על ידי משימות בלתי־מאוישות.
סוכנות החלל היפנית תיכננה הנחתת אדם על הירח בסביבות שנת 2020, שתוביל להקמת בסיס ירח ב־2030. למרות התכנונים, ליפן אין כיום את סכומי הכסף הנדרשים לביצוע נחיתה מאוישת על הירח, והיא ככל הנראה תמשיך בשיגורים רובוטיים.[21]
סוכנות החלל הרוסית הודיעה כי בכוונתה להפעיל מחדש את הפרויקט הנטוש לחקר הירח Luna-Glob. הפרויקט יכלול מקפת ונחתת שתוכננו תחילה להיות משוגרים ב־2012.[22] בהמשך תוכנית זו הומרה לשיגור הגשושית לונה־25 בשנת 2025, במסגרת התוכנית הרוסית לחקר הירח.
ב-2017[23] הודיע אילון מאסק בכנס האסטרונאוטיקה הבינלאומי על חזונו לבניית מערכת בשם BFR ובה חללית ענק שתוכל לבצע מגוון דברים, ולהטיס אסטרונאוטים לבסיס בירח. התוכנית תתבצע על ידי חברת SpaceX שבבעלותו.
סוכנות החלל האירופית הודיעה כי בכוונתה לשגר משימות מאוישות אל הירח כחלק מתוכנית אורורה. בספטמבר 2010 הציגה הסוכנות תוכנית "נחתת ירחית" עם יעד למשימה ראשונה אל הירח ב־2018.[24]
ב-2019[25] הכריזה נאס"א על "תוכנית ארטמיס" שכוונתה להנחית שוב אסטרונאוטים על הירח עד שנת 2024[26], ולבסס בה מושבת מחקר ושער יציאה לחלל עמוק.
ב-2020 מנהל החלל הסיני (CNSA) הודיע כי בכוונתו לשגר לירח משימה בלתי מאוישת עד שנת 2030 ולהנחית טייקואונטים על הירח בעשור הקרוב[27].
ב-9 למרץ 2021 נחתם הסכם בין רוסיה וסין לבניית תחנת מחקר משותפת על הירח[28].
משימות לחקר הירח
משימות ששוגרו
| משימה (עד 1960) | שיגור | הגעה לירח | סיום | מטרה | תוצאה |
|---|---|---|---|---|---|
 פיוניר 0 | 17 באוגוסט 1958 | 17 באוגוסט 1958 | מקפת | נכשל בשיגור | |
 לונה E-1 מס' 1 | 23 בספטמבר 1958 | 23 בספטמבר 1958 | התנגשות | נכשל בשיגור | |
| פיוניר 1 | 11 באוקטובר 1958 | 13 באוקטובר 1958 | מקפת | נכשל בשיגור | |
| לונה E-1 מס' 2 | 11 באוקטובר 1958 | 11 באוקטובר 1958 | התנגשות | נכשל בשיגור | |
| פיוניר 2 | 8 בנובמבר 1958 | 8 בנובמבר 1958 | מקפת | נכשל בשיגור | |
| לונה E-1 מס' 3 | 4 בדצמבר 1958 | 4 בדצמבר 1958 | התנגשות | נכשל בשיגור | |
| פיוניר 3 | 6 בדצמבר 1958 | 7 בדצמבר 1958 | ביצוע יעף | נכשל בשיגור | |
| לונה 1 | 2 בינואר 1959 | 4 בינואר 1959 | התנגשות | הצלחה חלקית (לא ארעה התנגשות. ביצוע היעף הראשון בהיסטוריה במרחק 5,995 ק"מ מהירח) | |
| פיוניר 4 | 3 במרץ 1959 | 4 במרץ 1959 | 7 במרץ 1959 | ביצוע יעף | הצלחה חלקית (ביצוע יעף במרחק 60,000 ק"מ מהירח) |
| לונה E-1A מס' 1 | 18 ביוני 1959 | 18 ביוני 1959 | התנגשות | נכשל בשיגור | |
| לונה 2 | 12 בספטמבר 1959 | 13 בספטמבר 1959 | התנגשות | הצלחה (התנגש בירח והיה לעצם המלאכותי הראשון שהגיע אל פני הירח) | |
| פיוניר P-1 | 24 בספטמבר 1959 | 24 בספטמבר 1959 | מקפת | נכשל בשיגור | |
| לונה 3 | 4 באוקטובר 1959 | 6 באוקטובר 1959 | ביצוע יעף | הצלחה (התמונה הראשונה מהצד הרחוק של הירח) | |
| פיוניר P-3 | 26 בנובמבר 1959 | 26 בנובמבר 1959 | מקפת | נכשל בשיגור | |
| משימה (1960–1970) | שיגור | הגעה לירח | סיום | מטרה | תוצאה |
| לונה E-3 מס' 1 | 15 באפריל 1960 | 15 באפריל 1960 | ביצוע יעף | נכשל בשיגור | |
| לונה E-3 מס' 2 | 16 באפריל 1960 | 16 באפריל 1960 | ביצוע יעף | נכשל בשיגור | |
| פיוניר P-30 | 25 בספטמבר 1960 | 25 בספטמבר 1960 | מקפת | נכשל בשיגור | |
| פיוניר P-31 | 15 בדצמבר 1960 | 15 בדצמבר 1960 | מקפת | נכשל בשיגור | |
| ריינג'ר 3 | 26 בינואר 1960 | 28 בינואר 1962 | התנגשות | הצלחה חלקית (ביצוע יעף ללא התנגשות) | |
| ריינג'ר 4 | 23 באפריל 1962 | 26 באפריל 1962 | 26 באפריל 1962 | התנגשות | הצלחה חלקית (התרסק בצד הרחוק של הירח ללא ביצוע משימתו) |
| ריינג'ר 5 | 18 באוקטובר 1962 | 21 באוקטובר 1962 | התנגשות | הצלחה חלקית (ביצוע יעף ללא התנגשות) | |
| לונה E-6 מס' 2 | 4 בינואר 1963 | 11 בינואר 1963 | נחתת | שוגר למסלול לא נכון | |
| לונה E-6 מס' 3 | 3 בפברואר 1963 | 3 בפברואר 1963 | נחתת | נכשל בשיגור | |
| לונה 4 | 2 באפריל 1963 | 6 באפריל 1963 | נחתת | הצלחה חלקית (ביצע יעף על הירח) | |
| ריינג'ר 6 | 30 בינואר 1964 | 2 בפברואר 1964 | התנגשות | הצלחה חלקית (הגשושית התנגשה בירח אך מצלמותיה לא פעלו ולכן לא השלימה את משימתה) | |
| לונה E-6 מס' 6 | 21 במרץ 1964 | 21 במרץ 1964 | נחתת | נכשל בשיגור | |
| לונה E-6 מס' 5 | 20 באפריל 1964 | 20 באפריל 1964 | נחתת | נכשל בשיגור | |
| ריינג'ר 7 | 28 ביולי 1964 | 31 ביולי 1964 | התנגשות | הצלחה | |
| ריינג'ר 8 | 17 בפברואר 1965 | 20 בפברואר 1965 | התנגשות | הצלחה | |
| קוסמוס 60 | 12 במרץ 1965 | נחתת | נכשל בהשגת מהירות מילוט ממשיכת כדור הארץ | ||
| ריינג'ר 9 | 21 במרץ 1965 | 24 במרץ 1965 | התנגשות | הצלחה | |
| לונה E-6 מס' 8 | 10 באפריל 1965 | 10 באפריל 1965 | נחתת | נכשל בשיגור | |
| לונה 5 | 9 במאי 1965 | 12 במאי 1965 | נחתת | הצלחה חלקית (התרסק על הירח) | |
| לונה 6 | 8 ביוני 1965 | 11 ביוני 1965 | נחתת | הצלחה חלקית (ביצע יעף) | |
| זונד 3 | 18 ביולי 1965 | 20 ביולי 1965 | ביצוע יעף | הצלחה | |
| לונה 7 | 4 באוקטובר 1965 | 7 באוקטובר 1965 | נחתת | הצלחה חלקית (התרסק על הירח) | |
| לונה 8 | 3 בדצמבר 1965 | 6 בדצמבר 1965 | נחתת | הצלחה חלקית (התרסק על הירח) | |
| לונה 9 | 31 בינואר 1966 | 3 בפברואר 1966 | 6 בפברואר 1966 | נחתת | הצלחה (תמונות ראשונות מפני הירח) |
| קוסמוס 111 | 1 במרץ 1966 | 3 במרץ 1966 | מקפת | שוגר למסלול לא נכון | |
| לונה 10 | 31 במרץ 1966 | 3 באפריל 1966 | 30 במאי 1966 | מקפת | הצלחה (מקפת ירחית ראשונה) |
| סרוויור 1 | 30 במאי 1966 | 2 ביוני 1966 | 7 בינואר 1967 | נחתת | הצלחה |
| לונר אורביטר 1 | 10 באוגוסט 1966 | 14 ביוני 1966 | 29 באוקטובר 1967 | מקפת | הצלחה |
| לונה 11 | 24 באוגוסט 1966 | 27 באוגוסט 1966 | 1 באוקטובר 1966 | מקפת | הצלחה |
| סרוויור 2 | 20 בספטמבר 1966 | 23 בספטמבר 1966 | 23 בספטמבר 1966 | נחתת | הצלחה חלקית (התרסק בנחיתה) |
| לונה 12 | 22 באוקטובר 1966 | 25 באוקטובר 1966 | 19 בינואר 1967 | מקפת | הצלחה |
| לונר אורביטר 2 | 6 בנובמבר 1966 | 10 בנובמבר 1966 | 11 באוקטובר 1967 | מקפת | הצלחה |
| לונה 13 | 21 בדצמבר 1966 | 24 בדצמבר 1966 | 28 בדצמבר 1966 | נחתת | הצלחה |
| לונר אורביטר 3 | 5 בפברואר 1967 | 8 בפברואר 1967 | 9 באוקטובר 1967 | מקפת | הצלחה חלקית (מצלמות המקפת לא פעלו טוב) |
| סרוויור 3 | 17 באפריל 1967 | 20 באפריל 1967 | 3 במאי 1967 | נחתת | הצלחה |
| לונר אורביטר 4 | 4 במאי 1967 | 8 במאי 1967 | 31 באוקטובר 1967 | מקפת | הצלחה חלקית (מצלמות המקפת לא פעלו טוב) |
| סרוויור 4 | 14 ביולי 1967 | 17 ביולי 1967 | 17 ביולי 1967 | נחתת | הצלחה חלקית (התרסק בנחיתה) |
| לונר אורביטר 5 | 1 באוגוסט 1967 | 5 באוגוסט 1967 | 31 בינואר 1968 | מקפת | הצלחה |
| סרוויור 5 | 8 בספטמבר 1967 | 11 בספטמבר 1967 | 17 בדצמבר 1967 | נחתת | הצלחה |
| סרוויור 6 | 7 בנובמבר 1967 | 10 בנובמבר 1967 | 14 בדצמבר 1967 | נחתת | הצלחה |
| סרוויור 7 | 7 בינואר 1968 | 10 בינואר 1968 | 20 בפברואר 1968 | נחתת | הצלחה |
| לונה E-6LS מס' 112 | 7 בפברואר 1968 | 7 בפברואר 1968 | נחתת | נכשל בשיגור | |
| לונה 14 | 7 באפריל 1968 | 10 באפריל 1968 | מקפת | הצלחה | |
| זונד 5 | 15 בספטמבר 1968 | 18 בספטמבר 1968 | 21 בספטמבר 1968 | ביצוע יעף | הצלחה (החללית הראשונה שהקיפה את הירח וחזרה בשלום אל כדור הארץ. החללית נשאה בתוכה צבים ותולעים שהיו לחיים הראשונים שהקיפו את הירח) |
| זונד 6 | 10 בנובמבר 1968 | 14 בנובמבר 1968 | 17 בנובמבר 1968 | ביצוע יעף | הצלחה חלקית (בעיות דיחוס הובילו למות בעלי החיים בתוך החללית, שהתרסקה בשעת החזרה אל כדור הארץ בגלל בעיות במצנחים) |
| אפולו 8 | 21 בדצמבר 1968 | 24 בדצמבר 1968 | 27 בדצמבר 1968 | מקפת | הצלחה (האנשים הראשונים שהקיפו את הירח) |
| לונה E-8 מס' 201 | 19 בפברואר 1969 | 19 בפברואר 1969 | רובר | נכשל בשיגור | |
| אפולו 10 | 18 במאי 1969 | 21 במאי 1969 | 26 במאי 1969 | מקפת | הצלחה (במשימה זו ניסו האסטרונאוטים את רכב הנחיתה במסלול סביב הירח) |
| לונה E-8-5 מס' 402 | 14 ביוני 1969 | 14 ביוני 1969 | החזרת דגמי קרקע | נכשל בשיגור | |
| לונה 15 | 13 ביולי 1969 | 21 ביולי 1969 | החזרת דגמי קרקע | הצלחה חלקית (התרסק על הירח) | |
| אפולו 11 | 16 ביולי 1969 | 19 ביולי 1969 | 24 ביולי 1969 | מקפת | הצלחה |
| 20 ביולי 1969 | 21 ביולי 1969 | נחתת | הצלחה (הנחתת האדם הראשון על הירח והחזרת דגמי קרקע) | ||
| זונד 7 | 7 באוגוסט 1969 | 11 באוגוסט 1969 | 14 באוגוסט 1969 | ביצוע יעף | הצלחה |
| קוסמוס 300 | 23 בספטמבר 1969 | 23 בספטמבר 1969 | החזרת דגמי קרקע | שוגר למסלול לא נכון | |
| קוסמוס 305 | 22 באוקטובר 1969 | 22 באוקטובר 1969 | החזרת דגמי קרקע | שוגר למסלול לא נכון | |
| אפולו 12 | 14 בנובמבר 1969 | 17 בנובמבר 1969 | 24 בנובמבר 1969 | מקפת | הצלחה |
| 19 בנובמבר 1969 | 20 בנובמבר 1969 | נחתת | הצלחה (נחיתה מאוישת שנייה על הירח והחזרת דגמי קרקע) | ||
| משימה (1970–1990) | שיגור | הגעה לירח | סיום | מטרה | תוצאה |
| אפולו 13 | 11 באפריל 1970 | 15 באפריל 1970 | 17 באפריל 1970 | מקפת | הצלחה חלקית (החללית ביצעה יעף על הירח וחזרה לכדור הארץ) |
| נחתת | כישלון (בגלל סכנה לצוות לא בוצעה נחיתה על הירח) | ||||
| S-IV | 14 באפריל 1970 | 14 באפריל 1970 | התנגשות | הצלחה (שימש ליצירת רעידת אדמה בירח עבור מיכשור מדעי שהוצב במשימת אפולו 12) | |
| לונה E-8 מס' 405 | 6 בפברואר 1970 | 6 בפברואר 1970 | החזרת דגמי קרקע | נכשל בשיגור | |
| לונה 16 | 12 בספטמבר 1970 | 20 בספטמבר 1970 | 24 בספטמבר 1970 | החזרת דגמי קרקע | הצלחה (החזרת דגמי קרקע ראשונה שבוצעה על ידי רובוט) |
| זונד 8 | 20 באוקטובר 1970 | 24 באוקטובר 1970 | 27 באוקטובר 1970 | ביצוע יעף | הצלחה |
| לונה 17 | 10 בנובמבר 1970 | 17 בנובמבר 1970 | 17 בנובמבר 1970 | נחתת | הצלחה (הנחיתה בשלום את לונוחוד 1) |
| לונוחוד 1 | 14 בספטמבר 1970 | רובר | הצלחה (הרובר הירחי הראשון) | ||
| אפולו 14 | 31 בינואר 1971 | 4 בפברואר 1971 | 9 בפברואר 1971 | מקפת | הצלחה |
| 5 בפברואר 1971 | 6 בפברואר 1971 | נחתת | הצלחה | ||
| אפולו 15 | 26 ביולי 1971 | 29 ביולי 1971 | 7 באוגוסט 1971 | מקפת | הצלחה |
| 30 ביולי 1971 | 2 באוגוסט 1971 | נחתת | הצלחה (הרובר הירחי המאויש הראשון) | ||
| לונה 18 | 2 בספטמבר 1971 | 11 בספטמבר 1971 | 11 בספטמבר 1971 | החזרת דגמי קרקע | הצלחה חלקית (התרסק על הירח) |
| לונה 19 | 28 בספטמבר 1971 | 3 באוקטובר 1971 | 20 באוקטובר 1971 | מקפת | הצלחה |
| לונה 20 | 14 בפברואר 1972 | 21 בפברואר 1972 | 25 בפברואר 1972 | החזרת דגמי קרקע | הצלחה |
| אפולו 16 | 16 באפריל 1972 | 19 באפריל 1972 | 27 באפריל 1972 | מקפת | הצלחה |
| 21 באפריל 1972 | 23 באפריל 1972 | נחתת | הצלחה | ||
| אפולו 17 | 7 בדצמבר 1972 | 10 בדצמבר 1972 | 19 בדצמבר 1972 | מקפת | הצלחה |
| 11 בדצמבר 1972 | 15 בדצמבר 1972 | נחתת | הצלחה (הגאולוג הראשון על הירח. נחיתה מאוישת אחרונה על הירח עד היום) | ||
| לונה 21 | 8 בינואר 1973 | 15 בינואר 1973 | 15 בינואר 1973 | נחתת | הצלחה (הנחיתה בשלום את לונוחוד 2) |
| לונוחוד 2 | 3 ביוני 1973 | רובר | הצלחה | ||
| לונה 22 | 29 במאי 1974 | 2 ביוני 1974 | נובמבר 1975 | מקפת | הצלחה |
| לונה 23 | 28 באוקטובר 1974 | 6 בנובמבר 1974 | 9 בנובמבר 1975 | החזרת דגמי קרקע | הצלחה חלקית (הקידוח על הירח נכשל) |
| לונה 24 | 9 באוגוסט 1976 | 18 באוגוסט 1976 | 22 באוגוסט 1976 | החזרת דגמי קרקע | הצלחה |
| משימה (1990–2000) | שיגור | הגעה לירח | סיום | מטרה | תוצאה |
 Hiten | 24 בינואר 1990 | 18 במרץ 1990 | 10 באפריל 1993 | מקפת | הצלחה (היטן שוגרה למסלול סביב כדור הארץ שחלף מספר פעמים על פני הירח. 3 שנים לאחר שיגורה נכנסה היטן למסלול סביב הירח וכעבור כחודשיים התרסקה על פניו) |
| האגורומו | 21 בפברואר 1991 | מקפת | לא ידוע (הקשר עם האגורומו אבד כחודש לאחר השיגור. האגורומו שוחררה מהיטן ב־18 במרץ 1990 אך לא ידוע אם נכנסה למסלול סביב הירח) | ||
| קלמנטין | 25 בינואר 1994 | 19 בפברואר 1994 | יוני 1994 | מקפת | הצלחה |
| לונר פרוספקטור | 7 בינואר 1998 | 11 בינואר 1998 | 31 ביולי 1999 | מקפת | הצלחה |
| משימה (2000–2010) | שיגור | הגעה לירח | סיום | מטרה | תוצאה |
 סמארט־1 | 27 בספטמבר 2003 | 15 בנובמבר 2004 | 3 בספטמבר 2004 | מקפת | הצלחה (שימוש ראשון במנוע יונים להגעה אל הירח). התרסקה במכוון על הירח לאחר השלמת משימתה. |
| סלן | 14 בספטמבר 2007 | 3 באוקטובר 2007 | 10 ביוני 2009 | מקפת | הצלחה |
 צ'אנג־אה 1 | 24 באוקטובר 2007 | 5 בנובמבר 2007 | 1 במרץ 2009 | מקפת | הצלחה |
 צ'אנדריאן 1 | 22 באוקטובר 2008 | 12 בנובמבר 2008 | 29 באוגוסט 2009 | מקפת | הצלחה (גילוי מים על הירח) |
| MIP | 14 בנובמבר 2008 | 14 בנובמבר 2008 | התנגשות | הצלחה | |
| LRO | 18 ביוני 2009 | 23 ביוני 2009 | פעיל | מקפת | הצלחה |
| LCROSS | 9 באוקטובר 2009 | 9 באוקטובר 2009 | התנגשות | הצלחה (בחינה מקרוב של המכתש שנוצר על ידי שלב הקנטאור) | |
| קנטאור (LCROSS) | 9 באוקטובר 2009 | 9 באוקטובר 2009 | התנגשות | הצלחה | |
| משימה (2010-היום) | שיגור | הגעה לירח | סיום | מטרה | תוצאה |
| צ'אנג־אה 2 | 1 באוקטובר 2010 | 5 באוקטובר 2010 | פעיל | מקפת | הצלחה |
| GRAIL | 10 בספטמבר 2011 | 31 בדצמבר 2011 | דצמבר 2012 | שתי מקפות למיפוי שדה הכבידה של הירח | הצלחה |
| 1 בינואר 2012 | |||||
| LADEE[29] | 7 בספטמבר 2013 | 6 באוקטובר 2013 | 11 באפריל 2014 | מקפת | הצלחה |
| צ'אנג־אה 3 | 1 בדצמבר 2013 | 14 בדצמבר 2013 | פברואר 2014 | נחתת ורובר | הצלחה (הרובר נתקע אך שרד מספר חודשים על הירח) |
| צ'אנג-אה 4 | 7 בדצמבר 2018 | 3 בינואר 2019 | פעיל | נחתת ורובר | הצלחה (הרובר פועל ואוסף דגימות) |
 בראשית | 22 בפברואר 2019 | 11 באפריל 2019 | 11 באפריל 2019 | נחתת | הצלחה חלקית (התרסקה על הירח) |
 לונה 25 | 10 באוגוסט 2023 | 20 באוגסט 2023 | 20 באוגסט 2023 | נחתת | הצלחה חלקית (התרסקה על הירח) |
| צ'אנדריאן 3 | 14 ביולי 2023 | 23 באוגוסט 2023 | פעיל | חתת | הצלחה |
משימות עתידיות
| שם | שיגור (מוערך) | מטרה |
|---|---|---|
| בראשית 2 | 2025 | מקפת, 2 נחתות |
| Astrobotic Technology(אנ') | 2021[30] | נחתת, רובר |
| צ'אנדריאן 2(אנ')[31] | 2019 | מקפת, נחתת, רובר |
| Luna-Glob | 2016[דרושה הבהרה] | מקפת |
| SELENE-2(אנ') | 2017[דרושה הבהרה] | נחתת |
ראו גם
קישורים חיצוניים
- שחר סמוחה, יוסטון, התגעגענו: כולם שוב מסתערים על הירח. מה צפוי לחללית הישראלית שתצא בקרוב למסע?, באתר גלובס, 16 בפברואר 2019
ירח, חקר, דף שער בספרייה הלאומית
