טורנדוט

מערכה ראשונה

ברחבה שבחזית הארמון הקיסרי

מנדרין מכריז שלפי צו קיסרי תינשא הנסיכה טורנדוט למחזר בן דם כחול שיענה נכונה על שלוש חידות. נסיך פרס נכשל בניסיונו לענות על החידה, ועומד להיות מוצא להורג. בקהל שמתאסף לחזות בהוצאה להורג נמצא איש זקן (טימור) הנשען על מקל, שנדחף על ידי השומרים ונופל. שפחתו (ליו) קוראת לעזרה. גבר צעיר בקהל (כלף) ניגש אליו ומזהה בו את אביו האובד. כלף מזהיר את אביו לא לומר את שמו מפחד שאויביהם יתפסו אותם. טימור מספר לכלף שמכל המשרתים רק ליו נותרה לעזור לו. כאשר כלף שואל את ליו לסיבת הישארותה עם אביו הזקן, ליו, שאוהבת את כלף בסתר, עונה לו כי נשארה משום שלילה אחד בארמון, כלף חייך אליה.

הירח עולה ונסיך פרס מובל להוצאתו להורג. הקהל וכלף בתוכו מבכה את גורלו המר של הנסיך היפה וקורא לטורנדוט לחוס על חייו. טורנדוט מופיעה ובמחווה אילמת מורה על המשך ההוצאה להורג. כלף, שלא ראה את טורנדוט מעודו, נפעם מיופייה ומתאהב בה מיד. בעודו קורא את שמה, עורף התליין את ראשו של נסיך פרס.

כלף, נחוש בדעתו לשאת את טורנדוט לאישה, ממהר לכיוון הגונג, עליו יש להכות שלוש פעמים כדי לקבל את האתגר. שלושת שרי הממלכה (פינג, פאנג ופונג) מנסים למנוע זאת ממנו ומפצירים בו לחזור למקומו. גם טימור וליו מפצירים בו בסקסנט. כלף ממאן לשמוע, ניגש אל הגונג מכה בו שלוש פעמים וקורא בשם טורנדוט שלוש פעמים.

מערכה שנייה

חצר הארמון - עלות השחר

פינג פונג ופנג מתכוננים לטקס החידות שיסתיים בחתונה או בלוויה. השרים מבכים את גורל המדינה ואת עשרות הנסיכים שמצאו את מותם בשנים האחרונות.עם עלות השחר נכנס הקיסר על כיסא מלכותו ומפציר שלוש פעמים בכלף לסגת בו. כלף אינו נסוג ומבקש שלוש פעמים לקבל על עצמו את האתגר.טורנדוט מופיעה ומסבירה שאחת מאמות-אמותיה נלקחה ונרצחה בידי זר, ולכן עתה היא נוקמת את נקמתה.

משחק החידות מתחיל. טורנדוט שואלת את השאלה הראשונה: "מה נולד כל לילה ומת בבוקר" - כלף עונה מיד: התקווה. חכמי הממלכה מאשרים את התשובה שלוש פעמים.השאלה השנייה: "מה אדום וחם ואינו אש, אך לפעמים קופא?" - הנסיך חושב קצת ועונה: דם. החכמים מאשרים את התשובה.

השאלה השלישית: "מה קר כקרח אך גורם לאש לבעור?", הנסיך מתמהמה, טורנדוט בטוחה בניצחונה אך כלף עונה "טורנדוט". החכמים מאשרים את התשובה, ואווירת הלם שורה על הבמה. טורנדוט בוכה בעצב ומתחננת לאביה שלא יתן אותה לאישה שפחה. הקיסר מסביר שיש לקיים את הצו הקיסרי. כלף מציע לטורנדוט לענות על שאלה אחת ואז תוכל לעשות בו כרצונו.שאלת כלף היא מה שמו.

מערכה שלישית

גני הארמון - לילה

כלף, בטוח בניצחונו, שר את האריה המפורסמת "איש לא יירדם הלילה". כל תושבי בייג'ינג ערים. הנסיכה טורנדוט אסרה עליהם לישון וכולם מנסים למצוא את זהותו של נסיך המסתורין, אחרת יוצאו הם עצמם להורג.

פינג, פאנג ופונג מופיעים ומנסים לשדל את כלף לברוח. הם מוכנים לתת לו נשים ופילגשים רבות, אוצרות זהב ויהלומים. כלף מתמיד בסירובו. קבוצת חיילים גוררת לבמה את טימור וליו, תושבי העיר נושמים לרווחה, עתה יתגלה השם והם ינצלו מסכנה. טורנדוט מצווה עליהם לדבר, הם מסרבים וכלף מכחיש כל קשר אליהם. ליו מדברת ואומרת שהיא יודעת את זהותו אך מסרבת לגלותה, השרים מענים אותה וכשהיא מבינה שלא תוכל לעמוד בכך, היא חוטפת פגיון מאחד השומרים ומתאבדת.

(בשלב זה של חיבור האופרה נפטר פוצ'יני, והמשך האופרה חובר על ידי פרנקו אלפאנו).

כלף מנסה לשכנע את טורנדוט לאהוב אותו אך היא מתמידה בסירובה. כלף מנשק אותה וטורנדוט מתחממת. כלף, הבטוח בניצחונו מגלה לטורנדוט את שמו האמיתי עוד לפני עלות השחר ונותן לה לעשות בו כרצונו. שניהם צועדים אל עבר הקיסר וטורנדוט מצהירה כי היא יודעת את שמו האמיתי. שמו הוא "אהבה". הקהל מריע לזוג האוהבים.

הצגת הבכורה של האופרה הייתה בתיאטרון לה סקאלה במילאנו ב-25 באפריל 1926 בניצוחו של ארתורו טוסקניני. לאחר התאבדותה של ליו, הפסיק המנצח לנגן, פנה לקהל ואמר: "כאן נפטר פוצ'יני ולכן נפסיק את האופרה", ואכן המסך ירד על הבמה והצגת האופרה נפסקה. גם בהפקות מאוחרות יותר נהוג לסמן לקהל את המקום בו נפטר פוצ'יני (באופרה הישראלית הדבר מצוין על ידי הורדת מסך שחור שקוף למחצה, ששארית האופרה מבוצעת מאחוריו).

במשך שנים רבות אסרה ממשלת סין על הצגת האופרה בשטחה עקב כך שסין מוצגת בה באור שאינו בהכרח חיובי. האיסור הוסר רק בשנות ה-90 של המאה ה-20. ב-1998 בוצעה האופרה לראשונה בעיר האסורה בניצוחו של זובין מהטה.

הבמאית נוריה אספרט שינתה את סיום האופרה, מיד לאחר שטורנדוט אומרת את שמו "אהבה", היא לוקחת פגיון ומתאבדת על מנת לא להינשא לאיש. שינוי זה הוא כנראה בניגוד מוחלט גם לרצונו של פוצ'יני שמסקיצות שהשאיר על סיום האופרה ניכר תכנון לסוף טוב.

בסרט משימה בלתי אפשרית 5 מוצגים קטעים רבים מהאופרה, כפי שבוצעה בבית האופרה של וינה בניצוחו של פיליפ אוגן.

המוזיקאיות, האחיות רובינסון, גולדינה ופרידה, לימים בובנאיות בעלות תיאטרון בובות לחוף תל אביב, טענו שהן חיברו את מנגינת האופרה ב-1896 ורשמו עליה בעלות, ואילו פוצ'יני רשם בעלות על אותן המנגינות ב-1926^[1].