טנסי ויליאמס

ויליאמס נולד ב-1911 במיסיסיפי ארצות הברית. אמו בת לכומר, אישה נמרצת, שקיבלה חינוך פוריטני והשתייכה לאריסטוקרטיה הדרומית.אביו היה גבר קשוח, תוקפני ואלים. ויליאמס חי בבית שהיה בו מתח תמידי. בנוסף, אחותו, רוז, שהייתה רגישה, חלשה, ומסוגרת אושפזה במוסד לחולי נפש.בשינויים מסוימים, הרבה מאורעות וחוויות בחייו של המחבר משתקפים במחזותיו. סיפורו הראשון התפרסם כשמלאו לו 17, והמחזה הראשון שלו ("Cairo, Shanghai, Bombay") התפרסם והופק כשהיה בן 28. בשנת 1938 סיים את לימודיו באוניברסיטת איווה וזכה בפרס על המחזה "אמריקן בלוז".

לאחר שהתנסה בקשרים רומנטיים הטרוסקסואלים, הבין וקיבל את היותו הומוסקסואל, ואף היה בקשר עם מספר גברים בתחום האמנות והבידור כמו קיפ קיירמן ופנצ'ו רודריגז. ויליאמס היה בקשר רומנטי של 14 שנה עם השחקן פרנק מרלו, עימו חי עד למותו של האחרון, שהוביל להידרדרותו של ויליאמס, הן מבחינה פיזית (כאלכוהוליסט) והן מבחינה ספרותית.^[1]

ב-1983 מת בגיל 72, בעת שהותו במלון בניו יורק, לאחר שנחנק משאיפת פקק של בקבוק ספריי לאף באמצע הלילה. חקירה נוספת מצביע על כך שהשימוש בסמים ואלכוהול אולי תרמו למותו על ידי דיכוי רפלקס ההקאה שלו. תרופות מרשם, כולל כדורי שינה, נמצאו בחדר. יש אנשים שהטילו ספק בגרסה הרשמית למותו של ויליאמס. בלש זיהוי פלילי ומומחה בשם מייקל באדן סקרו את התיקים הרפואיים בהקשר למותו של ויליאמס, וציינו כי התוצאות הראו שוויליאמס מת ממנת יתר של סמים ואלכוהול, ולא מחנק.

יצירתו של ויליאמס מתארת ארכיטיפים אוטוביוגרפיים למחצה, כמו: אם מבוגרת ושתלטנית, שדמותה מבוססת על אימו של ויליאמס, אדווינה; בת נכה, שדמותה מבוססת על אחותו האהובה, רוז, שאושפזה רוב חייה במוסד לחולי נפש; ובן מרדן בעל נטיות אומנותיות, בדידות, כאב אישי ורמזים להומוסקסואליות המייצגים את ויליאמס עצמו. ברבים ממחזותיו באים לידי ביטוי מיניות חבויה הפורצת אל פני השטח, אלמנטים של אלימות ומגוון דמויות הסובלות מבדידות ומחרדות עמוקות המתקשות למצוא את מקומן במערך החברתי הסובב אותן.

יצירתו המוקדמת משלבת יסודות מטפוריים, כגון ביבר של זכוכית, באר מים, חשמלית ששמה תשוקה, תמונה הגדולה מהחיים וכדומה, עם אלמנטים ריאליסטיים המהדהדים את מציאות החיים בשנות החמישים. דמויותיו של ויליאמס נושאות אלמנטים ריאליסטיים המשולבים בארכיטיפיות-סימבוליות.

ויליאמס כתב שירה ופרוזה - הרחק מהרף הגבוה שהציב לעצמו. הרומן שלו -"האביב הרומאי של גב' סטון" זכה לגרסה קולנועית בינונית, בכיכובם של ויויאן לי ו-וורן ביטי.

ויליאמס זכה בפרס פוליצר לדרמה על מחזותיו "חשמלית ושמה תשוקה" ו"חתולה על גג פח לוהט". אף על פי שבראשית דרכו היה תסריטאי צעיר ובלתי מצליח בהוליווד, זכה להצלחה מזהירה עם המחזה השני שהעלה על במה, "ביבר הזכוכית" (1944). רבים ממחזותיו המוקדמים עובדו לסרטים, ביניהם "ביבר הזכוכית" (גם בהפקה מאוחרת יותר של פול ניומן), "חשמלית ושמה תשוקה" (בבימוי של איליה קאזאן ובהשתתפות מרלון ברנדו), "חתולה על גג פח לוהט" (עם אליזבת טיילור), "ליל האיגואנה" ועוד.

לעומת מחזותיו המוקדמים, שכולם מלבד קמינו ריאל (1953) נחלו הצלחה גדולה הן בקופה והן בקרב המבקרים, מחזותיו המאוחרים של ויליאמס, החל מ"רכבת החלב אינה עוצרת כאן עוד" (1963), נחלו כישלון חרוץ, והוצגו בתיאטראות שוליים מחוץ לברודוויי. מחזות אלו, שנכתבו בסגנון האבסורד, מהווים ניגוד ללשון הפואטית שאפיינה את מחזותיו המוקדמים של ויליאמס. זמן קצר לפני מותו פרסם את האוטוביוגרפיה שלו -"זכרונות", שכללה גילויים שערורייתיים על חיי המין שלו, בצד קובלנות על התעלמות התיאטרון הרציני ממחזותיו.

• "לא על זמירים" (1938) (אנ')
• "ביבר הזכוכית" (1944)
• "חשמלית ושמה תשוקה" (1947)
• "קיץ ועשן" (1948)
• "השושנה המקועקעת" (1951) - עובד לסרט בשם זה ב-1955
• "קמינו ריאל" (1953)
• "חתולה על גג פח לוהט" (1955)
• "אורפיאוס בשאול" (1957)
• (Garden District) (1958) המורכב משני מחזות:
  • "פתאום, בקיץ האחרון" (1958)
  • "Something Unspoken "
• "ציפור הנעורים המתוקה" (1959)
• "תקופת הסתגלות" (1960)
• "ליל האיגואנה" (1961)
• "רכבת החלב אינה עוצרת כאן עוד" (1963)
• "הרובע העתיק" (Vieux Carré) (1977)
• "יום נפלא ללב שבור" (1979)

• Tennessee Williams, Memoirs, Doubleday, 1975 (הספר בקטלוג ULI)

• אביבה קרינסקי, המוטיב כנקודת גיבוש של תוכן וצורה בביבר הזכוכית בתוך המוטיב והסמל להוראת מונחי יסוד בספרות בשילוב עם אמנויות נוספות אור-עם 1985 עמ' 77–93.
• Matthew Charles Roudane (ed.), The Cambridge Companion to Tennessee Williams, Cambridge University Press, 1997 (הספר בקטלוג ULI)
• Albert J. Devlin (ed.), Nancy M. Tischler (ed.), The Selected Letters of Tennessee Williams, New Directions, 2000 (הספר בקטלוג ULI)
• Ralph F. Voss (ed.), Magical Muse: Millennial Essays on Tennessee Williams, University of Alabama Press, 2002 (הספר בקטלוג ULI)
• Michael Paller, Gentlemen Callers: Tennessee Williams, Homosexuality, and Mid-Twentieth Century Drama, Palgrave Macmillan, 2005 (הספר בקטלוג ULI)
• Robert Bray (ed.), Tennessee Williams and his Contemporaries, Cambridge Scholars Publication, 2007 (הספר בקטלוג ULI)
• Michael S. D. Cooper, Sexual Politics in the Work of Tennessee Williams: Desire Over Protest, Cambridge University Press, 2012 (הספר בקטלוג ULI)
• John S. Bak, Tennessee Williams and Europe: Intercultural Encounters, Transatlantic Exchanges, Rodopi, 2014 (הספר בקטלוג ULI)
• Annette J. Saddik, Tennessee Williams and the Theater of Excess: the Strange, the Crazed, the Queer, Cambridge University Press, 2015 (הספר בקטלוג ULI)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: טנסי ויליאמס
טקסט בוויקיטקסט: טנסי ויליאמס (באנגלית)
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טנסי ויליאמס

• טנסי ויליאמס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• טנסי ויליאמס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• טנסי וילימס (1911-1983), דף שער בספרייה הלאומית

טנסי ויליאמס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

• צ'ארלס אישרווד, הניו יורק טיימס, לצאת מביבר הזכוכית: היצירות המושמצות של טנסי ויליאמס שוב על הבמה, באתר הארץ, 11 במרץ 2011
• אורי קליין, העיבודים הקולנועיים למחזותיו של טנסי ויליאמס עקפו את הצנזורה ההוליוודית והותירו את חותמם, באתר הארץ, 18 במרץ 2011