כינת הראש

בדומה לחרקים אחרים בתת-הסדרה אנופלורה (Anoplura), כינים בוגרות הן קטנות (2.5-3 אורך מ"מ), גופן פחוס בכיוון הדורסוונטרלי (Anatomical terms of location) וחסר כנפיים.^[10] מקטעי בית החזה מאוחדים, אך שונים מהראש ומהבטן, כאשר האחרון מורכב משבעה מקטעים ) גלויים. הכינים הן אפורות באופן כללי, אך צבען המדויק משתנה בהתאם לסביבה בה גדלו.^[8] לאחר האכלה, דם שנצרך גורם לגוף הכינה לקבל צבע אדמדם. לכינה זוג אחד של מיחושים- אנטנות, כל אחת בעלת חמישה מקטעים הבולטות מראשו של החרק. לכינים יש גם זוג עיניים אחד. עיניים קיימות בכל המינים במשפחת ה-Pediculidae (אנ'), אך מוקטנות או נעדרות ברוב חברי תת-הסדרה אנופלורה. כמו מינים אחרים של תת-הסדרה אנופלורה, חלקי הפה של כינת הראש מותאמים מאוד לניקוב העור ומציצת הדם.^[10] חלקי פה אלו נסוגים לתוך ראש החרק למעט בזמן האכלה. שש רגליים מבצבצות מהמקטעים המאוחדים של בית החזה .^[11] כפי שאופייני לתת הסדרה אנופלורה, רגליים אלו קצרות ומסתיימות עם טופר יחיד ו"אגודל " מנוגדת.^[12][11] בין הטופר והאגודל היא אוחזת בשיער הפונדקאי.^[11] בעזרת רגליהן הקצרות והטפרים הגדולים הן מותאמות היטב להיצמד לשיער פונדקאי. ההתאמות הופכות אותן לחסרות יכולת לקפוץ וללכת ביעילות על משטחים שטוחים. כינים יכולות לטפס במהירות רבה על קווצות שיער ומאפשר להן לנוע במהירות ולהגיע לפונדקאי אחר.^[13] בכל אחד מששת המקטעים הראשונים של הבטן יש זוג כדורים דרכם נושם החרק.^[11] המקטע האחרון מכיל את פי הטבעת ואת אברי המין.^[11] כינים ממין זכר בעלות שתי הרגליים קדמיות גדולות מעט יותר מארבע האחרות. זוג רגליים מיוחד זה משמש להחזקת הנקבה במהלך ההזדווגות. הזכרים מעט קטנים יותר מהנקבות ומאופיינים בקצה מחודד של הבטן ובמנגנון איברי מין מפותח הנראה בתוך הבטן.

הכינה משתיכת לקבוצת החרקים ההמימטבוליים (Hemimetabolism) שבהם המעבר הוא מביצה לנימפה וממנה לבוגר, מבלי לעבור את שלב הגולם. הנימפה עוברת תהליך של השלת נשל (exoskeleton) שלוש פעמים, עד הפיכתה לבוגר בעל יכולת הזדווגות.^[14] כיני הראש, כמו חרקים אחרים מסדרת ה-Phthiraptera, הם בעלי גלגול חסר hemimetabolous.^[15][16] אוכלוסיות של כינים עשויות להכיל ביצים הקרויות ניטים (nits), שלושה שלבים נימפתיים, ו ושלב הבוגרים (ממין זכר ונקבה) הקרויים אימאגו.^[15] במהלך ההתפתחות, כינת הראש היא עדינה. ההבדלים היחידים הנראים לעין בין שלושת שלבי הנימפה השונים לבוגר, הם בגודל ובאורך היחסי של הבטן ההולכים וגדלים עם כל הזמן,^[15] וכן הופעתם של אברי רבייה אצל הבוגרים. מלבד כושר רבייה, התנהגות הנימפה דומה להתנהגות כינה בוגרת. גם הנימפות ניזונות מדם אנושי בלבד (hematophagia) ואינן יכולות לשרוד זמן רב הרחק מהפונדקאי.^[15] ללא פונדקאי, הכינים אינן יכולות לשרוד יותר מ-24 שעות.^[17] הזמן הנדרש לכינים להשלים את התפתחותן משלב הנימפה לבוגר נמשך 12–15 ימים. תמותת הנימפות בתנאי ניסוי היא כ-38%, בפרט ביומיים הראשונים של חייהן.^[15] בטבע, התמותה של הנימפות עשויה להיות גבוהה יותר, בייחוד בשלב השלישי של חייהן.^[15] הכישלון לבקוע לחלוטין מהביצה מביא תמיד לתמותה.^[15] מוות במהלך הנשל יכול גם הוא להתרחש, אם כי על פי הממצאים שדווחו הוא נדיר.^[15] במהלך מציצת הדם, מעי הנימפה עלול להיקרע ולפזר את הדם של הפונדקאי בכל גוף החרק. תהליך זה גורם למוות תוך יום או יומיים.^[15] לא ברור אם התמותה הגבוהה שנרשמה בתנאי ניסוי מייצגת את התנאים בטבע.^[15]

הנקבה של כינת הראש איבדה בתהליך האבולוציוני שלה את האבר אוגר הזרע המכונה ספרמטקה spermatheca^[18] (sperm storage organ) המצוי בחרקים אחרים, ולכן הפריית הביצים מחייבת הזדווגות טרם הטלה. ההזדווגות ב-Pediculus humanus humanus בדומה ל- Pediculus humanus capitis מתרחשת כאשר הנקבה נמצאת מעל הזכר. הרחבת הנרתיק של הנקבה כבר התרחשה, והאבר המרחיב של הזכר מונח על גבו. השלפוחית הזכרית המכילה את הפין עצמו, מוחדרת במלואה לתוך הנרתיק. בעת ההזדווגות, נוצר חיבור של זוג הרגליים הראשון של הזכר בעלות הציפורניים המיוחדות לחריץ המיוחד בזוג הרגליים השלישי של הנקבה. תהליך של פרתנוגנזה, ייצור צאצאים ברי-קיימא על ידי נקבות בתולות ברבייה אל-זוויגית, אינו מתרחש ב-Pediculus humanus.^[15] זיווג יכול להתחיל בתוך 10 השעות הראשונות של החיים הבוגרים.^[15] לאחר 24 שעות, כינים בוגרות מזדווגות לעיתים קרובות משך כל שעות היממה.^[15][4] משך מהלך ההזדווגות נמשך לעיתים קרובות מעל משעה.^[4] זכרים צעירים יכולים להזדווג בהצלחה עם נקבות מבוגרות ולהפך.^[15]

הכינים מתרבות באופן זוויגי. הנקבה זקוקה לזכר כדי להטיל ביצים פוריות. כשמונה ימים לאחר ההטלה הביצים בוקעות, ולאחר תשעה ימים נוספים הן מגיעות לבגרות תוך מעבר שלושה שלבי נימפה. הכינים הן חרקים בעל גלגול חסר שבו חסר שלב הגולם, כך שהכינים הצעירות דומות בצורתן הכללית לבוגרות. אורך חייה של כינה הוא כשלושה שבועות, וכינה בוגרת יכולה להטיל כחמש ביצים ביום. הביצים מודבקות לבסיס השערה צמוד לקרקפת, על מנת להבטיח מקום מוגן ומתאים מבחינת חום הגוף. בדרך כלל מטילות הכינים את ביציהן ליד הרקות, מאחורי האוזניים או מעל העורף. כינה שמורחקת מהראש ואינה ניזונה באופן סדיר, מתחילה להתייבש ואינה מסוגלת לייצר את הרוק החיוני לה למציצת דם. כעבור כמה שעות מעת הרחקתה, היא אינה מסוגלת לאכול ולכן תמות תוך כיומיים.^[19][20] כמו רוב החרקים, כינים הן שחלתיות. הנקבות מטילות כשלוש או ארבע ביצים ביום. ביצי כינים (הידועות גם בשם nits), מחוברות ליד בסיס שיער הפונדקאי.^[21][22] הביצים מונחות בדרך כלל על בסיס השיער, 3-5 מ"מ מרחק מהקרקפת.^[23][22] באקלים חם, ובפרט באזורים הטרופיים, ניתן להטיל ביצים בגובה של עד 15 ס"מ במורד השערה.^[24]

הגורמים המשפיעים על ההדבקה הם בעיקר חברתיים: מספר הילדים למשפחה, שיתוף המיטות והארונות, הרגלי שטיפת שיער, מנהגים מקומיים ומגעים חברתיים, שירותי בריאות באזור מסוים, כגון, בתי-ספר, גני-ילדים, מועדני נוער) ומצב סוציו-אקונומי נמצאו כגורמים משמעותיים להדבקה בכינת הראש. בנות נפגעות פ-2 עד פי-ארבע לעומת בנים. ילדים בגילאי 4 עד 14 הם הקבוצה הנדבקת בתדירות הגבוהה ביותר.^[25]

לכינים אין כנפיים או רגליים חזקות לקפיצה, הן נעות באמצעות הטפרים שעל רגליהן על מנת לעבור משיער לשיער.^[26] בדרך כלל, כינים יגיעו לפונדקאי חדש על ידי מגע קרוב בין אנשים. קשרים חברתיים בין ילדים ואינטראקציות בין הורים וילדים הם מסלולי ההתפשטות משמעותיים יותר משיתוף של ציוד, כגון, מסרקים, כובעים, מברשות, מגבות, בגדים, כלי מיטה, מיטות וארונות. המגע בין ראשים הוא הנתיב הנפוץ ביותר להעברת הכינים, לכן ההתפשטות בין ילדים צעירים היא הנפוצה ביותר, וכך גם ההדבקה בין ילדות וילדים בעלי שער ארוך היא.^[27]

כינמת הראש

מסרק כינים. ניתן לראות כיני ראש בקצף.
תחום	מחלות זיהומיות
תסמינים	עצבנות
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine	225013
סיווגים
ICD-11	1G00.0

אבחנת הידבקות בכינת הראש היא ויזואלית.

אבחנת הכינים

הכינים גורמות למרבית האנשים לגירוד. הגרד נגרם כתוצאה מתגובה אלרגית לרוק המופרש בזמן מציצת הדם ולא כתוצאה מנשיכת הקרקפת.^[28] עם זאת, ישנם אנשים שאינם אלרגיים לרוק ומשום כך לא יסבלו מגרד. על מנת לאבחן אדם שנדבק בכינים, יש לסרק אותו עם מסרק סמיך ולבדוק אם נותרה עליו לפחות כינה חיה אחת. לרוב, הסתכלות בראשו של האדם וחיפוש נוכחות של כינים ללא סירוק אינה מספקת. מומלץ להרטיב את השיער טרם סירוקו מכיוון שהכינים נייחות כאשר השיער רטוב. כאשר נמצא שאחד מבני המשפחה נגוע בכינים, מומלץ לבדוק גם את יתר בני המשפחה כי הסיכוי להדבקות גבוה, בגלל המגע האפשרי בין בני המשפחה והשימוש המשותף האפשרי בביגוד וציוד, כגון, מצעים, מגבות וכדומה.^[28] אם מתעורר חשד שהילד נדבק בכינים, יש לערוך בדיקה יסודית לאיתור הכינים בכל בני המשפחה. מומלץ להכניס לשגרה בדיקה תקופתית כזאת גם בהיעדר גירוד או תלונות מהורים אחרים, מהגננת או מהמורה, כדי לאתר את הכינמת מוקדם ככל האפשר, כצעד מניעתי להתרחשות ההדבקה הבא.

אבחנת ביצי הכינים

לביצה של כינת הראש צורת אליפסה באורך כ־0.8 מ"מ.^[22] הביצים בהירות, מבריקות, שקופות, בעלות צבע שזוף עד קפה כל עוד הן מכילות עובר, וצבע לבן לאחר הבקיעה.^[22][24] כיני ראש בוקעות בדרך כלל 6 עד 9 ימים אחר ההטלה.^[23] הביצים מכוסות במעטה הגנה שמונע התייבשות וחדירה של חומרי הדברה. כינה מופרית מטילה בממוצע 3–6 ביצים ליום. ביצי הכינים דבוקות לשיער הקרקפת בחומר דבקי חזק מאוד המופרש מאיברי הרבייה של הכינה תוך אחר ההטלה, הנקבה הבוגרת מפרישה דבק מאיבר הרבייה שלה. הדבק מכסה את הביצה ואת שורש השערה ומבטיח את הצמדתה לשערה עד בקיעתה.^[28] הוא מתקשה במהירות לכדי "נדנדה" המכסה את ציר השערה וחלקים גדולים מהביצה,^[21]למעט אזור האופרקולום (Operculum), אזור בצורת "כובע" שדרכו נושם העובר.^[29] בעבר חשבו שהדבק בנוי מכיטין, אך מחקרים עדכניים הראו שהוא עשוי מחלבונים הדומים לקרטין השיער.^[29] במהלך חייה הכינה מטילה 50–150 ביצים. ברוב מקרי ההדבקה יימצאו בין 10–20 כינים בוגרות על ראש אחד. במהלך התפתחות ביצי הכינים צבען יכול להשתנות מצבע חום בהיר ועד לצבע צהבהב. ביצי הכינים מוטלות בדרך כלל באזורי חום גוף גבוה יותר, כמו אזור העורף ומאחורי האוזניים, לכן חשוב לבצע את הטיפול גם במקומות אלו. לאחר הבקיעה, נימפת הכינה משאירה מאחוריה את קליפת הביצה, ועדיין נשארת מחוברת לשיער. קליפת הביצה הריקה נשארת במקומה עד להסרה פיזית על ידי שחיקה או עד שהיא מתפוררת באיטיות משך שישה חודשים ויותר.^[30]

הטיפול בכינים יכול להתבצע באמצעות מסרק כינים סמיך ובאמצעות מוצרים המשמידים את הכינים וחלקם משמידים גם את ביצי הכינים. בטיפול בכינים אין להשמיד רק את הכינים, אלא חשוב להשמיד גם את ביצי הכינים, מכיוון שביצי כינים שלא הושמדו בוקעות לאחר 7–10 ימים ונוצר דור חדש של כינים הממשיך את מעגלי ההתרבות וההדבקה. ישנו מגוון רחב של מוצרים המיועדים להשמדת כינים וחלקם אף משמידים גם את ביצי הכינים. ישנם מוצרים הדורשים שני טיפולים עוקבים בהפרש של 7–10 ימים, כיוון שאינם משמידים את ביצי הכינים בטיפול הראשון, וישנם מוצרים בהם שבהם לרוב טיפול אחד מספיק, מאחר שהטיפול משמיד גם את ביצי הכינים. בסיום הטיפול, חשוב מאוד לסרק במסרק סמיך על מנת להרחיק את כל הכינים וביצי הכינים שטופלו. חשוב לדעת כי טיפול יעיל נגד כינים וביציהן אינו מונע הדבקה מחודשת. למחרת הטיפול הילדים עדיין חשופים להדבקה חוזרת בכינים ולכן מומלץ להשתמש במוצרים המונעים הדבקה על ידי כינים מראש נגוע אחר. המוצרים האלה משמשים להגנה מתמשכת. היות שהכינים מפתחות עמידות כנגד מוצרים קוטלי כינים, יש להשתמש בטיפול המשלב שימוש במסרק כינים סמיך יחד עם מוצרי קטילה.^[31]

כינים אנושיות מחולקות לשלושה ענפים המכונים- (Clade)^[32] מיטוכונדריאליים (cytochrome b and cytochrome oxidase subunit 1),^[33] המכונים A, B ו-C השונים משמעותית אלה מאלה. בנוסף, זוהו שלושה תתי-ענף: ענף D (אחות של A), ענף E (אחות של C), וענף F (אחות של B).^[34][35]

^[36]

בין 6–12 מיליון בני אדם ובעיקר ילדים, מטופלים מדי שנה כנגד כינים בארצות הברית בלבד. בבריטניה מעריכים ששני שלישים מהילדים יחוו לפחות מקרה אחד של כינים לפני שיעזבו את בית הספר היסודי.^[37][33]רמות גבוהות של נגיעות כינים דווחו ברחבי העולם, כולל אוסטרליה, דנמרק, צרפת, אירלנד, ישראל^[38] ושוודיה^[39]. משרד הבריאות הישראלי פרסם הנחיות לטיפול ומניעה של התפשטות הכינמת במוסדות קהילתיים המיועדים לילדים. הענפים של כינת האדם A, B, C, D, E, F נפוצים במידות שונות על פני כדור הארץ.^[40] נדידת הכינים על פני כדור הארץ מלמדת על נדידת אוכלוסיות בני-אדם במהלך ההיסטוריה האנושית. הענף של כינת הראש B שמוצאו מצפון יבשת אמריקה נדד במשך הזמן לאוסטרליה, אירופה ואסיה. באסיה מצוי גם ענף A.^[41][42]

ארכאוגנטיקה (Archaeogenetics) היא מדע העוסק בפיענוח שרידי חומר גנטי יצורים שהתגלו על פריטים ארכאולוגיים. אנליזה של DNA של כינים שנמצאו על מומיות מפרו^[43] עשויות להצביע על כך שמחלות מסוימות, כגון מחלת הטיפוס המועבר על ידי כינת הגוף נדדה מהעולם החדש לעולם הישן.

רצף הגנום של כינת הגוף הזהה מבחינה מורפולוגית לכינת הראש הוצע לראשונה באמצע שנות ה-2,000 והגנום המוצע פורסם ב-2010.^[44]ניתוח תעתיקים (transcriptomers) של כינת הגוף והראש גילה ששני האורגניזמים קרובים מאוד מבחינה גנטית.^[45] מקורן של כיני הראש והגוף הוא כנראה בכינים של שימפנזות שהסתגלו להומינידים, בעוד שכיני הערווה דומות יותר לאלה של הגורילות. כינים נמצאו גם בשרידים ארכאולוגיים שונים, כגון, ביצה של כינת ראש בת 10,000 שנה, שהייתה צמודה לשערה מאתר באתר ארכאולוגי בצפון מזרח ברזיל. על פי מחקרים משערים שכינת האדם התפתחה לפני 107,000 שנה, ^[46] כנראה במקביל לתקופה שבה אבותינו הפרה-היסטוריים החלה לעטות כיסוים לגופם.

• כינת הגוף
• כינת הערווה
• כינים
• טפילות

מדיה וקבצים בנושא כינת הראש בוויקישיתוף

• ד"ר אורה פוניה זלינגר, כינים וביצי כינים: הטיפול והדרכים לחיסולן, באתר שירותי בריאות כללית, 13 בנובמבר 2022
• רינה זיסמנוביץ, הכינים חזרו: איך להעלים אותן מהראש?, באתר ynet, 2 בספטמבר 2014
• רינה זיסמנוביץ, כל הדרכים: איך להיפטר מהכינים במהירות הבזק, באתר ynet, 6 במאי 2013
• אתר ראש נקי ובו מידע על כינים וטיפול בהם
• לי-את אוגד, ‏בראש שקט: איך לטפל בכינים?, באתר ‏מאקו‏, 11 בינואר 2010
• שרית רוזנבלום, מכת כינים: איך להיפטר ומהר, באתר ynet, 23 ביוני 2003
• סמדר שיר, שלום כינה א': 10 דיברות לראש נקי, באתר ynet, 27 באוגוסט 2003
• יהודית יהב, מדריך קוטלי כינים: שמפו, תמיסה, טבעי וכמה זה עולה, באתר ynet, 22 בנובמבר 2004
• כינים, מתוך סקירה שהופיעה ב"New England Journal of Medicine"

• כינת הראש, באתר ITIS (באנגלית)
• כינת הראש, באתר NCBI (באנגלית)
• כינת הראש, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• כינת הראש, באתר GBIF (באנגלית)