לוח שנה ירחי

לוח שנה ירחי הוא שיטת תיארוך המבוססת על מחזור מופעי הירח. זו אחת משתי שיטות-העל הנהוגות למדוד את מעבר השנים.

בלוח השנה הירחי, חודש הוא הזמן החולף בין שני מופעים זהים של הירח. (חודש סינודי). בתרבויות שונות תחילת החודש יכולה להיגזר ממולד הירח, ראיית הירח הראשונה או האחרונה, או מירח מלא. כל חודש כזה הוא בן כארבעה שבועות^[1], וברוב השיטות שנים עשר חודשים כאלו מהווים שנה. מכיוון שמניין הימים בשנים עשר חודשי ירח (354.367) לא מגיעים לסך של 365.25 ימים - אורכה של שנת חמה - הרי שיכולה להיווצר אי התאמה בין חודשי השנה בשיטה הירחית לעונות השנה, ומועדן של אלו ישתנה ביחס לשנה הטרופית. כתוצאה מפער זה, רוב לוחות השנה הירחיים כוללים מנגנון שמתאים את השנה בלוח הירחי לעונות השנה (ראה לוח ירחי-שמשי). מנגנון נפוץ כזה הוא הוספת חודש נוסף אחת לכמה שנים. למשל בלוח השנה העברי מוסיפים חודש אדר (אדר א') מדי שנה מעוברת.

לוח שנה ירחי היה נהוג ברוב תרבויות המזרח התיכון הקדומות, ובתרבויות שצמחו מהן. כך לוחות השנה המוסלמי והעברי עדיין מבוססים על מחזורי הירח.

לוח השנה המערבי הנפוץ הוא לוח שמשי, לאחר שבשנת 45 לפנה"ס שינה יוליוס קיסר את לוח השנה הרומי מהלוח הירחי שהיה נהוג בתקופתו ללוח שנה שמשי שמתאים לעונות השנה ואינו דורש תיקונים והוספות (להוציא יום אחד נוסף, אחת לארבע שנים). המחיר הוא אובדן ההתאמה המוחלטת שבין אורך החודשים למחזור הירח. לוח זה נקרא הלוח היוליאני, והוא הבסיס ללוח השנה הגרגוריאני בו מקובל להשתמש היום.