לשכת העיתונות הממשלתית

בתקופת המנדט

עם תחילת המנדט הבריטי הקים הממשל הבריטי את "לשכת המודיעין והעיתונות הממשלתית", שמטרתה הייתה בעיקר לפרסם הודעות מטעם ממשלת המנדט, כגון פרסום חוקים ותקנות, הודעות על מכרזים והפקעות^[1][2]. במקביל הבינו מנהיגי היישוב את הצורך להסביר את העניין הציוני לדעת הקהל בעולם. וב-1920 הקימה בירושלים ההסתדרות הציונית העולמית, את "לשכת העיתונות היהודית" שמטרתה הייתה לפרסם הודעות לעיתונות מטעם התנועה הציונית^[3][4][5]. בשנת 1924 מונה גרשון אגרונסקי (אגרון) במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית לממונה על קשרים עם העיתונות, טיפול בתיירים וענייני הסברה. גוף זה הוציאו בולטין שבועי משותף של ההנהלה הציונית והקרן הקיימת לישראל ושמו 'ידיעות מארץ ישראל'. הבולטין יצא לאור בעברית, אנגלית, גרמנית, צרפתית וספרדית.

בשנת 1934 הוקמה סוכנות הידיעות של הסוכנות היהודית בירושלים^[6]. ליו"ר הסוכנות מונה העיתונאי יוסף גרביצקי, וכסגנו שימש יהושע יוסטמן. זמן-מה לאחר מכן נפרדה הסוכנות ממחלקת העיתונות של הסוכנות-היהודית והייתה למחלקה עצמאית בראשות ישעיהו קלינוב. שתי המחלקות של הסוכנות-היהודית, מחלקת העיתונות וסוכנות הידיעות, נוהלו על ידי משה שרת (לשעבר שרתוק). סוכנות הידיעות הזינה עיתונים יהודיים ברחבי העולם בידיעות מהנעשה בעולם היהודי. במקביל הזינה הסוכנות עיתונים בישראל בידיעות מהנעשה בארץ.גופים נוספים אשר עסקו כבר אז בהסברה הישראלית היו בקרן היסוד, הקרן הקיימת והמגבית היהודית.

לאחר הקמת המדינה

עם הקמת המדינה הוקמה "לשכת המודיעין של ממשלת ישראל"^[7][8].

בשנת 1951 מונה משה פרלמן למנהל הראשון של לשכת העיתונות הממשלתית.

בשנת 2000 מונה דני סימן לראש לשכת העיתונות^[9]. אחת ההחלטות הראשונות שקיבל עם כניסתו לתפקיד הייתה להפסיק להנפיק תעודות עיתונאי לעיתונאים פלסטינים^[10]. החלטה זו נפסלה על ידי בג"ץ.^[11]

החל משת 2003 החליטה לשכת העיתונות להעביר כל בקשה לתעודת עיתונאי לאבחון ביטחוני של השב"כ^[12][13]. בשנת 2007 החליטה גם לא להכיר יותר בתעודות העיתונאי שמנפיקות אגודות העיתונאים בירושלים ובתל אביב^[14].

בשנת 2010 מונה אורן הלמן לראש לשכת העיתונות^[15], הוא הוחלף בשנת 2012 בידי ניצן חן^[16].

לע"מ פועלת לאפשר כיסוי תקשורתי נאות של גורמי מפתח ישראליים, של ביקורים ממלכתיים ושל אישים זרים המבקרים בארץ. הלשכה מפעילה מערך הנפקת תעודות עיתונאי קבועות וזמניות, מסייעת לזרים בהסדרת אשרות עבודה ושהייה להם ולמשפחותיהם ומעמידה לרשות נציגי התקשורת חדר תדרוכים משוכלל, אולפן טלוויזיה וחומרי עזר מקצועיים. לע"מ אחראית להקמת מרכזי תקשורת בזמן אירועים חדשותיים משמעותיים, לדוגמה: ביקור האפיפיור, ביקור נשיא ארצות הברית ועוד. לע"מ מקיימת תדרוכים במספר שפות לעיתונאים זרים הנמצאים בישראל. תדרוכים אלו מועברים בשידור חי ברשת האינטרנט. בנוסף, לע"מ אחראית בנוסף על תיאום צילומי הווידאו והסטילס הזרים באירועים הרשמיים.לע"מ נותנת מענה מלא בשפות עברית, ערבית, אנגלית ורוסית, על ידי צוות שפות מקצועי במחלקות ייעודיות. מחלקה נפרדת מטפלת בעיתונות הכלכלית ועוסקת בהסברה של ישראל שמעבר לסכסוך. הלשכה עוקבת ואוספת מדי יום פרסומים זרים בעיתונות בחו"ל הנוגעים למדינת ישראל, הן באנגלית והן בערבית, ומעבירה את הלקט למשרדי הממשלה הרלוונטיים. במקביל, עיקרי החדשות בעיתונות היומית העברית מופצים בשפה האנגלית לכתבי חוץ המוצבים בישראל.

מחלקת הצילומים של לע"מ אחראית על צילום נשיא המדינה וראש הממשלה באירועים רשמיים ובמסיבות עיתונאים, בישראל ומחוצה לה, וכן מפעילה את אוסף התצלומים הלאומי הכולל רבבות רבות של תמונות החל מימי טרום הקמת המדינה ועד ימינו. מתוקף החלטת ממשלה, אוסף התצלומים נפתח בשנת 2011 לשימושם החופשי של הגולשים. זהו צעד משמעותי להנגשת ההיסטוריה המצולמת של המדינה לכלל הציבור. בשנת 2013 לע"מ הקימה מחלקת ניו מדיה האחראית להפעלת מערך התקשורת ברשת האינטרנט וברשתות החברתיות. לע"מ מעניקה שירותי Video Streaming לתדרוכים ומסיבות עיתונאים מקוונות. לע"מ עוסקת בהקמת אתר חדשות ממשלתי בטכנולוגיה החדשה ביותר עם קידומה של אפליקציה מיועדת. אחת מפעולות ההסברה העיקריות של לשכת העיתונות הממשלתית היא ייזום סיורים ברחבי הארץ לעיתונאים הזרים. בין היתר נערכים סיורים בכלא "עופר" לאסירים ביטחוניים, בפארק התעשייה היהודי-ערבי בנצרת, במקומות הקדושים לנצרות בירושלים, במכון וולקני למחקר ופיתוח חקלאי, באוניברסיטת אריאל ובאזור התעשייה ברק ועוד.פעילויות נוספות שיזמה לשכת העיתונות הממשלתית הן הקמת פורום מיוחד לדוברים ממשלתיים, ובאמצעותו נוסח הקוד האתי לדובר הממשלתי. במקביל נוסד פורום לנספחי עיתונות בשגרירויות הזרות בישראל, במטרה לשמור על קשר ולהשפיע על עמדות ממשלות זרות גם באמצעות אפיק זה. כמו כן אישים בכירים עוברים סדנאות תקשורת עם גב' מישל טיר העוסקים בהופעה מול קהל והופעה מול מצלמה, ואף זוכים לתצלומי פורטרט מקצועיים.

• חיזוק הקשר עם העיתונות הזרה, למען שיפור דימויה ומעמדה של ישראל.
• הרחבת שירות התיעוד המצולם של סמלי שלטון ואירועים מחיי המדינה.
• הנגשת פעילות לע"מ.

הלשכה עוסקת בהענקה של תעודות לעובדי העתונות בישראל. בעבר, התעודות היו "תעודת עיתונאי", אולם בשנת 2013 החליטה לשנות את שם התעודות, ואלה נקראות "תעודות לע"מ". השינוי בא בעקבות המלצות ועדה ציבורית בראשות השופטת בדימוס שרה פריש, וזאת כדי להימנע מהסדרה עקיפה של מקצוע העיתונות.

תעודות לע"מ מוענקות לישראלים ולזרים לפי תנאים מסוימים, מאפשרות כניסה לאירועים ממשלתיים הפתוחים רק לאנשי תקשורת, ויש בהן יתרונות נוספים מבחינתו של העוסק בתקשורת המונים. נוסף לתעודות העיתונאי, קבועות וזמניות, מוענקות תעודות לבעלי עיסוקים נוספים בענף התקשורת (תעודת טכנאי שידור, תעודת יוצר סרטי תעודה, תעודת עוזר תקשורת ועוד). ללשכת העיתונות הממשלתית יש סמכויות בהתאם להחלטות ממשלה שונות, אף כי תעודת לע"מ אינה מהווה תנאי לעיסוק בעיתונאות בישראל. פעילות הלשכה אינה מוסדרת בחוק ספציפי, אך הלשכה קבעה כללים שונים לקבלת התעודה, כללים אותם היא מעדכנת מדי פעם. העדכון האחרון היה בשנת 2019, בקשר לאנשי תקשורת עצמאיים, פרילנסרים וכאלה שפעילותם במדיה דיגיטליים. עדכון זה בא בעקבות המלצות של ועדה ציבורית.^[17]

במשך השנים השתמשה הלשכה עשרות פעמים בכללים אלו כדי לשלול או להחרים מעיתונאים את התעודות, או סירבה להנפיק אותם. בין השאר:

בפברואר 1991 נשללה תעודת העיתונאי (כפי שנקראה בשעתה) של ראש משרד שבועון החדשות האמריקני ניוזוויק בישראל, לאחר שצילם סוללת טילי פטריוט שהוצבה ליד תל אביב בזמן מלחמת המפרץ^[18].

בסוף שנת 2000 החליטה לשכת העיתונות הממשלתית שלא להוציא יותר תעודות עיתונאי לאנשי תקשורת פלסטינים ולא להאריך את תוקפן של תעודות שהוצאו. כנגד החלטה זו הוגשה עתירה לבג"ץ, ששלל את ההחלטה הגורפת, וקבע^[19]:

סירוב ללא כל בדיקה אינדיבידואלית להעניק תעודת עיתונאי, בשל מסוכנות אינהרנטית של כל העיתונאים הפלסטינים תושבי האזור – לרבות אלה הזכאים להיכנס לישראל ולעבוד בה – הוא האמצעי הפוגעני ביותר האפשרי. אמצעי זה פוגע בצורה חזקה באינטרס לעיתונות חופשית, שניתן היה למנוע על ידי בדיקות ביטחוניות אינדיבידואליות מוצדקות להפגת הסכנה הביטחונית האישית הנובעת מתושבי האזור, ככל שסכנה כזאת קיימת מתושבים שעמדו בהצלחה בבדיקות הנדרשות לקבלת היתרי כניסה לישראל ועבודה בה.

בתחילת שנת 2004 לשכת העיתונות הממשלתית פרסמה כללים חדשים לקבלת תעודת עיתונאי, שמטרתם להביא לצמצום במספר העיתונאים מקבלי התעודה מ-8,000 לאלף בלבד^[20]. כל בקשה לתעודת עיתונאי מועברת מאז לאבחון ביטחוני של השב"כ. בין היתר נדרש תשלום אגרה^[21].

בתחילת אפריל 2002, בהנחיית משרד ראש הממשלה ופרקליטות המדינה, שללה לשכת העיתונות הממשלתית את תעודת העיתונאי של שני כתבים של רשת הטלוויזיה של אבו דאבי, וממשרד הפנים בקשה את גירושו מהארץ של אחד מהם. המניע לכך היה דיווחים שחשפו תנועות צה"ל בשטחים והפרת חוק הצנזורה^[22].

באוגוסט 2005, החרימה הלשכה את תעודת העיתונאי של הבמאי והצלם שי כרמלי-פולק, לאחר שתיעד את ההפגנות נגד הקמת גדר ההפרדה בכפר בילעין^[23].

בספטמבר 2010 עיתונאית אמריקאית עתרה לבג"ץ נגד לשכת העיתונות ומשרד הפנים, בגין סירוב הלשכה לחדש לה את תעודת העיתונאי שקיבלה מאז מאי 2007. הלשכה סירבה לחדש את התעודה בטענה שלאתר החדשות שהיא כותבת לו אין מספיק גולשים^[24]. בעקבות עתירה זו ועתירת האתר "סקופ" הודיע מנהל הלשכה כי יחל להנפיק תעודות לבלוגרים ואתרי חדשות^[25], אך בפועל הדבר לא בוצע^[26].

באפריל 2017 פעלה לשכת העיתונות הממשלתית לגירושו של כתב עיתון הולנדי שכתב מאמרים בהם מתח ביקורת על ישראל. לדברי הלשכה, תוקף אשרת העבודה של הכתב לא הוארך בגלל שעבד ללא היתר עבודה במשך מספר חודשים^[27]. באוגוסט 2017 נשללה תעודת לע"מ מכתב רשת אל-ג'זירה אליאס כראם^[28][29].

בינואר 2018 סירבה הלשכה להעניק תעודת לע"מ לעורכות אתר החדשות "המקום הכי חם בגיהנום", בטענה שהאתר לא הגיעה לרף של 10,000 מבקרים ביום^[30]. בעקבות זאת, מונתה ועדה ציבורית בראשות פרופסור מיכאל בירנהק, שהמליצה לשנות את הכללים כך שגם עיתונאים פרילנסרים ובלוגרים יוכלו לקבל תעודה של לע"מ, בתנאים מסוימים. באפריל 2019 החליטה הלשכה להרחיב את מעגל מקבלי תעודות הלשכה, ולהקל על עיתונאים מאתרי עיתונות מקוונת עצמאיים לקבל תעודות מטעמה. השינוי חל בעקבות קמפיין רשת שהוביל אתר "המקום הכי חם בגיהנום". הוועדה המייעצת שהוקמה בעקבות הקמפיין, המליצה לאפשר לעיתונאים שפועלים בפלטפורמות דיגיטליות לקבל תעודות בלי קשר להיקף החשיפה שלהם^[31][32].

באפריל 2020 דחתה לשכת העיתונות את בקשתה של היבא מסאלחה, עיתונאית בחברת ההפקות "אל-ארז" מנצרת, לקבל תעודת לע"מ מסיבות ביטחוניות שלא נומקו^[33].

• אורי דרומי, בתוך לשכת העיתונות הממשלתית, באתר העין השביעית, 29 באפריל 2019
• כלילה מגן ואפרים לפיד, לשכת העיתונות הממשלתית - "הידיים" המסייעות ל"מוח" בדיפלומטיה הציבורית, קשר מס' 50 ,סתיו 2017

מדיה וקבצים בנושא לשכת העיתונות הממשלתית בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של לשכת העיתונות הממשלתית
• אתר האינטרנט הרשמי של לשכת העיתונות הממשלתית (באנגלית)
• אתר האינטרנט הרשמי של לשכת העיתונות הממשלתית (בערבית)

• לשכת העיתונות הממשלתית, ברשת החברתית פייסבוק
• לשכת העיתונות הממשלתית, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• לשכת העיתונות הממשלתית, סרטונים בערוץ היוטיוב
• ישראל, לשכת העיתונות הממשלתית, דף שער בספרייה הלאומית
• Government Press Office (GPO)'s photostream - דף הפרופיל של לשכת העיתונות הממשלתית באתר Flickr
• אוסף התצלומים הלאומי, באתר לשכת העיתונות הממשלתית
• רועי ברק, ‏"ישראל מתייחסת לעיתונאים הזרים כמו לעובדים זרים", באתר גלובס, 26 בדצמבר 2011
• איתי שטרן, המודל החדש של לשכת העיתונות הממשלתית — התקשורת הסינית, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2015
• לי-אור אברבך, ‏לשכת העיתונות הממשלתית לדוברים: אל תוציאו הודעות בשבת, באתר גלובס, 9 במאי 2016
• אלי אשכנזי‏, היא נחשבת לפוגענית, אך המילה "חתיכה" משמשת את לע"מ לקטלוג תמונות, באתר וואלה!‏, 11 במאי 2020