מוטי לרנר

נולד בזכרון יעקב. בשנים 1967‏ - 1970 למד מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים 1970–1973 שירת בצה"ל. לאחר מלחמת יום כיפור חזר ללמוד מתמטיקה באוניברסיטה העברית והשתתף בפעולות המחאה נגד ממשלת גולדה מאיר.

ב-1975 החל ללמוד בחוג לתיאטרון באוניברסיטה העברית ואחר כך בבתי ספר לתיאטרון באנגליה ובארצות הברית. בשנים 1977–1978 הקים וניהל את תיאטרון "מדוגה" שפעל במסגרת תיאטרון ירושלים והעלה בו מופעים ניסיוניים והצגות רחוב. בשנים 1978–1984 היה דרמטורג ובמאי בתיאטרון החאן בירושלים. מ-1984 כותב מחזות וסרטים. מ-1986 מלמד כתיבת מחזות בבית הספר לדרמה בסמינר הקיבוצים. בשנים 1992–2007 לימד כתיבת מחזות פוליטיים באוניברסיטת תל אביב. היה פרופסור אורח במספר אוניברסיטאות מחוץ לישראל: באוניברסיטת אוקספורד, באוניברסיטת דיוק בצפון קרוליינה, בנוקס קולג' באילינוי, ובאוניברסיטת נהרו בניו דלהי.

בשנת 1994 זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.

בשנת 2014 זכה בפרס מפעל הפיס לאמנויות על שם לנדאו.^[1]

ביום העצמאות של שנת 2020 הדליק מוטי לרנר משואה בטקס הדלקת משואות אלטרנטיבי.^[2]

נשוי ואב לשלושה. מתגורר ברמת השרון.

בשנות השמונים והתשעים הציבו אותו מחזותיו "קסטנר" (שעסק במשפט קסטנר), "חבלי משיח" ו"פולארד" וסדרות הדרמה הדוקומנטריות משפט קסטנר וקו-300 במרכז העשייה התיאטרונית והטלוויזיונית בישראל ועוררו דיון ציבורי בנושאים שונים, כגון השואה, ההתנחלויות, האתוס המוסרי של החברה בישראל, יחסי ישראל ויהודי התפוצות. במחצית השנייה של שנות ה-90 החריפה הביקורת הפוליטית במחזותיו, והתאטרונים נמנעו מהצגת מחזות אלה, שרובם הוצגו בחו"ל ("רצח יצחק", "בנדיקטוס", "פאולוס", "אחרי המלחמה"). מחזהו "ההודאה" שהוצג בתיאטרון J בוושינגטון ב-2014 עורר ויכוח ציבורי סוער, שבסופו פוטר מנהל התיאטרון. ב-2013 העלה החוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב את המחזה "רצח יצחק", תיאטרון החאן הירושלמי העלה את "דוחקי הקץ", תיאטרון באר שבע העלה את "חבלי משיח", וב-2016 הוצג המחזה "ההודאה" בבימויו של סיני פתר ובכיכובו של עודד קוטלר.

חלק ממחזותיו של לרנר הביאו למחלוקת ציבורית שהגיעה לעיתים אף לפתחו של בית המשפט.

פרשת חנה סנש

ערך מורחב – בג"ץ סנש נגד רשות השידור

ב-7 ביולי 1994, ערב שידור הסדרה "משפט קסטנר" בערוץ 1 פנו משפחת סנש וגופים נוספים לבג"ץ בעתירה למנוע שידור קטע מן הפרק השני בו מטיח ד"ר קסטנר בקתרינה סנש, אמה של הצנחנית חנה סנש כי בתה נשברה בחקירה על ידי הגסטפו ההונגרי והסגירה את שני הצנחנים שיצאו עימה למסע: פרץ גולדשטיין ויואל פלגי. טענת העותרים הייתה כי הקטע שקרי וכי הקרנתו תפגע בכבודה ובשמה הטוב של חנה סנש וברגשות הציבור בכללותו. בית המשפט קבע כי אין בסיס היסטורי לדברים הללו והם אינם אמת, אך התיר את הקרנת הסדרה ברוב קולות. לאחר הכרעתו פנה נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק, אל מנכ"ל רשות השידור וביקשו שלא לשדר את הקטע מעורר המחלוקת. רשות השידור הפעילה לחץ כבד על הבמאי והתסריטאי ובסופו של דבר הקטע האמור לא שודר. ב-24 ביולי 1999 פרסם בג"ץ את נימוקיו (בג"ץ 6126/94, 6143/94) ולרנר השיב במאמר ב"הארץ" ב-5 ביולי 1999 שכותרתו "לא מדובר בפרי דמיוני" בו טען שהאפשרות שחנה סנש נשברה בחקירה אינה בלתי סבירה וכי הועלתה שלושים שנה לפני כתיבת התסריט בספרם של יואל והאנזי ברנד, "השטן והנפש" (1964).

פרשת פולארד

גם לקראת העלאת המחזה "פולארד" בתיאטרון הקאמרי התנהל מאבק משפטי לביטולה של ההצגה, והיועץ המשפט של משרד הביטחון אליקים רובינשטיין פנה לתיאטרון הקאמרי וטען שהעלאתה תגרום נזק למעורבים בפרשה. התיאטרון לא קיבל בקשות אלו.

רצח יצחק

בדצמבר 1999 הועלה בתיאטרון העירוני בעיר היילברון שבגרמניה המחזה "רצח יצחק" העוסק ברצח יצחק רבין. הושמעו טענות נגד המחזאי שהמחזה הוא "אנטישמי"^[3] ואף התקיים דיון במליאת הכנסת בו דרשו מספר חברי כנסת מן הממשלה לפנות לממשלת גרמניה בבקשה להוריד את ההצגה מהבמה. שר התרבות מתן וילנאי דחה את הדרישה.

שונות

במלחמת חרבות ברזל אמר לרנר כי הוא "הולך ומאבד את הרצון להשתייך למדינה שהורגת 11 אלף ילדים", והשווה בין הרג ילדים פלסטינים ברצועת עזה לצורה בה אדולף אייכמן פעל בשואה.^[4]

• אגדת שלושה וארבעה: (על פי ח"נ ביאליק) הועלה בתיאטרון החאן הירושלמי (1980). זכה בפרס כינור דוד. הועלה שנית על ידי "טדי הפקות" (1989), ובחו"ל בשטנדל, צלה, נירנברג וערים נוספות בגרמניה.
• קסטנר: הועלה בתיאטרון הקאמרי (1985) זכה בפרס מסקין. הועלה בתיאטרון היילברון בגרמניה (1988)
• העד: (על פי סיפור מאת שולמית הראבן) הועלה בתיאטרון לילדים ולנוער (1986)
• חבלי משיח: הועלה בתיאטרון הקאמרי (1987) ובגרסה חדשה בת'יאטר ג'יי בוושינגטון (2007) בשיקגו 2009, בקליבלנד 2009, באטלנטנה 2011, בניו יורק 2011 ובתיאטרון באר שבע 2013.
• פולה: הועלה בתיאטרון הקאמרי (1987) ובתיאטרון יובל (1992)
• אלזה: הועלה בתיאטרון הבימה (1990) הוצג על ידו בתיאטרון הבל ובתיאטרון דויטשה בברלין. הועלה בחו"ל בסטודיו של התיאטרון המלכותי הלאומי בלונדון, ב-Jewish Ensemble Theatre בדטרויט, בפסטיבל ויליאמסטון בארצות הברית, בשטוטגרט, בציריך, בניו יורק, בוושינגטון, בווינה, במלבורן, ובברלין.
• החמור מארץ עוץ: מחזה לילדים. הועלה בתיאטרון הספרייה בר"ג (1993) ובפסטיבל חיפה להצגות ילדים (1993)
• אהבות ביתניה: דרמה טלוויזיונית שהופקה על ידי ערוץ 1 (1993) בבימוי סלבה צ'פלין.
• משפט קסטנר: סדרת דרמה טלוויזיונית בשלושה פרקים שהופקה על ידי ערוץ 1 (1994) בבימוי אורי ברבש. זכתה בפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה.
• פולארד: הועלה בתיאטרון הקאמרי (1995)
• סתיו ימיו: הועלה בתיאטרון בית ליסין (1996), בתיאטרון לה מאמא בניו יורק, בתיאטרון היילברון בגרמניה, ועל ידי המחלקה לתיאטרון באוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון.
• קו-300: סדרת דרמה בחמישה פרקים שהופקה על ידי ערוץ 1 בבימוי אורי ברבש (1997)
• אגוז: סדרת דרמה בשלושה פרקים שהופקה על ידי ערוץ 1 בבימוי אלי כהן (1999)
• רצח יצחק: מחזה אודות רצח יצחק רבין. הועלה בתיאטרון העירוני בהיילברון בגרמניה בשנת 1999 ובתיאטרון Centerstage בבולטימור בארצות הברית (2006).
• המכון: סדרת דרמה טלוויזיונית בת 12 פרקים המתרחשת במכון לטיפול פסיכולוגי. הופקה על ידי טלעד בבימוי אורי ברבש. הסדרה שודרה באפריל – יוני 2001.
• אהבה קשה: הועלה בתיאטרון חיפה (2003) ב-Theatre Or בדורהאם, צפון קרוליינה בארצות הברית (2005), בתיאטרון Argos ברומא (2006), בתיאטרון Bimah בברלין, בתיאטרון Victory Gardens בשיקגו, בתיאטרון JTS באטלנטה, בתיאטרון Old Mutual Theatre ביוהנסבורג.
• חייל שב הביתה: מחזה בן מערכה אחת. הועלה בצוותא (2003), בהיילברון גרמניה 2003, וב-Goldenthread Theatre בסן פרנסיסקו, ארצות הברית (2004) ובהפקה מחודשת באותו תיאטרון בשנת 2009.
• שתיקת הצופרים: סרט טלוויזיה שהופק על ידי ערוץ 2, טלעד, בימוי אורי ענבר. זוכה בפרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה לשנת 2003.
• הנאהבים והנעימים: על פי סיפור קצר מאת יצחק בשביס-זינגר. נכתב בשיתוף ישראל זמיר והועלה בתיאטרון הבימה (2004) וב-Theatre J בוושינגטון, ארצות הברית, ובתיאטרון בית לסין בתל אביב (2021).
• בנדיקטוס: הועלה לראשונה כהפקה אוניברסיטאית באולבני, ניו יורק באפריל 2007, ואחר כך בסן פרנסיסקו בתיאטרון Goldenthread, בלוס אנג'לס בתיאטרון LATC, ובתיאטרון J בוושינגטון.
• אביב 41: סרט קולנוע בהפקה ישראלית-פולנית-אמריקאית בינלאומית בבימויו של אורי ברבש עם ג'וזף פיינס וקלייר היגינס בתפקידים הראשיים (2008)
• אלטלנה: סדרת דרמה טלוויזיונית בת 3 פרקים בבימוי אלי כהן (2008) עבור קשת.
• בחשכה: בביצוע תיאטרון צ'ינגארי, ניו דלהי הודו 2011.^[5]
• דוחקי הקץ: תיאטרון החאן, מרץ 2013 - המחזה עוסק בפענוח פרשת הטבח שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה בפברואר 1994.
• פאולוס: הועלה לראשונה בתיאטרון SilkRoad Rising בשיקגו (2013) - המחזה עוסק בהתנתקות של הנצרות מן היהדות ובביסוסה כדת חדשה על ידי השליח פאולוס.
• ההודאה: הועלה לראשונה ב־Theatre J בוושינגטון (2014)^[6]- המחזה עוסק במחלוקת על אירועי כיבוש הכפר טנטורה בידי חטיבת אלכסנדרוני והטענות על טבח במלחמת העצמאות. ב-2016 עלה בתיאטרון יפו.
• קאפו בירושלים - סרט בכיכובם של גיל פרנק ומיה דגן, (2015).
• אחרי המלחמה (AFTER THE WAR) - הועלה לראשונה בתיאטרון Mosaic בוושינגטון (2016) - המחזה עוסק בזכותו ובחובתו של אמן בישראל לנקוט עמדה פוליטית, גם אם היא מנוגדת לקונצנזוס הפוליטי.^[7]
• עושה כרצונו: הועלה בתיאטרון הבימה ב-2017 על פי ספרה של אסתי וינשטיין - עוסק בחסידות גור ויחסה לנשים.
• סיבת המוות לא ידועה: הועלה בתיאטרון הבימה ב-2018 על פי ספרו של עמרי אסנהיים בעיבוד חנן שניר.
• הייתי שם: הועלה בפסטיבל תיאטרונטו ביפו (2019) - מונודורמה העוסקת בדרישתו של קצין תותחנים שטיווח את תותחי הסוללה שלו על אזרחים ברפיח בעת הפעלת נוהל חניבעל מבצע צוק איתן לעמוד לדין על ציות לפקודה בלתי חוקית בעליל.
• עוד חוזר הניגון: בעקבות הביוגרפיה "אלתרמן" מאת דן לאור. תיאטרון הבימה 2021. המחזה עוסק בשנותיו האחרונות של המשורר נתן אלתרמן ובוחן את מהלכי חייו שכפו עליו להפסיק לכתוב שירה.
• על הסף: על רקע "צוק איתן" מנסה מו"ל להוציא לאור אנתולוגיה של סיפורי לוחמים למרות התנגדות בנו אשר נפצע בקרבות ברפיח. תיאטרון יפו, 2022.
• הגברת הראשונה: דרמה פוליטית אודות ראש הממשלה גולדה מאיר וכישלון מאמצי ממשלתה לפתוח במשא ומתן על הסדר בסיני עם מצרים לפני מלחמת יום הכיפורים. תיאטרון הבימה, 2023.

ספרי מחזות

• קסטנר: אור עם, 1988
• חבלי משיח: אור עם, תשמ"ח, 2009, 1988
• אלזה: אור עם, 1990
• משפט קסטנר: רשות השידור ואור וצל 1994
• פולארד: אור עם, 1995
• סתיו ימיו: אור עם, 1996
• אהבה קשה: המכון למחזאות ישראלית, 2003
• הנאהבים והנעימים: המכון למחזאות ישראלית, 2004
• שבעה מחזות, (מלכות חולפת, רצח יצחק, בחשכה, בסוף הלילה, ההודאה, אהבה קשה ובנדיקטוס): אסף מחזות, החוג לתיאטרון, אוניברסיטת תל אביב וספרא, בית ההוצאה לאור של איגוד כללי של סופרים בישראל, 2009
• ההודאה: בהוצאת תיאטרון יפו
• אחרי המלחמה: הוצאה עצמית - הוצאה לאור, 2019
• לשיטתו של צ'כוב - מחשבות על כתיבת הדוד וניה: מכון מופת, 2011
• תכלית המחזאי, מכון מופת, 2015, 168 עמודים.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: מוטי לרנר
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מוטי לרנר

• מוטי לרנר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• מוטי לרנר, דף שער בספרייה הלאומית
• מוטי לרנר, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
• מוטי לרנר, בארכיון הבימה
• רשימת הפרסומים של מוטי לרנר, בקטלוג הספרייה הלאומית
• עמוס אורן, האהבה הקשה של מוטי לרנר, ynet, ‏8 בספטמבר 2003
• ערב חדש, המוסף לשבת, על פרשת ד"ר קסטנר, 21 ביוני 1985
• שרית פוקס, יש מצב להלם קרב, nrg, ‏3 באוקטובר 2003
• מרב יודילוביץ', מוטי לרנר הולך לוושינגטון, באתר ynet, 9 ביוני 2007
• ציפי שוחט, פצצה על הבמה, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2007
• מרב יודילוביץ', מחזות של מוטי לרנר יוצאים בספר, ynet, ‏26 באוקטובר 2009
• מיכאל הנדלזלץ, מוטי לרנר בודק מי אחראי לטבח גולדשטיין, באתר הארץ, 27 במאי 2013
• מוטי לרנר, מונולוג של היועץ המשפטי לממשלה, באתר הטלוויזיה החברתית, 11 ביוני 2013
• תמר רותם, ההצגה "חבלי משיח" של מוטי לרנר תועלה מחדש בתיאטרון ב”ש, באתר הארץ, 1 ביולי 2013
• מוטי לרנר, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• הספרים של מוטי לרנר, באתר "סימניה"