מושבה
מושבה הייתה צורת התיישבות כפרית ציונית בארץ ישראל, שהתבססה על בעלות פרטית על הקרקע, הבית והמשק. השימוש במונח "מושבה" (בימי תחיית השפה העברית נעשה שימוש גם במונח "קולוניה", שכיום מהווה מושג אחר לגמרי) לאפיון צורת התיישבות ישראלית זו מקורו, בין השאר, בתחום המושב היהודי ובמושבות היהודיות החקלאיות בדרום האימפריה הרוסית במאה ה-19.
| מושבות לשעבר בארץ ישראל | |
 | .jpg) |
 | .jpg) |
| 1. רחוב הרצל במושבה חדרה, שנות התשעים של המאה ה-19 2. בית גולדה מילוסלסקי מראשוני בתי האבן, במושבה נס ציונה, 1898 3. כיכר המייסדים במושבה ראשון לציון ב-1882, בגלויה של האחים אליהו 4. המושבה גדרה, שנות התשעים של המאה ה-19 | |
| (כיתוב תמונות מימין למעלה לשמאל בכיוון השעון) | |
ניצניה של המושבה בארץ ישראל בשלהי שנות השבעים של המאה ה-19, והמשכה בתקופות העלייה הראשונה והעלייה השנייה. המושבות התבססו בעיקר על ענפי החקלאות. חיי החברה והתרבות במושבות היוו חלק חשוב בהבניית החברה של היישוב היהודי הציוני בארץ ישראל; לדעת החוקר רן אהרנסון הן היו "מסד המפעל הציוני".[1] בשנים 1881–1948 הוקמו ברחבי ארץ ישראל כ־60 מושבות[2], וארבע נוספות הוקמו בחורן.
כיום, בישראל אין עוד מושבות כלל – זאת מאחר שכולן הוסבו במשך השנים למושבים, לערים או ליישובים אחרים.
תולדות
פתח תקווה, הנחשבת כ"אם המושבות", הוקמה בשנת 1878 בידי יוצאי היישוב הישן בירושלים, לאחר ששבועות אחדים קודם לכן קמה התיישבות דומה בגיא אוני (ראש פינה) על ידי יוצאי היישוב הישן בצפת.
בשנת 1882 נוסדו בידי עולים ממזרח אירופה, אנשי "חובבי ציון", המושבות ראשון לציון, זכרון יעקב וראש פינה (שהייתה למעשה התיישבות מחודשת בגיא אוני). בשנים שלאחר מכן חידשו העולים חובבי ציון את המושבה פתח-תקוה (שנעזבה בינתיים) והקימו מושבות נוספות כמו חדרה, נס ציונה, גדרה ורחובות.
מתיישבים אלה, שנהוג היה לכנותם "איכרי המושבות", פתחו פרק חדש בתולדות ההתיישבות בארץ ישראל. הם היו הראשונים להגשים את רעיונות התחייה הלאומית ברוחם של הוגי הציונות באירופה - חיי יצירה בארץ ישראל המושתתים על חיי כפר וחקלאות. עלייתם נקראה, על כן, "העלייה הראשונה", אף כי הייתה עלייה לארץ גם קודם לכן. בסך הכל הקימו אנשי העלייה הראשונה 32 מושבות.
מפעל חלוצי זה של התיישבות לא היה סיפור הצלחה כלכלי. תנאי אקלים וקרקע קשים, חוסר ניסיון חקלאי של המתיישבים, מערכת שירותים כושלת ועוינות כללית של השלטונות העות'מאנים - כל אלה פגעו במושבות וסיכנו את קיומן, אבל מאידך הם היוו את השלד והבסיס לכל צורות היישוב שהוקמו לאחריהן. מושבים ואף קיבוצים למדו מידיעתם ומניסיונם של איכרי המושבות בענייני החקלאות, ואף השתמשו בשירותים השונים שהם סיפקו.
עשרות מושבות נוספות הוקמו בארץ בתקופות העלייה השנייה (בעיקר בגליל), השלישית (למשל בנימינה), הרביעית (רמת גן, הרצליה ואחרות), החמישית (נתניה, נהריה) וכן הלאה.
חלוקה נוספת של המושבות הייתה לפי השתייכותם: מושבות חובבי ציון, מושבות של הברון רוטשילד ומושבות פרטיות.
מרבית המושבות במרכז הארץ הפכו עם השנים לערים ועיירות עם ענפי מסחר, תעשייה ושירותים, תוך שהן שומרות על זיקה מסוימת לחקלאות.
תמיכת הברון
המושבות ניצלו מהתמוטטות כלכלית בעיקר בשל עזרתו של הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד. רוטשילד, שכונה "הנדיב הידוע", לקח תחת חסותו את רוב מושבות חובבי ציון. הוא השקיע בהן כספים רבים בפיתוח תשתיות ושירותי הציבור, בחקלאות מתקדמת ובתעשייה (במיוחד ביקבים). רוטשילד גם רכש אדמות נוספות והקים מושבות חדשות ברחבי הארץ, בהן מזכרת בתיה (עקרון), באר טוביה (קסטינה) ומטולה. המושבות אמנם ניצלו מהתמוטטות, ואף התבססו וגדלו היטב, אולם נאלצו לשלם באובדן עצמאותן כשהן הועברו לידי פקידי הברון לניהול. מושבות אלו נודעו כ-"מושבות הברון".
מאוחר יותר הועבר ניהול המושבות לידי פקידי יק"א, חברה שנוסדה על ידי הברון מוריס דה הירש אך כל פעולותיה בארץ - כולל ההתיישבות באזור הגליל התחתון והקמת המושבות הנוספות בשנת 1901 - כפר תבור (מסחה), יבנאל (ימה), אילניה (סג'רה), מנחמיה (מלחמיה) - מומנו ונוהלו על ידי הברון רוטשילד.
רשימה שמית של יישובים, מועצות מקומיות, מושבים, וערים שנוסדו כמושבות
המושבות העבריות, בשנים 1881–1914[3] | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| # | המושבה | ארגון יוזם או מיישב | שנת הקמה | תושבים 1914 | דונמים 1914 | הערות ומידע על קרקעות |
| 1 | באר יעקב | חברת "גאולה" | 1906 | כמה מאות | כ-2,000 | |
| 2 | בית גן | יק"א | 1903 | 100 | 4,549 | רכישות במשך התקופה |
| 3 | בני יהודה | בני צפת | 1898 | 50 | 3,200 | ניסיון התיישבות מ-1886 |
| 4 | בת שלמה | פקידות הברון | 1889 | כ-40 | 30,668 | ~ |
| 5 | גבעת עדה | יק"א | 1903-1904 | 70 | 5,000 | ~ |
| 6 | גדרה | ביל"ו וחובבי ציון | 1884 | 200 | 5,632 | ~ |
| 7 | הר-טוב | חובבי ציון בבולגריה | 1895 | 75 | 4,670 | ננטשה במלחמת השחרור. על אדמתה הוקם המושב נוחם. |
| 8 | זכרון יעקב | חובבי ציון ברומניה | 1882 | 871 | 7,194 | בחסות הברון מ-1883 |
| 9 | חדרה | חובבי ציון ברוסיה | 1891 | 450 | 31,355 | ~ |
| 10 | יבנאל | יק"א | 1901 | 300 | 24,422 | רכישות |
| 11 | יהוד | יהודים מפליין | 1882 | 140 | ננטשה ב-1893. כיום שכונת סביון. | |
| 12 | יסוד המעלה | חובבי ציון בפולין | 1883 | 225 | 12,228 | בחסות הברון ב-1887 |
| 13 | כפר סבא | בני פתח תקווה ופועלים | 1903 | 50 | 7,231 | נרכשו ב-1892 |
| 14 | כפר תבור | יק"א | 1901 | 200 | 16,023 | רכישות |
| 15 | כנרת | יק"א | 1908 | 35 | 5,572 | רכישות |
| 16 | מוצא | לשכת 'בני ברית' בירושלים | 1892 | 40 | 1,100 | ~ |
| 17 | מחניים | חובבי ציון בפולין | 1898 | (67, עד 1902) | 5,857 | נעזבה ב-1902, הקרקעות עובדו על ידי אנשי ראש פינה |
| 18 | מטולה | פקידות הברון | 1896 | 325 | 16,907 | ~ |
| 19 | מנחמיה | יק"א | 1901 | 200 | 9,477 | רכישות |
| 20 | מצפה | יק"א | 1908 | 50 | 3,240 | רכישות |
| 21 | משמר הירדן | בני צפת ופועלים | 1890 | 125 | 7,596 | בחסות יק"א ב-1897 |
| 22 | נס ציונה | ראובן לרר, מיכאל הלפרין ופועלים | 1883 | 200 | 2,793 | חוות לרר, יוזמות הלפרין, מ-1887 הצטרפות פועלים |
| 23 | סג'רה | יק"א | 1903 | 200 | 17,717 | (כולל קרקעות החווה שהוקמה ב-1899) |
| 24 | עין זיתים | חובבי ציון ברוסיה | 1891 | 25 | 6,016 | בחסות הברון ויק"א עד 1904 |
| 25 | עקרון (מזכרת בתיה) | פקידות הברון | 1883 | 350 | 12,723 | ~ |
| 26 | עתלית | יק"א | 1903 | 50 | 6,800 | ~ |
| 27 | פתח תקווה | בני ירושלים | 1878 | 2,500 | 23,837 | ננטשה וחודשה ב-1883. חלק בחסות הברון |
| 28 | קסטינה (באר טוביה) | חובבי ציון ופועלים | 1896 | 150 | 5,622 | לראשונה ב-1888 וננטשה |
| 29 | ראש פינה (גיא אוני) | חובבי ציון ברומניה | 1882 | 650 | 20,102 | בחסות הברון ב-1883 |
| 30 | ראשון לציון | חובבי ציון ברוסיה ופועלים | 1882 | 850 | 11,402 | בחסות הברון מ-1883 |
| 31 | רחובות | חובבי ציון מפולין ופועלים | 1890 | 800 | 14,913 | ~ |
| 32 | שפייה (מאיר שפייה) | פקידות הברון | 1890-1891 | 128 | 8,518 | ~ |
המושבות העבריות, בשנים 1948-1914 | ||||||
| # | המושבה | ארגון יוזם או מיישב | שנת הקמה | תושבים 1948 | דונמים שנרכשו | הערות כלליות |
| 1 | אבן יהודה | חברת הנוטע - בני בנימין | 1933 | 1,500 | 5,000 | בתחילה נקראה המושבה "יהודייה" ולאחר מכן שונה שמה לאבן יהודה |
| 2 | בנימינה | פקידות הברון | 1922 | על שמו של הברון בנימין אדמונד רה רוטשילד | ||
| 3 | גן יבנה | חברת "אחוזה א' ניו-יורק" | 1931 | 300 | ||
| 4 | הרצליה | אנשי "קהילת ציון" | 1924 | 5,287 | על שמו של בנימין זאב הרצל | |
| 5 | יקנעם | האיחוד החקלאי | 1935 | |||
| 6 | כפר אהרון | בני בנימין | 1926 | 460 | ||
| 7 | כפר הדר | קבוצת איזקסון | 1927 | 4,000 | אחת מ4 המושבות המרכיבות את הוד השרון | |
| 8 | כפר יונה | קרן יונה פישר | 1928 | כ-3,000 | ||
| 9 | כרכור | ההסתדרות הציונית | 1914 | 15,000 | ||
| 10 | מגדיאל | גורמים פרטיים | 1924 | 4,000 | אחת מ4 המושבות המרכיבות את הוד השרון | |
| 11 | מגדל | 6,000 | התחילה כחווה חקלאית | |||
| 12 | נהריה | יהדות גרמניה | 1934 | 2,400 | ||
| 13 | נווה יעקב | אגודת "הכפר העברי" | 1925 | |||
| 14 | נתניה | בני בנימין | 1929 | 1,400 | על שם הנדבן נתן שטראוס. | |
| 15 | עפולה | קהילת ציון אמריקאית | 1925 | 2,500 | ||
| 16 | פרדס חנה | פיק"א | 1928 | 2,300 | 19,856 | על שמה של חנה רוטשילד |
| 17 | קדימה | הכשרת היישוב | 1933 | |||
| 18 | קריית אתא | חברת "עבודת ישראל" | 1925 | 4,800 | ||
| 19 | קריית שאול | יוצאי סלוניקי | 1922 | 1700 | האדמות נרכשו בכמה שלבים | |
| 20 | רעננה | "אחוזה א' ניו-יורק" | 1922 | |||
| 21 | רמת גן | חברת "עיר גנים" | 1921 | 1800 | ||
| 22 | רמת הדר | העלייה החמישית מגרמניה | 1938 | אחת מ4 המושבות המרכיבות את הוד השרון | ||
| 23 | רמת השרון | גורמים פרטיים | 1923 | 2,000 | ||
| 24 | רמתיים | גורמים פרטיים | 1926 | קבוצת חברי "החלוץ" עולי העלייה השלישית מהולנד. אחת מ4 המושבות המרכיבות את הוד השרון | ||
| 25 | רמת ישי | חברת "מנור" מפולין | 1925 | |||
| 26 | תל ליטוינסקי | האחים ליטוינסקי | 1934 | 1700 | חלק ניכר משטחיה הופקע בידי הצבא הבריטי. הפכה להיות חלק מרמת גן | |
| 27 | תל מונד | אלפרד מונד | 1929 | 500 | ||
במדינת ישראל
מדינת ישראל לא הכירה במושבה כ"צורת יישוב מוכרת", ולכן רוב המושבות הוכרזו לאחר קום המדינה כרשויות מקומיות - במעמד של מועצה מקומית או עירייה. אי ההכרה במושבות כצורת יישוב, גרמה להסבתן לרשות מקומית - יצרה מציאות של עשרות כפרים המנוהלים על ידי "מועצה-מקומית". צורת מינהל זו נועדה עבור עיירות: כנרת, מנחמיה. רק מושבות מעטות, קטנות, הוכרו ככפרים: מצפה, אילניה, יקנעם. אך כיוון ש"מושבה" איננה "צורת יישוב מוכרת", הם נקראו מעתה מושבים, צורת היישוב הדומה ביותר למושבה.
עם השנים, רוב המושבות הקטנות התפתחו או התרחבו לכדי ערים (כמו פתח תקווה, ראשון לציון, רחובות, נתניה, חדרה ורמת גן), או צורפו ליישובים סמוכים גדולים יותר (כמו גבעת עדה, כפר אהרון, פרדס חנה-כרכור ובית-גן).
ראו גם
 | לשער לנושאים, אישים ומאמרים בתולדות היישוב, ראו פורטל היישוב |
לקריאה נוספת
מחקרים
- רן אהרנסון, הבארון והמושבות: ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל בראשיתה 1890-1882, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1990.
- מרדכי אליאב (עורך), ספר העלייה הראשונה, א-ב, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1981.
- יוסי בן-ארצי, המושבה העברית בנוף ארץ-ישראל, 1882 - 1914, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1988.
- יפה ברלוביץ, יוסף לנג (עורכים), לשוחח תרבות עם העלייה הראשונה, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010.
- חיים גבתי, מאה שנות התיישבות, א-ב, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1981
- Ran Aaronsohn, Rothschild and modern Jewish Colonization in Palestine, Rowman & Littlefield, Lanham-Boulder-New York, 2000, 330 pp.
- Yossi Ben-Artzi, Early Jewish Settlement Patterns in Palestine, 1882-1914, The Magnes Press, The Hebrew University, Jerusalem, 1997, 334 pp.[4]
- מאמרים
- רן אהרנסון, שלבים בהקמת מושבות העלייה הראשונה ובהתפתחותן, בתוך: מ' אליאב (עורך), ספר העלייה הראשונה, א', ירושלים: יד בן-צבי, עמ' 25–84.
- דן גלעדי, הבארון, הפקידות והמושבות הראשונות בארץ-ישראל – הערכה מחדש, קתדרה 2, חשוון תשל"ז, עמ' 68-59
- יהושע קניאל, הוויכוח בין פתח-תקוה לראשון-לציון על הראשוניות בהתיישבות ומשמעותו ההיסטורית, קתדרה 9, אוקטובר 1978, עמ' 53-26
- אשר סולל, ספרי האחוזה הפנימיים של המושבות בשלהי השלטון העות'מאני, קתדרה 58, דצמבר 1990, עמ' 83-74
- יעקב שביט, תקנות המושבות הראשונות: מתקנות 'הקהל' לנסיון באוטופיה מעשית, קתדרה 72, יוני 1994, עמ' 62-50
- יאיר זלטנרייך, מפגשי תרבויות? מושבות הגליל התחתון בעיני פקידי יק"א ופיק"א, קתדרה 120, יוני 2006, עמ' 134-107
ספרות יפה והדרכה
- רן אהרנסון, לכו ונלכה: סיורים במושבות הראשונות, ירושלים: הוצאת יד בן-צבי, 2004.
- זאב ענר (עורך), סיפורי מושבות תל אביב: הוצאת משרד הביטחון, 1996.
- שולמית לפיד, גיא אוני, כתר ספרים, 1982; ובעקבותיו הסרט בבימוי דן וולמן, גיא אוני.
