מיזוגיניה

מִיזוֹגִינְיָה (מיוונית: מיסוֹס = שנאה; גינֶה = אישה) היא שנאה או זלזול כלפי נשים, המבטאים גישה סקסיסטית לפיה נשים נחשבות לבעלות סטטוס חברתי, פוליטי וכלכלי נמוך בהשוואה לגברים. המונח הופיע במאה ה-17 בתגובה לחוברת שנכתבה נגד נשים. הוא לא היה בשימוש במשך מאות שנים וחזר להיות פופולרי באמצע שנות ה-70 בגל השני של הפמיניזם.^[1] מיזוגיניה מקבלת ביטוי בשלל צורות והיא יכולה לבוא בצורה של אידאולוגיה ותחושת עליונות כלפי נשים, התעללות פיזית והתעללות נפשית. דוגמאות למיזוגיניה כוללות הטרדה מינית, אלימות נגד נשים ואלימות במשפחה, ובמקרים קיצוניים רצח נשים וטרור מיזוגיני. מיזוגיניה משמשת גם כמנגנון פסיכולוגי להצדקת אפליית נשים בחברה.^[2] באופן פרדוקסלי לכאורה גם לנשים יכולה להיות השקפת עולם הכוללת שנאת נשים, כלומר הן מפנימות את הבוז לנשים. שנאת נשים על ידי נשים הולכת יד ביד עם העדר סולידריות והיא נעלמת ככל שמתחזקת הסולידריות הנשית.^[3] קיים ספקטרום של התנהגות מזוגנית. בקצה האחד שלו התנהגות קיצונית מאוד כמו אלימות המונית כלפי נשים ובקצה השני של הספקטרום נמצאת מיזוגניה מופנמת, הטיה תת-מודעת שהיא תוצאה של חברה ספוגה בתפקידים מגדריים וסטריאוטיפים. לדוגמה, נשים שחוות מיזוגניה מופנמת עשויות לקשר נשיות לחולשה.^[4]

המונח המקביל למיזוגיניה הוא מיזאנדריה, שנאת גברים. כנגד שני המושגים קיים מושג המיזנתרופיה, שנאת בני האדם ככלל.

המיזוגיניה כוללת בתוכה שילוב התנהגויות ותכונות אופי של נשים או גברים אשר רוחשים שנאה כלפי המין הנשי. השנאה הסטריאוטיפית כלפי האישה יכולה להיות מוסווית או גלויה ומתבטאת לעיתים בהתעללות נפשית ופיזית.

ההסברים השונים להתפתחות המיזוגיניה חוזרים פעמים רבות לילדות הראשונית, לקשר בין הילד להוריו ובמיוחד לקשר עם האם. בגיל צעיר ביותר, שנתיים לערך, כאשר שלב העצמאות והניתוק של הילד/ה אינו מתבצע באופן אופטימלי, יוצר/ת הילד/ה תלות עצומה באם, ובמקביל מפתח/ת רגשות של שנאה וכעס כלפיה. התינוק מבקש להתנתק מהאם אך תהליך היציאה לעצמאות הישרדותית נתקל בקשיים רבים וכך נוצרים רגשות שנאה וכעס רבים לצד תלות עצומה באם. השילוב הזה משוחזר אצל המיזוגן לאורך כל חייו כאשר הוא מפתח עם נשים יחסי "אהבה-שנאה" והמרד שלו בתלות באם מובע בכעס כלפי העולם הנשי ורצון לשלוט בו. מיזוגן ירגיש מושפל בכל אינטראקציה עם נשים ולכן הוא ינסה להשתיק, להקטין ול"העמיד במקומה" את בת שיחו.^[2] השילוב של דמות כל יכולה שהוא/היא תלוי/ה בה למילוי צרכיו, מחד, ודמות היוצרת כעס כה רב, מאידך, הוא דפוס שהמיזוגיניסט/ית חוזר/ת עליו עם נשים בבגרותו. פעמים רבות יתבטאו יחסי המיזוגיניסט/ית עם נשים בצורת יחסי אהבה-שנאה. דוגמה לכך היא הפסוק המקראי "ומוצא אני מר ממות את האשה".

הסבר תרבותי מקובל למיזוגיניה קשור לפטריארכיה. על פי הסבר זה שנאת נשים מתקיימת הן כתוצאה מתפקידי מגדר והן כאמצעי לאכיפתם. נשים בחברות פטריארכליות עודדו למלא תפקידים התומכים בגברים.