מירי גולן

מירי גולן (במקור דלוגין) נולדה בשנת 1950 בווילנה, בירת ליטא הסובייטית, למשפחה שומרת מצוות. בגיל תשע עלתה לארץ עם הוריה ועם אחותה, והמשפחה התיישבה במחנה עולים בנתניה.

לאחר לימודיה בתיכון הממלכתי-דתי "בר-אילן", התגייסה לצה"ל ושירתה בבסיס מודיעין בסיני. במהלך שירותה למדה לזמן קצר היסטוריה ופילוסופיה נוצרית באוניברסיטת בן-גוריון, אך אחרי שהשתחררה שינתה מסלול ופנתה ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. את תקופת ההתמחות החלה במשרד עורך דין פרטי, והמשיכה בפרקליטות מחוז תל אביב.

שירותה במשטרת ישראל

לאחר שקיבלה את רישיון עריכת-הדין ב-1975, התגייסה גולן למשטרת ישראל ושירתה כתובעת בלשכת התביעות של מרחב שרון. היא נשארה שם אחת-עשרה שנה, במהלכן מונתה לעמוד בראש הלשכה.

ב-1986 מונתה למ"מ ראש לשכת החקירות במרחב שרון. כחצי שנה לאחר מכן יצאה לקורס פיקוד ומטה, וכשחזרה כיהנה כקצינת תלונות הציבור במחוז תל אביב, כראש ענף החקירות וכן כיועצת המשפטית של מחוז תל אביב.

ב-1993 מונתה לקצינת אגף החקירות במחוז תל אביב והייתה לאישה הראשונה המכהנת בתפקיד זה. מינוי זה גם הפך אותה לאישה הבכירה ביותר בתפקיד מבצעי במשטרת ישראל.

ב-1996 יצאה ללימודים במכללה לביטחון לאומי, והייתה לאישה הראשונה הנשלחת ממשטרת ישראל ללימודים במכללה. היא בוגרת המכללה לביטחון לאומי ובעלת תואר שני במדעי המדינה מאוניברסיטת חיפה.

בספטמבר 1997 מונתה לתפקיד סגן ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה), וארבעה חודשים לאחר-מכן, בינואר 1998, מונתה לתפקיד ראש יאח"ה והייתה לאישה הראשונה לכהן בתפקיד זה. גולן סיימה את תפקידה ב-2006 ופרשה משורות המשטרה ב-2007.

תפקידה כראש היחידה הארצית לחקירות הונאה

במהלך כהונתה גולן ערכה ביחידה שינוי מבני, והקימה מפלג העוסק בנושאים כלכליים וכן מפלג בילוש. היא הובילה חקירות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו בעקבות חשד שלקחו שלא כדין מתנות שקיבל נתניהו מתוקף תפקידו ("פרשת המתנות"), ובחשד שנתניהו קיבל טובות הנאה ושוחד מקבלן ההובלות אבנר עמדי ("פרשת עמדי")^[1]. כן הובילה את החקירה נגד ראש הממשלה אריאל שרון, בחשד שקיבל כספים שלא כדין מאיש העסקים מרטין שלאף דרך סיריל קרן למימון הבחירות הפנימיות בליכוד, וזאת בתיווך בנו גלעד ("פרשת סיריל קרן")^[2].

חקירות בולטות נוספות בתקופתה היו חקירת נשיא המדינה עזר ויצמן בפרשת אדוארד סרוסי^[3], פרשת העמותות של אהוד ברק^[4], פרשת ההצבעות הכפולות^[5], חקירת אסון ורסאי^[6], חקירת השייח ראאד סלאח^[7] וחקירת "מלך החניונים" ראובן גרוס^[8].

הביקורת על התנהלותה בחקירת השר חיים רמון

גולן עמדה בראש חקירת "פרשת הנשיקה", שבעקבותיה הורשע השר חיים רמון במעשה מגונה ללא הסכמה בקצינה^[8].

במהלך המשפט של רמון, טענו פרקליטי ההגנה כי המשטרה לא העבירה להם את תוצרי האזנות הסתר של החקירה מחשש שיעזרו לגרסת ההגנה^[9]. ב-2010, מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס בדק את החשדות ומצא כי אכן היו ליקויים משמעותיים בטיפולן של המשטרה והפרקליטות בתוצרי האזנות הסתר. עם זאת, הוא קבע שהדבר נעשה בתום לב, ואמר כי "תקלה זו היא בגדר רשלנות ממשית אף כי לא היה בה זדון".

פרקליטיו של רמון הציגו תמלילי שיחות מהאזנות הסתר, שבהן הקצינה המתלוננת, בספרה חוויות מהחקירה שעברה, סיפרה לחברתה: "כולם אמרו לי שהחרא הזה צריך לשבת בכלא ושאין סיבה שאני אסבול בגללו". בתמליל אחר, המפקדת של הקצינה הביאה, לפי ציטוט מפי הקצינה, את מילותיה של גולן: "אני לא מוכנה שהאיש הזה ימנה את נשיאת בית המשפט העליון". ההגנה טענה שהקצינה, שעמדה נחרצות על רצונה לא להתלונן, "נשברה" אחרי שגולן אמרה לה שאם לא תגיש תלונה, רמון יתבע אותה על הוצאת דיבה. בעניין זה העיר השופט, כי הוא אינו מכיר אפילו מקרה אחד שבו הוגשה תביעה על הוצאת דיבה כשהמתלוננת לא הגישה תלונה במשטרה. משנשאלה גולן אם היה תקדים כזה למיטב ידיעתה, היא הודתה שאיננה מכירה תקדים כזה. בית המשפט הגדיר את איומיה של תנ"צ גולן, שלפיהם הקצינה עצמה תתבע לדין במשפט לשון הרע אם לא תמסור גרסה בחקירתה כ"חציית קו אדום". בהכרעת הדין תואר מעשה זה כ"בלתי לגיטימי ומהווה שימוש בדרך פסולה... שימוש באמצעי זה יוצר את הסיכון כי גרסת המתלוננת תושפע מכך"^[10].

בתגובה לדברים, אמרה גולן בעדותה: "אני סבורה שאני לא הפעלתי שום לחץ בלתי הוגן ולא מידתי בנסיבות העניין". היא הסבירה כי פעמים רבות מתלוננות מסרבות להתלונן ונעשים ניסיונות שונים על מנת שתימסר תלונה, והכחישה שאמרה אמירות כגון אלו שציטטה המתלוננת בשיחתה. בנוגע לאיום בתביעת הדיבה, אמרה גולן כי לתחושתה זה לא היה הדבר ש"שבר" את המתלוננת וששכנעה להתלונן.

כשפרקליטו של רמון טען בפני גולן שמעשהו של רמון היה מינורי, ענתה גולן:

"בעיניי הוא לא כל כך מינורי. אני מסתכלת מנקודת מבט של אישה, ואני אומרת לך שאישה היא לא הפקר במדינה. אולי יש כמה גופים שחושבים, אולי בצבא, במשטרה, שחושבים שאולי האישה היא הפקר ואפשר לעשות כל מיני דברים. לגישתי אני סבורה שכבוד הנשים הוא כזה שלא יכול להיות שמישהו יעשו דברים והם יעברו כמו אוויר."

במסגרת חוות הדעת של מבקר המדינה על האזנות סתר, שהתפרסמה ב-2010, שיבח לינדנשטראוס את התנהלות המשטרה בפרשה וקבע כי לאור החשש לעברה של מעשה מגונה נגד קצינה בצה"ל בידי אישיות רמת מעלה, פעולתם בניסיונם להגיע לחקר האמת הייתה ראויה. המבקר המליץ על העמדתם של המעורבים (ובהם גולן) בפרשת האזנות הסתר לדין משמעתי, אבל תנ"צ גולן פרשה מהמשטרה עוד ב-2007, זמן קצר אחרי תום משפט רמון.

תלונות על אפליה במינוי נשים לתפקידים בכירים

ב-2004 הגישו שתי קצינות ביאח"ה קבילות נגד גולן, בטענה לאפליית נשים במינוי לתפקיד ראש מפלג^[11][12]. השתיים טענו כי גולן הודיעה מפורשות שאינה מתכוונת לקדם נשים לתפקידי פיקוד של ראש מפלג, ואחת סיפרה שגולן אמרה כי נמאס לה מנשים ש"עוזבות את המשרד בשעה 15:30 ונופלת להן העט מהיד". כתוצאה מהקבילה הראשונה הוצא צו מניעה זמני האוסר על גולן לאייש את תפקיד ראש המפלג. בתגובה דוברות המשטרה מסרה שאין בסיס לתלונות, מפני שראשי מפלגים אינם ממונים בלעדית על ידי ראש היחידה, אלא על ידי סגל הפיקוד הבכיר של המשטרה, והוסיפה כי "המלצתה של גולן אינה נגועה בשיקולים של אפליה על רקע מין הנטען בקבילה. לראיה: בתקופת כהונתה מונו שלוש קצינות לתפקידי ראשי מפלגים, מתוכם שני מינויים בהמלצתה. זאת, כאשר עם כניסתה לתפקיד כראש יאח"ה בראש אף אחד מהמפלגים לא עמדה אישה".

לאחר פרישתה מהמשטרה

גולן היא בעלת משרד עורכי דין בנתניה ומרצה בחוג לקרימינולוגיה ואכיפת חוק במכללת בית ברל. בשנת 2018 יצא לאור הספר "משפט ושיטור: זכויות אדם וסמכויות משטרה", אותו כתבה ביחד עם עמיקם הרפז^[13].

גולן נשואה לאברי גולן, הנדסאי בניין ומעצב פנים, והיא אם לשלושה ילדים.

אודותיה

• מירי גולן, באתר חדשות מחלקה ראשונה, ‏13 בדצמבר 2008

על חקירת השר חיים רמון

• פרוטוקול דיון 08.11.06, מדינת ישראל נ' חיים רמון, ‏8 בנובמבר 2006
• מבקר המדינה, "חוות דעת – האזנות סתר בחקירות פליליות", באתר News1 מחלקה ראשונה, ‏יוני 2010