מכון קונפוציוס

מכון קונפוציוס הראשון מחוץ לסין הוקם ב-2004 בסיאול שבקוריאה הדרומית, ונסגר מאז. בנובמבר 2004 הוקם באוניברסיטת מרילנד שבארצות הברית מכון קונפוציוס השני. ב-2007 נפתח באוניברסיטת ואסדה שביפן מכון מחקר כחלק מתוך מכון קונפוציוס, בשיתוף פעולה עם אוניברסיטת פקינג.

מאז 2014 פועלים בעולם יותר מ-480 מכוני קונפוציוס במדינות רבות על פני שש יבשות.

ב-2010 העריך משרד התרבות הסיני כי למעלה ממאה מיליון איש לומדים סינית מחוץ לסין והמספר עולה בהתמדה. המספר הגבוה ביותר של מכונים נמצא בארצות הברית, יפן ודרום קוריאה.

מאז שנת 2013 נסגרו עשרות מכוני קונפוציוס באירופה ובצפון אמריקה, בעקבות ביקורת חריפה על התנהלותם.

המכון נקרא על שם הפילוסוף הסיני הנודע קונפוציוס (551-479 לפנה"ס).

במהלך המאה ה-20 מנהיגי המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) גינו את קונפוציוס וראו בו מייצג של "המסורת הפאודלית". הם הובילו מגמה של "אנטי קונפוציאניזם" בשנים 1912 עד 1973. בשנים אלה גינו ושפטו את קונפוציוס, החרימו את כתביו ושרפו את מקדשיו, מהלך שהתעצם בזמן מהפכת התרבות בסין. בשנים האחרונות העניין בקונפוציוס התעורר שוב. מחוץ לסין קונפוציוס מסמל את התרבות הסינית, בניגוד גמור לדמויות עם דימוי שלילי כמו מאו דזה-דונג.

"קונפוציוס" הוא מותג ולכן נבחר להיות מזוהה עם המכונים הקרויים על שמו. בתור כזה הוא 'נהנה מפופולריות, מוניטין, השפעה חברתית ותמיכה מקהילות מקומיות' כפי שצוטט מפי עורך דין שניסה להגן על מכון קונפוציוס מפני סגירה בקוסטה ריקה.

במאמר בעיתון "צ'יינה פוסט" נכתבה ב-2014 אזהרה כי: "ברור שסין לא תקרא למכונים שלה על שם מאו דזה-דונג או על שם דנג שיאופינג. על ידי שימוש בשם קונפוציוס הם יצרו מותג המזוהה אוטומטית עם התרבות הסינית השונה כל כך מהדימוי של המק"ס".

קרי בראון (Kerry Brown), פרופסור לפוליטיקה סינית באוניברסיטת סידני שבאוסטרליה ציין את האירוניה שבהאדרת שמו של קונפוציוס, אשר רק ארבעה עשורים קודם לכן סין הוקיעה אותו כמייצג את ערכי הפאודליזם, המסורת וההיררכיה המנוגדים לערכי המק"ס כגון שוויוניות.^[2]

המטרות המוצהרות של המכונים הן:

• לקדם את לימוד השפה והתרבות הסינית בארצות העולם.
• לפתח חומרי הוראה, קורסים, להכשיר מורים לסינית, לקיים בחינות מיומנות ולספק מידע על סין העכשווית.
• לקיים שיתוף פעולה הדוק בין מוסדות חינוך כגון אוניברסיטאות ובתי ספר תיכוניים ברחבי העולם. במסגרת השיתוף פעולה, האן באן מממן את הפעילות של מכוני קונפוציוס בתוך מוסדות החינוך השונים, מספק את הספרים ואת חומרי ההוראה, שוכר ומממן את המורים שילמדו במכונים.
• לקדם חילופי תרבות על ידי ארגון אירועי תרבות ואמנות
• המטרה של "האן-באן" היא להקים בעולם אלף מכוני קונפוציוס עד שנת 2020.

מכוני קונפוציוס מקדמים את הצגתן של תערוכות אמנות סיניות עכשוויות, תרגום ספרות סינית, קונצרטים של זמרים סינים, תוכניות טלוויזיה ושידור של ערוצי חדשות ישירות מסין.

הממשל הסיני טוען שקיימת הקבלה בין מכוני קונפוציוס ובין המכונים לתרבויות גרמניה, צרפת וספרד - מכון גתה, מכון תרבות צרפת, אגודת דנטה אליגיירי - ומכוני תרבות נוספים. ההבדל בין מכונים אלה למכון קונפוציס הוא שאלה פועלים באופן עצמאי ואילו מכוני קונפוציוס פועלים בתוך הקמפוסים של האוניברסיטאות. המורים המלמדים במכונים מתמנים על ידי המשטר הסיני. המינויים של אנשים המגיעים מסין והעובדים בתוך המכללות ובתוך בתי הספר התיכוניים, כחלק מהם, מעוררים חששות לגבי צנזורה, חופש אקדמי והשפעות פוליטיות.

למכוני קונפוציוס יש גם מטרות שאינן אקדמיות. במסווה של קידום התרבות ולימוד השפה, הם מקדמים את המטרות של המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס).

נשיא סין הקודם הו ג'ינטאו אמר ב-2010: "להקים ולהפיץ ברחבי העולם את המכונים השונים ללימוד סינית כמו מכוני קונפוציוס זה להרחיב את השפעת המפלגה שלנו [המק"ס] ברחבי העולם. נגלה ונטפח אנשים מכל הגזעים המזדהים ותומכים במק"ס. אנשים אלה הם שימושיים מאוד עבורנו כדי לשמור על העוצמה... זהו הצבא שלנו לצוערים של העתיד"^[3] (בסינית).

לי צ'אנג-צ'ון (Li Changchun) בכיר ראש מחלקת התעמולה המרכזית וחבר בפוליטבירו צוטט כשאמר: "מכוני קונפוציוס הם זרוע חשובה בתעמולה הסינית מעבר לים".^[4]

מבקרי המכונים טענו שזו הוכחה להתערבות פוליטית. מומחים זרים במערב מזהים את מכוני קונפוציוס כאמצעי ליישום "הכוח הרך" או "העוצמה הרכה" (Soft Power) שמטרתה להרחיב את כלכלת סין, את תרבותה ואת והנגישות הדיפלומטית שלה על ידי קידום השפה והתרבות הסינית.^[5][6][7]

מטרות "העוצמה הרכה" להרגיע את החששות מהאיום הסיני בגין ההתעצמות הכלכלית והצבאית שלה ולהמשיך את התעמולה הסובייטית מתקופת מאו דזה-דונג.

מומחים אחרים טוענים שהמכונים בונים בסיס לריגול ולאיסוף נתונים.^[8]

טענות נוספות הן שמטרת המכונים להשפיע (לטובה) על דעת הקהל העולמית לגבי סין.

פנג מינג-מין (Peng Ming-min), אקטיביסט ופוליטיקאי מטאיוואן, קובע כי האוניברסיטאות שבהן פועל מכון קונפוציוס חותמות על הסכם המהווה הצהרת תמיכה במדיניות של בייג'ינג בנושא "סין אחת". כתוצאה מכך מנודות גם טיבט וגם טאיוואן באוניברסיטאות הללו ואסור להזכיר אותן.^[9]

מי שעומד מאחורי פתיחתם וניהולם של מכוני קונפוציוס ברחבי העולם הוא ארגון ממשלתי בשם "האן-באן" הקשור ישירות למשרד החינוך הסיני ומושפע ישירות על ידי בכירים במפלגה הקומוניסטית. פירוש השם "האן-באן" הוא "המועצה הבינלאומית לשפה הסינית" (Chinese Language Council International).

מטרות ה"האן-באן" הן להפיץ וללמד את השפה הסינית בעולם, לקדם את התרבות הסינית לפי צורכי הלומדים בארץ אליה הוא נכנס ולתרום לעושר התרבותי העולמי. המטרות האלו ממומשות באמצעות הקמתם של מכוני קונפוציוס ברחבי העולם.

משרדי ההנהלה של כל מכוני קונפוציוס נמצאים בבייג'ינג והם מתווים את העקרונות לכל אחד ממכוני קונפוציוס ברחבי העולם. משרדי ההנהלה מנוהלים על ידי מועצה בהרכב של 15 חברים, כאשר 10 מהם משמשים כמנהלי מכוני קונפוציוס בעולם.

כל אחד מהמכונים מנוהל עצמאית על ידי הנהלה ובה נמצאים נציגים של המוסד המארח.

יושב הראש הנוכחי של הנהלת מכוני קונפוציוס בבייג'ינג הוא ליו יאן-דונג, חבר המפלגה הקומוניסטית הסינית. כל חברי ההנהלה הם בכירים במפלגה הקומוניסטית ושרים במשרדי הממשלה כמו: משרד האוצר, משרד החינוך, משרד המידע ששמו גם משרד התעמולה מעבר לים.

ההנהלה מכתיבה את המדיניות ואת האג'נדה לכל המכונים ומקבלת על כך אישור של היו"ר הכללי של המפלגה הקומוניסטית הסינית.

בנוסף לשיתוף פעולה עם האוניברסיטה המארחת, לכל מכון קונפוציוס יש שיתוף פעולה מקביל עם אוניברסיטה סינית. שיתוף הפעולה מתבטא בכך שנציגי האוניברסיטה הסינית מכהנים בהנהלה של כל מכון ולעיתים ראש המכון ממונה על ידי האוניברסיטה המארחת.

תוכנית הלימודים

במכוני קונפוציוס מלמדים את הסימניות הסיניות הפשוטות בלבד, כפי שהן נהוגות כיום בסין. לא מלמדים שם את הסימניות המפושטות המקובלות בטאיוואן ובהונג קונג, שיוצרות את תרבות סין המסורתית העתיקה.

תוכנית הלימודים מוכתבת על ידי משרד האן-באן ומשרד החינוך הסיני בבייג'ינג. התכנים כוללים את האדרת המפלגה הקומוניסטית על ערכיה, הסתרת התרבות הסינית העתיקה והמסורת הסינית המפוארת.

התוכנית אינה כוללת דיונים על זכויות אדם בסין או מדיניות הממשלה הסינית בקשר לטיבט, לטאייוואן, לאסירים פוליטיים ולרדיפת מתרגלי הפאלון גונג. מצד אחד, בתוכנית כתוב כי הלומדים יכירו את סין העכשווית, ומצד שני, בניגוד להצהרות, מופעלת צנזורה קפדנית לגבי נושא זכויות האדם בסין.^[10]

מימון

הממשלה הסינית מממנת את מכוני קונפוציוס בקמפוסים של האוניברסיטאות השונות ומתווה את המדיניות. כל מכון קונפוציוס פועל על פי הנחיות שמתקבלות מ"האן-באן" ומההנהלה הנמצאת בבייג'ינג.

הממשלה הסינית מעניקה מלגות ומספקת את חומרי הלימוד כגון ספרים.

לכל מכון קונפוציוס יש תקציב עצמאי שצריך להתנהל על פי מגבלות מוגדרות וכפוף לאישור ההנהלה בבייג'ינג. ממוצע התקצוב השנתי לכל מכון קונפוציוס בארצות הברית הוא 100,000$ בשנה. ההסכמים הנחתמים עם האוניברסיטאות השונות - חסויים.

בישראל פועלים מכוני קונפוציוס באוניברסיטת תל אביב^[11] ובאוניברסיטה העברית בירושלים.^[12] בשתיהן, המכון פועל בשיתוף פעולה הדוק עם החוג ללימודי מזרח אסיה.

כמו כן מכון קונפוציוס יצר קשרי שיתוף עם בתי ספר תיכוניים בכל הארץ [1].

התרבותם של מכוני קונפוציוס בעולם תוך זמן קצר הוא נושא שנוי במחלוקת. המתנגדים טוענים כי למרות שלמראית עין הפעילות היא חיובית וחינוכית, מאחורי הקלעים מסתתרת מטרת ההתעצמות וההתפשטות של סין, צנזורה ואיום על חופש המחשבה ועל החופש האקדמי.^[13][14]

המחלוקות נובעות ממערכת היחסים ההדוקה בין מכוני קונפוציוס ובין המפלגה הקומוניסטית של סין.

החשש הוא מצנזורה ואיבוד החופש האקדמי, חשש מהשתקה של נושאים שהמשטר הקומוניסטי הטוטליטרי מתנגד לחשוף, כגון קצירת האיברים ממתרגלי הפאלון גונג, והניסיון לקדם את המדיניות הסינית השנויה במחלוקת לגבי זכויות האדם בסין, בטיבט ובטאייוואן. צנזורה חמורה קיימת בתוך סין והיא ממשיכה גם באמצעות מכוני קונפוציוס הפועלים מחוץ לסין.

כמו כן קיים חשד שמכוני קונפוציוס יהוו בסיס לריגול תעשייתי וצבאי.

דאגות נוספות מעוררת ההתנהלות הפיננסית והאקדמית, איכות ההוראה והיחסים עם האוניברסיטה הסינית השותפה.

מכוני קונפוציוס הגנו על עצמם בכך שהשוו את עצמם למכוני תרבות אחרים, אך בניגוד אליהם, המדינות העומדות מאחורי מכוני תרבות אחרים כגון צרפת, גרמניה וספרד הן מדינות דמוקרטיות בעוד שסין היא מדינה עם שלטון טוטליטרי, שלטון של מפלגה אחת.

בנוסף, מכוני קונפוציוס פועלים ישירות בתוך הקמפוסים ומהווים בכך מוקד להשפעה פוליטית, בעוד שמכוני התרבות של המדינות הדמוקרטיות פועלים באופן עצמאי ולא בתוך קמפוסים של חינוך.

האגודה האמריקנית של פרופסורים באוניברסיטאות קראה לאוניברסיטאות לנתק את קשריהן עם מכוני קונפוציוס.^[15] בדו"ח של האגודה נכתב כי מטרת מכוני קונפוציוס היא "לקדם את סדר היום (של סין) בגיוס הצוות האקדמי והשליטה בו, בהרכבת תוכנית הלימודים ובהגבלת חופש הביטוי".

האגודה הקנדית הלאומית מורי אוניברסיטה קוראת לאוניברסיטאות ולקולג'ים להתנתק ממכוני קונפוציוס.^[16]

ה-CIA הזהיר (2018) מפעולה סינית נרחבת שמטרתה לחדור לתוך מוסדות אמריקניים.^[17]

באוגוסט 2018 התפרסם דו"ח תחקיר של ועדת הקונגרס לסוגיות ביטחון וכלכלה ביחסי ארצות הברית-סין המייחד פרק שלם למכוני קונפוציוס, הפועלים תחת 'החזית המאוחדת' של סין, שתפקידה להשיג השפעה בעולם (soft power).^[18]

הסנאט האמריקני דורש לשנות את מכוני קונפוציוס או לסגור אותם.^{[דרוש מקור]}

ויכוח על מדיניות העסקה

באתר "האן-באן" מתוארים המורים שיכולים ללמד במכוני קונפוציוס: "מדריך המלמד את השפה הסינית יהיה בגילאי 22–60, בריא בגופו ובנפשו וללא היסטוריה של השתתפות בפאלון גונג או בארגון לא חוקי אחר, וללא תיק פלילי". ברוב האוניברסיטאות המורים מועסקים על ידי הממשלה הסינית ולא על ידי האוניברסיטה.

קלייב אנסלי (Clive Ansley) עורך דין קנדי לזכויות אדם טען שמדיניות ההעסקה שמונעת ממתרגלי פאלון גונג לעבוד במכון – מנוגדת לחוקי עבודה נגד אפליה ומנוגדת גם לקוד של זכויות אדם.

מרסי המילטון (Marci Hamilton) ופול ורקויל (Paul R. Verkuil) ראש המחלקה למשפט וחוק בישיבה יוניברסיטי בניו יורק טענו שהמדיניות הזאת אינה אתית והיא בלתי חוקית בעולם החופשי.

מוסדות אקדמיים שהפסיקו את ההתקשרות עם מכוני קונפוציוס

להלן רשימה של הפסקות הקשר עם מכוני קונפוציוס עד כה, עם השנה בה הופסק הקשר:^{[דרוש מקור]}

קנדה

• אוניברסיטת מקמסטר (2013)
• אוניברסיטת דה שרברוק (אנ')‏ (2013)
• המועצה המחוזית של בתי הספר במחוז טורונטו (אנ')‏ (2014)
• אוניברסיטת מחוז בראונסוויג החדשה (אנ')‏ (2019)
• אוניברסיטת מניטובה

ארצות הברית

• אוניברסיטת שיקגו‏ (2014)^[19]
• אוניברסיטת המדינה של פנסילבניה (2014)
• אוניברסיטת פייפר (אנ')‏ (2016)
• אוניברסיטת טוליין (2017)
• אוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין (2017)
• אוניברסיטת המדינה של אריזונה (2019)^[20]
• אוניברסיטת פלורידה (2018)
• אוניברסיטת טקסס באוסטין (2018)
• אוניברסיטת טקסס A&M
• אוניברסיטת איווה (2018)
• אוניברסיטת קרוליינה הצפונית (2018)
• אוניברסיטת מישיגן
• אוניברסיטת רוד-איילנד (2018)
• אוניברסיטת מסצ'וסטס בוסטון (2019)
• אוניברסיטת מינסוטה (2019)

צרפת

• אוניברסיטת ליון (2013)
• אוניברסיטת קפיטול טולוז (2017)
• West Paris Nanterre La Defense University) 2018)

שוודיה

• אוניברסיטת סטוקהולם (2014)
• אוניברסיטת קרלסטד (2015)
• המכון הטכנולוגי Blekinge) 2015)

גרמניה

• אוניברסיטת שטוטגרט לתקשורת Stuttgart Media University‏ (2015)
• אוניברסיטת הוהנהיים (2015)

דנמרק

• בית הספר לעסקים של קופנהגן (2017)

הולנד

• אוניברסיטת ליידן (2019)

אוסטרליה

• אוניברסיטה ב-New South Wales ^{[דרושה הבהרה]}

מדיה וקבצים בנושא מכון קונפוציוס בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של מכון קונפוציוס
• מכון קונפוציוס, האוניברסיטה העברית בירושלים, האתר לא במסגרת הדומיין של האוניברסיטה העברית.
• מכון קונפוציוס באוניברסיטת תל אביב
• רנן נצר, ‏הסינים תוקעים יתד עמוקה גם באקדמיה הישראלית, באתר גלובס, 14 ביוני 2014
• אקונומיסט, אחרי שנים שבהן דחתה המפלגה הקומוניסטית בסין את תורתו של קונפוציוס, הפילוסוף עושה קאמבק, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2015
• איל לוינטר, הזרוע הסינית שבלב האקדמיה הישראלית, באתר אפוק טיימס ישראל, 13 ביוני 2017
• ג'ניפר זנג ויערה ארגוב, כיצד האקדמיה מטעה את הציבור בנוגע לסין, באתר אפוק טיימס ישראל, 16 בדצמבר 2018
• מואב ורדי מראיין את נעם אורבך, דוקטורנט המחלקה ללימודי אסיה באוניברסיטת בר-אילן, 14.2.2019 מהדקה ה-22. בעברית
• נועם אורבך, האח הגדול האקדמי מסין: כשסין מקימה את האגודה הישראלית לחקר עצמה
• דיויד סטברו, המחאה נגד מכוני קונפוציוס גוברת, אך בישראל מתעקשים שהחופש האקדמי לא נפגע, באתר הארץ, 17 באפריל 2019
• אתר האן-באן, באנגלית וסינית
• ראיון של ג'והן סדוורת' (John Sudworth)מחדשות ה-BBC עם שו-לין מנהלת ההאן-באן^[21]
• מאמר על מכוני קונפוציוס במדינות ערב והתגובה אליהם, אסטרטגיה השוואתית, רועי ילינק, יוסי מן, אודי לבל.^[22]