מלחמת האזרחים ברפובליקה המרכז-אפריקאית

כח שמירת השלום הרב לאומי במרכז אפריקה (The peacekeeping force Multinational Force in the Central African Republic,FOMUC) הוקם באוקטובר 2002 על ידי קהילת המטבע הכלכלית של מרכז אפריקה (CEMAC).^[1][2] ונועדה לסייע בשמירה על הסדר לאחר מלחמת האזרחים שפרצה בשנת 2004 (אנ').

הסכסוך החל ב-2012, כשמורדים מוסלמים הדיחו את הנשיא פרנסואה בוזיזה (Bozizé) והעמידו נשיא חדש, מוסלמי, במדינה שרובה נוצרית. ב-2013 החלו מיליציות מוסלמיות לתקוף קהילות נוצריות ללא מענה מצד הרשויות. הקהילות הנוצריות הקימו בתגובה מיליציות משלהן בשביל להגן על עצמן. שתי הקבוצות, מוסלמים ונוצרים, תקפו אחת את השנייה תוך ביצוע של פשעי מלחמה, הכוללים שריפת כפרים שלמים על יושביהם, עינוי עצורים ואונס. בשנים 2013–2016 נהרגו במדינה כ-6,000 איש וכ-450 אלף איש הפכו פליטים.

במלחמה הקודמת (2004–2007) לחמה ממשלת הנשיא פרנסואה בוזיזה עם מורדים בממשלו עד להסכם שלום שנחתם בשנת 2007. הסכסוך הנוכחי נוצר כאשר קואליציה חדשה של קבוצות מורדים מוסלמיות מגוונות, המכונה "סלקה" (Séléka),^[3] האשימה את הממשלה בכך שלא עמדה בהסכמי השלום וכבשה ערים רבות בסוף 2012. הבירה נתפסה על ידי המורדים במארס 2013, בוזיזה נמלט מהמדינה^[4] ומנהיג המורדים מישל דג'וטודיה (אנ') הכריז על עצמו כנשיא.^[5] הלחימה המחודשת החלה בין סליקה למיליציות המכונות נגד בלאקה.^[6] בספטמבר 2013 פירק הנשיא ג'וטודיה את קואליציית סלקה, שאיבדה את אחדותה לאחר עלייתו לשלטון ובינואר 2014 התפטר דג'וטודיה.^[7][8] במקומו מונתה קתרין סמבה-פנזה לנשיאה,^[9] אך הסכסוך נמשך.^[10] ביולי 2014 חתמו פלגים לשעבר של סליקה ונציגי מיליציות האנטי-באלקה על הסכם הפסקת אש בברזוויל. בסוף 2014 חולקה המדינה בפועל בין האנטי-בלאקה השולטים בדרום ובמערב, ממנה פונו מרבית האוכלוסייה המוסלמית, וקבוצות סלקה לשעבר ששולטות על צפון ומזרח המדינה.^[11]

חלק גדול מהמתח נובע מהזהות הדתית בין לוחמי סלקה המוסלמים לבין אנטי-בלאקה נוצרים. גורמים אחרים כוללים הבדלים אתניים בין סיעות סלקה לשעבר והיריבות ההיסטורי בין חקלאים, המרכיבים ברובם את אנטי-בלאקה, וקבוצות נוודים, המהווים את מרבית לוחמי סלקה.^[12] יותר מ-1.1 מיליון בני אדם ברחו מבתיהם במדינה של כחמישה מיליון איש, הגבוה ביותר שנרשם אי פעם במדינה.^[13]

צרפת

רוסיה

משרד ההגנה הרוסי חתם על הסכמי שיתוף פעולה עם משרד ההגנה המקומי, במסגרת הסכמים אלה רוסיה סיפקה לצבא המקומי נשק (לאחר שקיבלה אישור מהאו"ם לעשות זאת וסיפקה גם את שירותי אבטחת הנשיא.^[14] רוסיה שלחה חמישה קציני צבא ו-170 חיילים לרפובליקה, כמדריכים בצבא המקומי.^[14] מומחים שונים טוענים שרוסיה מסייעת לצבא המקומי באמצעות תגבור של קבוצת וגנר, קבלנית צבא פרטי שפועלת בחוזה עם משרד ההגנה הרוסי.^[15]

במרץ 2018 נשלחו חמישה אנשי צבא רוסיים ו-170 מדריכים אזרחיים רוסים לצורך הכשרת אנשי צבא מקומיים. רוסיה החלה גם ביישום זיכיונות כרייה.^[16] בשטח ארמונו לשעבר של הקיסר ז'אן-בדל בוקאסה ישנו "מרכז אימונים והדרכה צבאית" רוסי, כלי נשק ניתנים ללא עלות, הוראות ניתנות מטעם שכירי חרב רוסים מקבוצת וגנר.^[17][18] בסוף דצמבר 2020 וערב הבחירות לנשיאות ולפרלמנט במדינה הגיעו כמה מאות חיילים רוסים עם ציוד צבאי כבד^[19] משרד החוץ של רוסיה אף הודה כי נשלחו 300 יועצים צבאיים למדינה.^[20]

• 
  לוחמי מיליציית אנטי-בלאקה
• 
  חיילי צבא צרפת במסגרת מבצע לסיוע לרפובליקה בדיכוי המורדים