מנואל השני, מלך פורטוגל

שנותיו הראשונות

מנואל השני נולד ב-19 במרץ 1889 בארמון בלם, ליסבון, בירת ממלכת פורטוגל^[1], בשם המלא מנואל מריה פיליפה קרלוש אמליו לואיש מיגל רפאל גבריאל גונסגה פרנציסקו דה אסיס אוגניו דה סקסה קובורג גותה א ברגנסה (Manuel Maria Filipe Carlos Amélio Luís Miguel Rafael Gabriel Gonzaga Francisco de Assis Eugénio de Saxe-Coburgo-Gotha e Bragança), לקרלוש, מלך פורטוגל ואמלי, נסיכת אורליאן, בתם של הנסיך פיליפ, רוזן פריז ומארי איזבל, נסיכת אורליאן^[2]. מנואל השני הוטבל לנצרות הקתולית מספר ימים לאחר הולדתו. בטקס הטבלתו היה נוכח פדרו השני, קיסר ברזיל, שהודח מכיסאו ב-15 בנובמבר אותה השנה, ביום הולדתו של מנואל.

בגיל שש החלה אמו, שהייתה מורה במקצועה, ללמדו קרוא וכתוב במקביל לזמן שהחל בלימודיו הרשמיים בידי מחנכים פרטיים. בצעירותו מנואל הראה התעניינות רבה במוזיקה והיה בהמשך חייו מנגן מיומן באורגן האמונד. מנואל השני קיבל חינוך מלוכני תרבותי ובצעירותו לא הוכן לקראת אחריות שלטונית עתידית שכן היה זה אחיו הבכור, לואיש פיליפה, נסיך הכתר של פורטוגל, שהיה היורש המיועד לכתר הפורטוגזי של אביהם. בהמשך החל בקריירה צבאית ובשנת 1904 היה לצוער בשורות הצי המלכותי הפורטוגזי, הזרוע הימית של הכוחות המזוינים של פורטוגל^[3].

בצעירותו נודע מנואל בחיבה לספרות ולימוד שפות וכבר בגיל שש ידע לדבר ולכתוב בפורטוגזית וצרפתית. ב-1 בפברואר 1908 בעת נסיעתו של מנואל עם אביו קרלוש, מלך פורטוגל ואחיו לואיש פיליפה, נסיך הכתר של פורטוגל בכיכר מרכזית בליסבון עם שובם ממסע ציד, נורו לעברם יריות מתוך הקהל שהצטופף בצדי הדרך^[4]. אביו המלך מת מיד, ואחיו נפצע אנושות ומת זמן קצר לאחר מכן. עקב מותם מנואל עלה על כס המלוכה בעודו בן 18 בלבד. באותו הזמן הייתה מלכת פורטוגל אמלי בדרכה לנסיעה ברכבת אשר התעכבה. מאוחר יותר התגלה כי על הקרון שבו נועדה המלכה לשבת במהלך הנסיעה הושם מוקש^[5]. עם הכתרתו של מנואל השני למלך פורטוגל, תוארו הרשמי המלא היה כך: "בחסד האלוהים, מלך פורטוגל והאלגרבשים על צידו הזה של הימים ומעבר להם באפריקה, אדון גינאה, הכיבוש, הניווט והסחר עם אתיופיה, ערב, פרס והודו^[6]."

מלך פורטוגל

עוד במהלך שנות ה-90 של המאה ה-19, המוניטין של המלוכה הפורטוגזית בעיני האוכלוסייה הכללית היה בירידה. רוב מפלגות השלטון במונרכיה החוקתית היו מקורבות למלוכה ועל כן הופנתה כלפי המוסד המלוכני רוב האשמה על ההיחלשות ההדרגתית של פורטוגל במעמדה הבינלאומי. בשנת 1890 הטילה הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד אולטימטום פוליטי על פורטוגל שהביא את האחרונה לוותר על מושבות באפריקה ולהעבירם אל האימפריה הבריטית (שטחן של מושבות אלו חופף למדינות זימבבואה, זמביה ומלאווי). פורטוגל נשענה על קשרי הסחר שלה עם בריטניה ועל כן לא יכלה לנתק את קשריה עמה או לסרב לאולטימטום. העובדה שמנואל השני עצמו המשיך לשמר יחסים חמים עם בריטניה ואף היה בידידות אישית עם אדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת ומאוחר יותר גם ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת, הייתה גורם מרכזי להתנגדות העממית לשלטונו^[7].

מנואל השני הצביע על ראש הממשלה של אביו, ז'ואאו פרנקו (אנ'), כאחד האחראים על ההתנקשות^[8]. ז'ואאו פרנקו הודח, אך המלך לא הצליח לשקם את דימוי המונרכיה בעיני העם. פרנקו התפטר מתפקידו, ומנואל ביקש מהאדמירל פרנסיסקו ז'ואקים פריירה דו אמרל (אנ') לעמוד בראש ממשלה המורכבת ממספר שווה של חברים מתוך שתי המפלגות העיקריות, הרגנרטורים והפרוגרסיסטים. האדמירל בחר לשמש בתפקיד בורר בשביל אחדות פוליטית, אך המפלגות היו חלוקות בצורה עמוקה, ואף אחד מראשי המפלגות לא הופיע בקבינט. המאבק הפוליטי החריף בתוך הפוליטיקה הפורטוגזית סבב מספר נושאים אך העיקרי והחשוב ביותר מתוכם היה מאבק חלוקת הסמכויות בין הרשות המבצעת (המלך מנואל השני והקבינט) והרשות המחוקקת (בית הנבחרים ובית העמיתים; שני הבתים של הפרלמנט)^[9]. ביום הדחתו של ז'ואאו פרנקו יצא בהצהרה הרשמית הראשונה שלו בתור מלך במהלכה דן על ההתנקשות באביו ואחיו^[10]:

פורטוגזים! תועבה דיכאונית מתרגמת את המרירות העמוקה ביותר לבי כבן וכאח. אני יודע שה האומה משתתפת בצערי ומתעב את הפשע הנורא הזה, שהוא חסר תקדים בהיסטוריה. אני הוזמנתי על ידי הרשות המחוקקת לנהל את יעדי הממלכה ובמשימה זאת אשתמש בכל מאמצי לרווחת המדינה, וכדי להיות לראוי לאהבת העם הפורטוגזי. אני נשבע לשמור על הדת הקתולית ועל שלמותה של הממלכה, ולטפח את הפוליטיקה לפי חוקת האומה. עוד אני מצהיר כי אנוכי רואה בטוב את שימורם של השרים הנוכחיים בתפקידם.

אמרל המשיך לכהן גם לאחר שבחירות בליסבון הסתיימו עם ניצחון מפלגת הרפובליקנים. הפלג הפוליטי הרפובליקני היה אנטי-מלוכני והכוחות הקיצוניים בתוכו ארגנו את ההכנות למהפכה, בעוד המפלגות המונרכיסטיות הקימו קואליציה ממשלתית לא יעילה דרך המנדט שניתן להם מידי המלך. בדצמבר 1908 כישלון הפעולה של הפרלמנט הוביל את ראש הממשלה אמרל להתפטר ולהשיב את המנדט של ראשות הממשלה אל המלך מנואל. מנואל בתגובה מינה את הפוליטיקאי ארטור אלברטו דה קמפוס אנריקה (אנ'), בן למוצא של משפחה יהודית, לתפקיד ראש הממשלה. מכיוון שאנריקה לא היה חבר מפלגה כלשהי (אף על פי שנטה לתמוך בשמרנים), מנואל השני ציפה כי יוכל לפתור את המאבקים הפנימיים בתוך הפרלמנט^[11]. אנריקה עצמו לא צלח בפתירת המאבק ובאפריל החלה החלפת ראשי ממשלה לנוכח משבר פרלמנטרי שבמסגרתו חברי פרלמנט סירבו למלאות את תפקידיהם. בין מאי לדצמבר הצליח מנואל להביא לייצוב יחסי של הפוליטיקה המדינית לאחר שהעביר את מנדט ראשות הממשלה אל ואנססלו דה סוזה פריירה דה לימה (אנ') השמרני^[12]. לאחר התחזקות המפלגה הרפורמית בבחירות דמוקרטיות, מנואל העביר את המנדט לראש ממשלה מטעם המפלגה, פרנסיסקו דה וויגה בייראו (אנ'), בדצמבר 1909^[13].

לנוכח התחלפות הממשלה החל משבר פוליטי מחודש אשר אפשר את התחזקותה של המפלגה הרפובליקנית אשר חיזקה את הטענה שממשלת המלך חסרת יכולת ניהולית של המדינה הפורטוגזית. המשברים הפוליטיים הובילו את מנואל להחליף מספר ראשי משלה בניסיון להקים קואליציה יציבה של תומכי המונרכיה. בשנתיים שבהן מלך הייתה פורטוגל בידי שש ממשלות שונות^[14]. בין הרפורמות שהנהיג מנואל השני היו חקיקות שהבטיחו את חופש העיתונות, הסדירו את זכויות האדם מבחינה חוקתית והותירו התמודדות בבחירות למפלגות אנטי-מלוכניות למיניהן, הגדולה שבהן היא המפלגה הרפובליקנית^[15]. בקיץ 1910 נסע מנואל לטיול ברכס הרי בוצ'קו (אנ') שבפנים חצי האי האיברי, אך בשובו פרצה המהפכה הרפובליקנית, שנתמכה בידי כוחות הצי הפורטוגזי על נהר טז'ו. ארמונו המלכותי הופגז בידי מהפכנים חמושים, ומנואל ברח תחילה לארמון הלאומי במפרה, הממוקם מצפון לליסבון. המהפכנים הכריזו על פורטוגל כרפובליקה, והמלך יצא לגלות בממלכה המאוחדת.

בגלות

בשנת 1913 התחתן מנואל עם אוגוסטה ויקטוריה, נסיכת הוהנצולרן, בתם של וילהלם, נסיך הוהנצולרן ומריה תרזה, נסיכת בורבון-שתי הסיציליות. החתונה התרחשה בטירת זיגמרינגן, הקיסרות הגרמנית, ונכחו בה מספר מנהיגי מדינות כגון וילהלם השני, קיסר גרמניה. בכל שנות נישואיהם לא היו לבני הזוג ילדים. בתקופת הרפובליקה הפורטוגזית הראשונה היו רבים בתוך פורטוגל שעודם תמכו בשיבת המלוכה הפורטוגזית. המנהיג הפוליטי והצבאי, אנריקה מישל דה פייבה קוסיירו, פיקד על מספר ניסיונות להשיב את המלוכה. בשנת 1919 משבר פוליטי חריף אפשר לחונטה צבאית פרו-מלוכנית להכריז על רסטורציה של המלוכה הפורטוגזית. ללא עירובו הישיר, מנואל השני הוכתר בידי מנהיגי החונטה בתור מלך פורטוגל מחדש. מנואל סירב להשתתף באלימות שהייתה למלחמה בין פורטוגזים וצבא הרפובליקה הראשונה הפיל את החונטה.

מתוך קשריו עם המלוכה הבריטית הוענק למנואל תואר אביר מסדר הבירית מידי אדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת בשנת 1909. כאשר פורטוגל הצטרפה למלחמת העולם הראשונה עת הוכרזה עליה מלחמה בידי הקיסרות הגרמנית (1916), מנואל הביע את תמיכתו במאמץ המלחמה נגד גרמניה והביע את רצונו בפני מלוכנים בפורטוגל שהאומה תהיה מאוחדת לכל הפחות עד לסופה של המלחמה^[16][17]. ב-2 ביולי 1932 מת מנואל בגלות, בטוויקנהאם שבלונדון. הוא נפטר במיטתו בהפתעה. קודם לכן באותו היום טען כי חולה בדלקן גרון ורופאו הציע לו לנוח. הוא נפטר בשעה 13:40^[18]. מנואל חי את שנותיו האחרונות בטוויקנהאם ובחר במקום זה למגוריו עקב היותו מקום הולדת אמו. מכיוון שלא היו לו ילדים, לאחר מותו עברו טענותיו לכתר הפורטוגזי לדוארטה נונו, דוכס ברגנסה, שהיה מהענף המיגליסטי של המשפחה (על שמו של מיגל הראשון, מלך פורטוגל, אשר הודח מהשלטון והוחלף במריה השנייה, מלכת פורטוגל, שהחלה את הענף השושלתי שמנואל השני היה צאצא שלו). בצוואתו הוריש מנואל השני את כל רכושו אל המדינה הפורטוגזית והסנטימנט הפרו-מלוכני בפורטוגל נחלש. רוב תומכי המלוכה הצטופפו תחת תחת ממשלתו של אנטוניו דה אוליביירה סלזאר.

מדיה וקבצים בנושא מנואל השני, מלך פורטוגל בוויקישיתוף

• מנואל השני, מלך פורטוגל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מנואל השני, מלך פורטוגל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)