נורמן ליר
נורמן מילטון ליר (באנגלית: Norman Milton Lear; 27 ביולי 1922 – 5 בדצמבר 2023) היה מפיק ותסריטאי יהודי-אמריקאי. ליר היה ידוע בשל קומדיות מצבים פורצות דרך משנות ה-70 שעסקו בנושאים פוליטיים וחברתיים, בהן "הכל נשאר במשפחה".
.jpg) | |
| ליר ב-1975 | |
| לידה | 27 ביולי 1922 ניו הייבן, קונטיקט, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה | 5 בדצמבר 2023 (בגיל 101) לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית |
| שם לידה | נורמן מילטון ליר |
| מדינה |  ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 1946–2023 (כ־77 שנים) |
| עיסוק | מפיק • תסריטאי |
| מקום לימודים | קולג' אמרסון  |
| בת זוג | שארלוט רוזן (1943–1956) פרנסס לואב (1956–1985) לין דייוויס (1987–2023) |
| מספר צאצאים | 6 |
| פרסים והוקרה |
|
| https://www.normanlear.com/ | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביוגרפיה
נורמן מילטון ליר נולד ב-1922 בניו הייבן, קונטיקט, לזוג הורים יהודים ממוצא רוסי.[1] הוא נשר ממכללת אמרסון בבוסטון כדי להתגייס לחיל האוויר של ארצות הברית בשנת 1942, ושירת שם במהלך מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה עבר ללוס אנג'לס, והחל בעבודתו כתסריטאי בטלוויזיה.[1]
הוא המשיך והפך לדמות מוכרת בתעשיית הבידור. ליר יצר, הפיק וכתב עבור למעלה מ-100 תוכניות לאורך הקריירה שלו, והותיר חותם משמעותי בטלוויזיה האמריקאית.
התרומות הבולטות ביותר שלו הגיעו בצורה של קומדיות מצבים טעונות חברתית ופוליטית שאתגרו את המוסכמות. הבולטות ביניהן היו "הכל נשאר במשפחה", ששודרה בשנים 1971 עד 1979, "מוד" (1972–1978) (אנ'), "סנפורד ובנו" (1972–1977) (אנ'), "כל יום מחדש" (1975–1984) (אנ'), "משפחת ג'פרסון" (1975–1985) (אנ'), ו"זמנים טובים" (1974–1979) (אנ'). תוכניות אלו התמודדו עם נושאי טאבו והכניסו שיח פוליטי לז'אנר קומדיות המצבים, מה שחולל מהפכה בטלוויזיה.
פרסים והוקרה
ליר זכה לשבחים רבים על תרומתו לטלוויזיה, כולל שישה פרס אמי לבידור בפריים טיים, שני פרסי פיבודי, המדליה הלאומית לאמנויות בשנת 1999, ופרס הצטיינות ממרכז קנדי בשנת 2017. בשנת 2021, הוא זכה בגלובוס הזהב על שם קרול ברנט. השפעתו של ליר על הטלוויזיה זכתה להכרה נוספת כאשר הפך לחבר בהיכל התהילה של האקדמיה לטלוויזיה.
פעילות פוליטית ותרבותית
מעבר לקריירת הבידור שלו, ליר היה ידוע באקטיביזם הפוליטי שלו. בשנת 1980 הוא הקים את הקבוצה "People for the American Way" (אנ'), ארגון הסברה שמטרתו להתמודד עם השפעת הימין הנוצרי בפוליטיקה.[2] המחויבות שלו למטרות פרוגרסיביות הייתה היבט מכונן בחייו.[3]
חיים אישיים ומורשת
ליר היה נשוי שלוש פעמים והיו לו שישה ילדים.[4] תרומתו לטלוויזיה ולתרבות נחשבת מונומנטלית, שכן הוא קרא תיגר על הנורמות החברתיות והעלה נושאים קריטיים לקדמת הבמה של השיח החברתי האמריקאי.[5] ליר נפטר ב-5 בדצמבר 2023, בגיל 101.[6]
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של נורמן ליר (באנגלית)
נורמן ליר, ברשת החברתית פייסבוק
נורמן ליר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
נורמן ליר, ברשת החברתית אינסטגרם
נורמן ליר, סרטונים בערוץ היוטיוב
נורמן ליר, ברשת החברתית Goodreads
נורמן ליר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
נורמן ליר, באתר AllMovie (באנגלית)
נורמן ליר, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
נורמן ליר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
נורמן ליר, באתר Discogs (באנגלית)- נורמן ליר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=icon}
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
| הקודם: 1998: ז'אק ד'אמבואז, פאטס דומינו, רמבלינג ג'ק אליוט, פרנק גרי, ברברה הנדמן, אגנס מרטין, גרגורי פק, רוברטה פיטרס, פיליפ רות, תאגיד שרה לי, להקת תיאטרון סטפנוולף וגוון ורדון | זוכי המדליה הלאומית לאמנויות 1999: איירין דיימונד, אריתה פרנקלין, מייקל גרייבס, אודטה, בית הספר ג'וליארד, נורמן ליר, רוזטה לנואר, הארווי ליכטנשטיין, לידיה מנדוזה ג'ורג' סיגל ומריה טולצ'יף | הבא: 2000: מאיה אנג'לו, אדי ארנולד, מיכאיל ברישניקוב, בני קרטר, צ'אק קלוז, הורטון פוט, לואיס מנילו, NPR, קלאס אולדנבורג, יצחק פרלמן, הרולד פרינס וברברה סטרייסנד |
| הקודם: 2011: נייג'ל ליתגו | פרס המייסדים של האמי הבינלאומי 2012: אלן אלדה / נורמן ליר / ראיין מרפי | הבא: 2013: ג'יי ג'יי אברהמס |
| הקודם: 2014: ג'יימס שיימוס | פרס אוולין אף. בורקיי 2015: נורמן ליר | הבא: 2016: אל פרנקן |
| הקודם: 2016: מרתה ארחריץ', האיגלס, אל פצ'ינו, מאוויס סטייפלס וג'יימס טיילור | זוכי פרס מרכז קנדי 2017: כרמן די לבלייד, גלוריה אסטפן, אל אל קול ג'יי, נורמן ליר וליונל ריצ'י | הבא: 2018: שר, פיליפ גלאס, ריבה מקנטייר, ויין שורטר ו"המילטון" |
| הקודם: 2020: אלן דג'נרס | גלובוס הזהב על שם קרול ברנט 2021: נורמן לי | הבא: 2023: ראיין מרפי |