ניר חפץ

חפץ נולד בחיפה, עבר עם משפחתו בגיל 16 להרצליה ושירת בצה"ל בחיל המודיעין ממנו השתחרר בדרגת רב-סרן. ב-16 במרץ 2018, כשבועיים לאחר שחתם על הסכם עד מדינה בפרשת בזק-אלוביץ', פרסמה אילה חסון מערוץ 10 תחקיר המבוסס בחלקו על חשיפתו של העיתונאי בן כספית, המתאר את סיפור מותו של רונן ילין, צוער שהשתתף באותו קורס קצינים של חפץ. בספטמבר 1984 יצאו השניים לתרגיל ניווט לילי זוגי באזור ערד-תל-שוקת. לאחר שהשניים נרדמו, נדרס ילין על ידי רכבת משא שריסקה את גופו.^[1] על פי התחקיר של חסון, בשנת 1987 הגיעה למצ"ח שמועה לפיה הצוער נהרג מפליטת כדור במהלך מסע הניווט, וכדי להסתיר את הדבר, הציב חפץ את גופתו לרוחב פסי הרכבת. חפץ נחקר ונמצא חף מפשע.^[2][3]

קריירה

את הקריירה העיתונאית החל בשנות התשעים ככתב ברשת המקומונים "ידיעות תקשורת" מקבוצת "ידיעות אחרונות", וככתב שטח במהדורת החדשות המקומית של הטלוויזיה בכבלים באזור השרון. היה עורך המקומונים "מה בפתח" החל מיוני 1996, "על השרון" ועיתון "תל אביב" החל מנובמבר 1997. בשנת 2000 מונה לעורך הראשי של כל רשת מקומוני "ידיעות תקשורת".^[4] באוגוסט 2001 החליט ראש הממשלה, אריאל שרון, למנות את חפץ כמנכ"ל רשות השידור.^[5] אך מליאת רשות השידור וועדה בראשות השופט בדימוס יצחק רביבי, פסלה את המינוי משום שלחפץ לא היה די ניסיון בניהול גוף תקשורתי גדול באותה עת.^[6]

בשנת 2003 מונה, במקביל לתפקידו כעורך הראשי של רשת המקומונים "ידיעות תקשורת", גם לעורך אחראי על מדור הספורט ב"ידיעות אחרונות", וב-2006 התמנה לעורך המוסף "7 ימים".^[7] בתקופת כהונתו זו פורסמו במוסף תחקירים עיתונאיים רבים כגון פרשיות הכספים של שר האוצר אברהם הירשזון בעמותת "מצעד החיים", חשיפת התיאום בין הבנקים הגדולים בפרשת העלאות תעריפי העמלות, עסקי האורניום החשאיים של ארקדי גאידמק בקזחסטן, אי הסדרים בפריימריז על ראשות מפלגת העבודה בין עמי אילון לאהוד ברק, המחדלים בבנק ישראל בתקופת סטנלי פישר, ניסויים בקופים בתנאים קשים במכון ויצמן ועוד.^{[דרוש מקור]}

בשנת 2005 פרסם יחד עם העיתונאי גדי בלום את הספר "הרועה - סיפור חייו של אריאל שרון", ובשנת 2008 פרסמו את הספר "ישראל לאן - 18 שיחות עם האישים שמעצבים את פני המדינה".

ביוני 2009 עזב חפץ את "ידיעות אחרונות" ומונה לראש מערך ההסברה הלאומי במשרד ראש הממשלה,^[8] תפקיד אותו מילא עד דצמבר 2010.

במרץ 2011 החל לשמש כיועץ מיוחד לנוחי דנקנר.^[9] באוגוסט 2011 מונה על ידי דנקנר לעורך הראשי של העיתון "מעריב", תפקיד אותו מילא עד לרכישת העיתון בידי שלמה בן צבי בנובמבר 2012. לאחר העברת הבעלות על העיתון, פורסמו מספר תחקירים ועדויות של עיתונאים ב"מעריב" בתקופה זו, שבהם עלו טענות על התערבות של חפץ בתכני העיתון לטובת האינטרסים העסקיים של דנקנר.^[10]

בין השנים 2014–2017 שימש כדובר ויועץ תקשורת של שרה ובנימין נתניהו.^[11] במהלך הבחירות לכנסת ה-20 שימש כמנהל מטה ההסברה של הליכוד.^[12]

ב-6 ביולי 2016 פורסם באתר TheMarker כי חפץ יזם הקמת ערוץ טלוויזיה ועירב ביוזמה את ארנון מילצ'ן ורופרט מרדוק.^[9] ב-18 בפברואר 2018 פורסמה הקלטה של חפץ, בה הוא תוהה כיצד הגיע המידע לעיתון ומסביר לבן שיחו שמילצ'ן ומרדוק נסוגו מהיוזמה עקב הפרסום.^[13]

ב-6 ביוני 2017 הודיעה קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים, כי שכרה את שירותיו של חפץ בייעוץ אסטרטגי לקבוצה. כחלק מכך תפקידו של חפץ יהיה לגייס חסויות ופרסומות לקבוצה.^[14]

חפץ הוא יועץ בתשלום של ארבעה ארגונים וחברות מתחום הבריאות: חברת אסותא מרכזים רפואיים, איגוד חברות תיירות "המרפא", חברת "שראל" וחברת "צמל".^[15]

באוגוסט 2021 הוסמך כעורך דין והחל לעבוד במקצוע זה.^[16]

חשדות לפלילים

ב-18 בפברואר 2018 נעצר על ידי משטרת ישראל ונחקר במסגרת חקירת פרשת בזק-אלוביץ' (הידועה כתיק 4000) בחשד לנטילת שוחד.^[17] ב-5 במרץ, לאחר כשבועיים במעצר, חתם חפץ על הסכם עד מדינה בתיק זה.^[18] במסגרת ההסכם התחייב חפץ להימנע לצמיתות מעיסוק בתפקיד ציבורי.^[19] בנוסף לעדותו, הוא סיפק דיסק און קי וטלפונים סלולריים עם מידע.^[20] בדצמבר 2021 העיד במסגרת משפט נתניהו.

כמו כן נחשד חפץ, במסגרת תיק 1270, כי בשנת 2015 היה שותף לניסיון למנות את השופטת הילה גרסטל למשרת היועץ המשפטי לממשלה, בתמורה לסגירת תיק פרשת המעונות.

תרגיל חקירה ותביעות דיבה

העיתונאי עמית סגל פרסם כי נעשה לחפץ תרגיל חקירה, אך הוצא צו איסור פרסום על הפרטים המלאים, מלבד זאת שאשה המקורבת לחפץ שאינה קשורה לחקירה הובאה לחקירה על מנת להלחיץ אותו ולגרום לו לשתף פעולה עם החוקרים, בנובמבר 2019 הגיש חפץ תביעות לשון הרע בסך חצי מיליון ש"ח נגד שר המשפטים, אמיר אוחנה, והפרשן יעקב ברדוגו, בטענה שהשניים פרסמו את המידע מחקירתו של חפץ שעליו הוצא צו איסור פרסום, ובכך פגעו בפרטיותו.^[21] הגיש תביעות דיבה גם נגד יאיר נתניהו, יצחק מגן^[22] וגלית דיסטל-אטבריאן.^[23]

תביעתו נגד השר אוחנה נדחתה על הסף בנימוק שדברי השר חוסים תחת חסינות, אך השופטת מתחה ביקורת על אוחנה על שהפר צו איסור פרסום.^[24] חפץ ערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי, ובנובמבר 2022, במסגרת פשרה בתביעה, התנצל אוחנה בפני חפץ, על שבזמן כהונתו כשר המשפטים חשף פרטים אישיים שהיו מוגנים בצו איסור פרסום.^[25].

חפץ בעל תואר ראשון במשפטים ותואר ראשון במדע המדינה מאוניברסיטת תל אביב.^[26] גרוש^[27] ואב לשניים. מתגורר ברעננה.

• ניר חפץ, ברשת החברתית פייסבוק
• ניר חפץ, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• רשימת הפרסומים של ניר חפץ, בקטלוג הספרייה הלאומית
• הספרים של ניר חפץ, באתר "סימניה"
• שרה ליבוביץ-דר, מנכ"ל רשות השידור? קטן עליו, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2001
• לי-אור אברבך, ‏עורך "מעריב": "קיוויתי שהתפקיד הזה יהיה לשנים ארוכות", באתר גלובס, 13 בספטמבר 2012
• שלמה מן, לשרת ולרצות, באתר העין השביעית, 27 בספטמבר 2012
• קובי מידן, ‏"אנשים בלילה" עם ניר חפץ, באתר iCast‏, 25 בדצמבר 2012
• ענת באלינט, הטעות של המו"לים, באתר העין השביעית, 30 ביולי 2015
• שוקי שדה, "נבוט או סמרטוט": הכירו את ניר חפץ, החשוד הנפיץ ביותר בפרשות נתניהו, באתר TheMarker‏, 22 בפברואר 2018
• מערכת וואלה! חדשות‏, חפץ: "אלו ימים לא פשוטים עבורי, לא הייתי צריך להגיע למקום הזה", באתר וואלה‏, 24 בדצמבר 2021
• חפץ: "הלוואי ולא הייתי צריך להיות במקום הזה", 24 בדצמבר 2021