עד מדינה
עד מדינה, המכונה לעיתים גם "עד המלך", הוא חשוד, נאשם בפלילים, המעיד מטעם התביעה נגד עמיתיו או שותפיו לעבירה בעקבות הסכם שערך עם הפרקליטות.
החלטת אדם להפוך לעד מדינה עשויה לנבוע מרגש אשמה או חרטה, אך לעיתים קרובות יותר החלטה כזו מתקבלת בתגובה להצעה של התביעה, כגון: הגשת כתב אישום על עבירה פחותה, הסדר טיעון מקל לעד, הסכמה על מאסר בתנאים נוחים מהרגיל וכדומה. לעיתים גם מובטח לעד שלא ייתבע למרות שהוא מודה שביצע עבירות. בתביעות פליליות שבהן נידונות עבירות קשות, כגון משפטי חשודים בפשע מאורגן, יש שההצעה להפוך לעד מדינה מלווה בהסכם והצטרפות לתוכנית להגנת עדים.
גיוס עד מדינה
בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה נאמר בעניין גיוס עד מדינה:
- ככלל עבריין צריך לבוא על עונשו, ועל כן, הפיכתו של עבריין לעד מדינה תהיה רק במקרים בהם יש להעדיף למען טובת הציבור הבאתו לדין של עבריין אחר - פעולה שהתביעה תתקשה לעשותה בלא שימוש בעד מדינה.[1]
בהתאם לעיקרון זה, בעבירות של שוחד תעדיף המדינה להפוך את המשחד לעד מדינה, משום שיותר משחשובה ענישתו על שנתן שוחד, חשובה ענישתם של עובדי הציבור שקיבלו שוחד, ובכך מעלו באמון הציבור.
סעיף 54א(א) לפקודת הראיות קובע:
- בית המשפט לא ירשיע נאשם על סמך עדותו היחידה של שותפו לעבירה, אלא אם מצא בחומר הראיות דבר לחיזוקה; ואולם אם היה השותף עד מדינה - טעונה עדותו סיוע; לעניין זה, "עד מדינה" - שותף לאותה עבירה המעיד מטעם התביעה לאחר שניתנה או שהובטחה לו טובת הנאה.
בהתאם לכך קובעות הנחיות היועץ המשפטי לממשלה: "לא ייחתם הסכם עם עד מדינה אם לא ניתן להעריך מראש כי ניתן יהיה להעמיד בצד עדותו ראיה שיהיה בה כדי לשמש סיוע."[1]
פרקליט המדינה לשעבר, שי ניצן, אמר: "חתימת הסכמי עד מדינה מעבירה מסר חד-משמעי: יידע כל מי שעומד לבצע עבירה - לעולם לא תוכלו לסמוך על איש משותפיכם, עוזריכם, או הקרובים לכם ביותר, שלא יסגירו אתכם באחד הימים... ברגע האמת, כל אדם שפשע יחד עמכם, או שהיה מודע למעשיכם - ותמיד יש אנשים כאלה - יכול להפוך לעד מדינה נגדכם".[2]
לעיתים נשקפת סכנה לעד המדינה משותפיו לפשע שנגדם העיד, והוא זקוק להגנתה של תוכנית להגנת עדים.[3] במצב חמור פחות עלול עד המדינה לסבול מנידוי חברתי.[4]
עדי מלך במדינות אחרות
עדי מדינה ראשוניים: עדי מלך באנגליה
מקורו של עד המדינה באנגליה בסוף המאה ה-17. עד מדינה או לחלופין "עדי המלך" הוא חלק מהמורשת האנגלית. הרעיון לעד מדינה נבע מעלייה גוברת של הפשיעה באנגליה, בצירוף של לחץ ציבורי גדול על הפרלמנט ועל המלך, למציאת פתרון יעיל להידרדרות מצב הפשע. הפתרון שהוצע היה ניצול סמכותו של המלך במתן חנינות. בעבר מתן חנינות על ידי המלך ביטא חמלה וחסד כלפי עבריינים הנמצאים בכלא. לאור העלייה הגוברת בפשיעה, הוצע על ידי הפרלמנט, כי החנינה תשמש תמריץ לעבריינים בתמורה לחשיפת שותפיהם לעבירה. במסגרת מהלך זה, חוקקו חוקים שונים שהסדירו את הנסיבות והתנאים שבהם תינתן לעבריין חנינה, בתמורה למסירת 7 פרטים על שותפיו לעבירות.[5]
עדי מלך בארצות הברית
ארצות הברית עשתה במושג "עד המלך" שינוי מהותי. ארצות הברית במקום הבטחה לאי העמדה לדין או חנינה, יצרה את המושג חסינות. בארצות הברית לא חיפשו אחר תמריץ שיעודד שותפים לעבירה לשתף פעולה, אלא אמצעי שיכפה עליהם עדות. אולם, בפניה עמד המחסום של הזכות מפני הפללה עצמית. בשל כך, נעשה תיקון בחוק שיבטיח חסינות לשותפי עבירה, שהיו מוכנים למסור עדותם ללא חשש של הפללה עצמית. מששונה החוק, עבריינים רבים מיהרו לנצלו ולהציע את "שירותיהם" למדינה. הדבר הצריך שינוי נוסף בחוק כדי לבלום את התופעה, מחשש של "הלבנת עבירות" וכדי לקבוע סייגים למי תותר חסינות. במהלך השנים, התפתח ושונה החוק עוד מספר פעמים עד שנת 1917, בה הוקמה התוכנית להגנת עדים, לראשונה, במסגרת החוק למלחמה בפשע מאורגן.[5]
עדי מלך באירלנד
עדי מלך הידועים המכונים כסופר גראס שימשו במהלך הסכסוך בצפון אירלנד בשנות ה-1980, כ-30 חברי קבוצות חצי-צבאיות (הן נאמנות והן רפובליקניות) נתנו לרשויות ראיות נגד חבריהם לשעבר בתמורה לעונש קל יותר (או חסינות מהעמדה לדין), כמו גם זהות חדשה שתגן עליהם מפני תגמול. עדות סופר-גראס שימשה, למשל, במשפטים נגד חברי הצבא האירי הרפובליקני הזמני.[6]
עדי מלך במדינות נוספות
קנדה, דרום אפריקה, גרמניה, צרפת, ושווייץ אימצו לעצמם את שיטת "עד המלך" בבסיסה ועשו בה את השינויים הנחוצים על פי מדיניותן. מאשר "לא רק הודה באשמתו בפשע אלא גם הפליל את שותפיו בעבר ובהווה" בתמורה להימנעות מגזר דין מוות (והשגת עונש קל יותר, כגון מאסר עולם או ביטול הממלכה) או שיפור תנאי המאסר.[7]
עדי מדינה בולטים בישראל
- ישראל גוטליב, ראש העיר בני ברק, היה עד מדינה במשפטו של השר אהרן אבוחצירא ב-1981. הוא התמוטט על דוכן העדים והשופטים שזיכו מחמת הספק את אבוחצירה קבעו כי "תשובות השקר שלו הן שגרמו לתשישותו במהלך החקירות על ידי הסנגוריה".
- במשפטו של אריה דרעי בשנות התשעים של המאה העשרים היה יעקב שמואלביץ', מי שהיה המנהל האדמיניסטרטיבי של ישיבת "לב בנים", עד מדינה.
- בשנת 2008 הורשע שר העבודה והרווחה, שלמה בניזרי, בלקיחת שוחד, בין השאר על פי עדותו של נותן השוחד, משה סלע, שהיה עד מדינה. בפברואר 2018 התראיין סלע על סבלו החברתי מחמת היותו עד מדינה, וטען שבניזרי חף מפשע.[4][8]
- במרץ 2014 נחתם הסכם עד מדינה עם שולה זקן, להעיד נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט.[9]
- במהלך 2014 נחתם הסכם עד מדינה בפרשת הרצח בברנוער. ההסכם בוטל כשהתברר שאין ממש בעדותו של עד המדינה.[10]
- במהלך 2014 נחתם הסכם עד מדינה עם עדי שלג בפרשת הרצת המניות של נוחי דנקנר.
- בפרשת השחיתות בישראל ביתנו גייסה המשטרה שישה עדי מדינה,[11] בהם ראש מועצה אזורית מגילות, מרדכי דהמן,[12] וראש מועצה אזורית שומרון, גרשון מסיקה.[13]
- במהלך 2017 נחתם הסכם עד מדינה עם מיקי גנור, הנציג הישראלי של מספנות טיסנקרופ, בפרשת הצוללות.[14]
- במהלך 2017 נחתם הסכם עד מדינה עם ארי הרו, ראש הסגל לשעבר במשרד ראש הממשלה, תחת בנימין נתניהו, בפרשות טובות ההנאה ב"תיק 1000" ו"תיק 2000".[15]
- ב-2018, במסגרת "תיק 4000" נחתמו הסכמי עד מדינה עם שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת ומקורבו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו[16] ועם ניר חפץ, יועץ התקשורת לשעבר של נתניהו ורעייתו שרה נתניהו.[17]
לקריאה נוספת
- עמנואל גרוס, עד המדינה, הוצאת רמות, 1988.
- עד מדינה (במשפט העברי), בתוך: שלטון החוק, מאת נחום רקובר, ירושלים תשמ"ט, שער חמישי
קישורים חיצוניים
- הנחיות היועץ המשפטי לממשלה - עד מדינה, 30 באוגוסט 2005
יסמין גואטה, למה עורכי דין בכירים לא רוצים לייצג עדי מדינה?, באתר TheMarker, 19 ביולי 2017- גלעד מורג, ההפללה, התמורה והבעייתיות: מיהו עד מדינה?, באתר ynet, 6 במרץ 2018
- עמנואל גרוס, עד מדינה, הכרח בל יגונה, באתר הארץ, 6 במרץ 2018
- אלישי בן יצחק, עד מדינה - לא מדובשו ולא מעוקצו, באתר חדשות 0404, 28 בינואר, 2022
