נמל התעופה לונדון לוטון

נמל התעופה נפתח ב-16 ביולי 1938 ובמלחמת העולם השנייה שימש את חיל האוויר המלכותי. לאחר המלחמה עבר הנמל לפעילות מסחרית והמשיכו בו הטיסות של חברות התעופה מונרך איירליינס, תומסון איירווייס ואוייטאייר.בשנת 1972 היה נמל התעופה לוטון לנמל התעופה הריווחי ביותר במדינה, אך ב-1974 ספג פגיעה קשה ברווחיו כאשר אחת מחברות התעופה החזקות שפעלו בו, קלרקסונס (Clarksons Travel Group), פשטה את הרגל.

במשך 15 השנים שלאחר מכן הורחב הנמל, ובשנת 1985 נבנה טרמינל בינלאומי חדש. ב-1990 הוחלף שם הנמל ל"נמל התעופה לונדון לוטון". בשנת 1991 העבירה חברת ריאנאייר את טיסותיה לאירלנד מהנמל, אך מאוחר יותר העבירו אליו חברות תעופה כמו איזיג'ט ומאיי טראבל.

בשנת 1998 החלה בניית טרמינל חדש שעשוי מזכוכית ומאלומיניום בעלות של 40 מיליון פאונד. הטרמינל נפתח בשנת 1999 בטקס חגיגי על ידי המלכה אליזבת השנייה ובנה הנסיך צ'ארלס.

בשנת 2008 עברו בנמל התעופה מעל 10 מיליון נוסעים, אך בשנת 2009 ירד מספר הנוסעים לכ-9,120,000 והנמל דורג במקום החמישי בבריטניה מבחינת היקף תנועת הנוסעים. בשנת 2018 עברו בנמל התעופה מעל 16 מיליון נוסעים.

נמל התעופה הוא בעל מסלול אחד, באורך של 2,160 מטר ובגובה של 160 מטר. המסלול מצויד בטכנולוגית נחיתות מסוג IIIB, המאפשרת פעילות גם בתנאי ראות לקויה. כל מתקני הנמל ומבניו ממוקמים מצפון למסלול. בנמל עומדות לרשות הנוסעים 60 עמדות כרטוס.

נמל התעופה משמש כבסיס לחברות איזיג'ט, תומאסון איירווייז, ריאנאייר וויז אייר. יעדי הטיסה מהנמל ואליו מוגבלים בטווח (בגלל מסלול ההמראה הקצר) ליעדים באירופה, צפון אפריקה והמזרח התיכון.

נמל התעופה הוא הבסיס של חברת הלואו-קוסט איזיג'ט ועל אדמתו נמצאים גם משרדי החברה הראשיים. החברה החלה לפעול בשנת 1995 עם מטוס אחד שטס בין לוטון לאדינברו^[1].

אל על מפעילה 9 טיסות שבועיות בין תל אביב ללוטון, ואיזיג'ט מפעילה 13 טיסות שבועיות בקו זה מאז 2009^[2]. ישראייר מפעילה טיסות עונתיות בקו זה. ויז אייר מפעילה טיסות יומיות בקו זה החל מ-2017^[3].

בעבר שימש גם כבסיס לחברת מונרך איירליינס שפשטה את הרגל ב-2017^[4].

מדיה וקבצים בנושא נמל התעופה לונדון לוטון בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של נמל התעופה לונדון לוטון (באנגלית)