נמל תעופה בין-לאומי

באוגוסט 1919, הונסלאו הית', בלונדון, אנגליה, היה נמל התעופה הראשון שהפעיל שירותים מסחריים בין-לאומיים סדירים. הוא נסגר והוחלף על ידי נמל התעופה קרוידון במרץ 1920.^[1][2] בארצות הברית, נמל התעופה העירוני דאגלס באריזונה הפך לנמל התעופה הבין-לאומי הראשון של אמריקה בשנת 1928.^[3]

בימים הראשונים של טיסות בין-לאומיות, התשתיות היו מוגבלות, "אם כי אם התעוררו בעיות במנוע היו הרבה מקומות שבהם מטוסים יכולים לנחות".^[4] מכיוון שמטוסים יבשתיים בעלי ארבעה מנועים לא היו זמינים לפעילות מעל המים ליעדים בין-לאומיים. סירות מעופפות הפכו לחלק מהפתרון. בקצה המרוחק של לקו הבין-לאומי הארוך ביותר (שהפך לקו הקנגורו), נמצאו אזורי נחיתה על המים במקומות כמו סורבאיה ובים הפתוח מול קופנג. בסידני, רוז ביי, ניו סאות' ויילס, נבחר כאזור הנחיתה של הסירות המעופפות.^[4]

נמלי תעופה בין-לאומיים משרתים לעיתים גם מטרות צבאיות וגם מסחריות וכדאיותם מושפעת גם מהתפתחויות טכנולוגיות. נמל התעופה של האי קנטון, למשל, באיי פניקס (קיריבטי), לאחר ששימש כנמל תעופה צבאי במהלך מלחמת העולם השנייה, שימש כתחנת תדלוק על ידי מטוסים מסחריים כמו קוואנטס שהציבו שם צוותי קרקע בסוף שנות ה-50.^[5] הופעתם בתחילת שנות ה-60 של מטוסי סילון כמו בואינג 707 עם הטווח לטוס ללא הפסקה בין אוסטרליה או ניו זילנד והוואי, גרמה לכך שלא היה צורך עוד בעצירה באמצע האוקיינוס השקט ונמל התעופה נסגר לשימוש מסחרי רגיל. נמלי תעופה בין-לאומיים אחרים, כמו נמל התעופה קאי טאק בהונג קונג, הוצאו משימוש והוחלפו כשהם הגיעו לקיבולת או שההתקדמות הטכנולוגית הפכה אותם לבלתי-מספקים.^[6][7]

הקמה ותפעול של נמל תעופה בין-לאומי תלויה במערך מסובך של החלטות המושפעות מטכנולוגיה, פוליטיקה, כלכלה וגאוגרפיה, כמו גם מהחוק המקומי והבין-לאומי.^{[8][9][10][11]} תכנון נמל תעופה גם לתנועה פנים-ארצית או כ"לא-מרכזי" דרש מלכתחילה תיאום נרחב בין המשתמשים לבעלי עניין – אדריכלים, מהנדסים, מנהלים וצוות – כולם צריכים להיות מעורבים.^[12][13] נמלי תעופה עשויים גם להיחשב כסמל לגאווה לאומית ולכן העיצוב עשוי להיות שאפתני מבחינה אדריכלית. דוגמה לכך הייתה נמל התעופה הבין-לאומי החדש מקסיקו סיטי, שנועד להחליף נמל תעופה שהגיע לתפוסה מלאה.^[14]

נמלי תעופה יכולים להיות בעלי מגדל פיקוח או ללא מגדל פיקוח, בהתאם לצפיפות התנועה האווירית ולכספים הזמינים. בגלל קיבולת גבוהה ומרחב אווירי עמוס, בנמלי תעופה בין-לאומיים רבים יש בקרת תעבורה אווירית באתר.

נמלי תעופה בין-לאומיים מסוימים דורשים בנייה של תשתית נוספת מחוץ לנמל התעופה, כגון בנמל התעופה הבין-לאומי הונג קונג, שכלל בניית רכבת מהירה וכביש מהיר למכוניות כדי לחבר את נמל התעופה לאזורים העירוניים של הונג קונג. בניית הנתיב המהיר כללה בניית שני גשרים (הגשר התלוי טסינג מא וגשר הכבלים קאפ שוי מון) ואת דרך מא וואן באי מא וואן לחיבור הגשרים. כל גשר נושא תנועת רכבות ורכבים.

לנמלי תעופה בין-לאומיים יש קשרים מסחריים עם חברות תעופה ונוסעים מרחבי העולם ומספקים שירותים רבים. רבים משמשים גם כבסיסים, או מקומות שבהם טיסות לא ישירות עשויות לנחות ונוסעים עשויים להחליף מטוס, בעוד שאחרים משרתים בעיקר טיסות ישירות מנקודה לנקודה. הדבר משפיע על גורמי עיצוב נמל התעופה, לרבות מספר ומיקום הטרמינלים וכן על זרימת הנוסעים והמטען בין אזורים שונים בנמל התעופה. נמל תעופה המתמחה במעבר מנקודה לנקודה יכול לכלול טרמינלים בין-לאומיים ופנים-ארציים, כל אחד בבניין הנפרד שלו מצוידים במתקני טיפול כבודה נפרדים. עם זאת, בנמל תעופה מרכזי, החללים והשירותים משותפים.^[15]

הנהלות נמלי תעופה צריכות לקחת בחשבון מגוון רחב של גורמים, ביניהם הדרישות הטכניות של מטוסים, יחסי נמל תעופה-חברות תעופה, שירותים לנוסעים והשפעות אבטחה ואיכותיות.^[16]

תקנים

תקנים טכניים לנוהלי בטיחות ותפעול בנמלי תעופה בין-לאומיים נקבעים בהסכמים בין-לאומיים. הארגון יאט"א שהוקם ב-1945, הוא איגוד חברות התעופה. הארגון הבין-לאומי לתעופה אזרחית (ICAO) הוא גוף של האו"ם שיורש ועדות בין-לאומיות קודמות משנת 1903. שני הארגונים הללו שימשו לייצור תקנות על נמלי תעופה שלנמלי התעופה עצמם לא הייתה סמכות לדון בהם. בסופו של דבר זה עורר נושא שלם של פוליטיקת נסיעות אוויריות. בינואר 1948, 19 נציגים מנמלי תעופה מסחריים שונים בארצות הברית נפגשו לראשונה בניו יורק כדי לחפש פתרון לבעיות נפוצות שעמדו בפניהם, מה שיזם את הקמת מועצת מפעילי נמלי התעופה, שלימים הפכה למועצה הבין-לאומית לנמלי התעופה – צפון אמריקה (ACI-NA). קבוצה זו כללה נציגים מבולטימור, בוסטון, שיקגו, קליבלנד, דאלאס, דנוור, דטרויט, ג'קסונוויל, קנזס סיטי, לוס אנג'לס, ממפיס, מיאמי, מיניאפוליס-סיינט פול, ניו יורק-ניוארק, פילדלפיה, פיטסבורג, סנט לואיס, סן פרנסיסקו וושינגטון.^[17]

לוגיסטיקת טיסה

לנמלי תעופה בין-לאומיים יש פעולות נרחבות בניהול לוגיסטיקת טיסה, כגון פיקוח טיסה. השירות האחרון ניתן על ידי בקרים קרקעיים המתאמים ומכוונים כלי טיס על הקרקע ובאמצעות מרחב אוויר המבוקר על ידי הבקרים הללו. בקרת תעבורה אווירית מספקת גם שירותי ייעוץ לכלי טיס במרחב אווירי לא נשלט.^[18]

מכס והגירה

בנמלי תעופה עם טיסות בין-לאומיות יש מתקני מכס והגירה, המאפשרים זכות כניסה. אלה משתנים עם הזמן אך בדרך כלל מוגדרים בחוק.^[19] עם זאת, מכיוון שלחלק מהמדינות יש הסכמים המאפשרים טיסות המשך ללא מכס והגירה, מתקנים כאלה אינם מגדירים נמל תעופה בין-לאומי.

ביטחון ובטיחות

המגמה הנוכחית של שיפור הבידוק הביטחוני במחיר יעילות הטיפול בנוסעים ובכבודה בנמלי תעופה בין-לאומיים צפויה להימשך גם בעתיד.^[20][21] הדבר מטיל עומס כספי על נמלי התעופה, מסכן את זרימת תהליכי השירות, ויש לו השלכות על פרטיות הנוסעים.^[15] טיסות בין-לאומיות דורשות לעיתים קרובות רמת אבטחה פיזית גבוהה יותר מאשר נמלי תעופה מקומיים, אם כי בשנים האחרונות, מדינות רבות אימצו את אותה רמת אבטחה עבור שניהם.

רוב נמלי התעופה הבין-לאומיים כוללים "טרקלין סטרילי", אזור לאחר מחסומים ביטחוניים שבתוכו הנוסעים חופשיים לנוע ללא בדיקות ביטחוניות נוספות. באזור זה יכולים להיות שירותים כמו חנויות דיוטי פרי שמוכרות סחורות שנבחרו ונבדקו מתוך מחשבה על בטיחות, כך שרכישה והעלאתן לטיסות אינן מהוות סיכונים ביטחוניים. בנוסף לעובדים, רק נוסעים עם כרטיס טיסה תקף מורשים להיכנס לטרקלין הסטרילי. הכניסה לשטח הסטרילי נעשית במחסומים ביטחוניים מרכזיים, בניגוד למשל למחסומים בודדים בכל שער עלייה למטוס. זה מאפשר עיבוד יעיל יותר של נוסעים עם פחות צוות, כמו גם מאפשר לזהות גם עיכובים וגם איומים ביטחוניים הרבה לפני העלייה למטוס.^[22]

כדי להבטיח את כדאיות פעילות נמלי התעופה, מפתחים מערכות אבטחה חדשות וחדשניות. כך למשל, ניתן להחליף את המחסומים הביטחוניים הישנים ב"שטח אבטחה כולל" המקיף נמל תעופה שלם, יחד עם מעקב אוטומטי אחר הנוסעים מרגע כניסתם לנמל התעופה לעלייתם למטוס.^[15]

נוסעים המחליפים לטיסות פנים מטיסה בין-לאומית בדרך כלל חייבים לקחת את המזוודות הנבדקות שלהם דרך המכס ולהפקיד מחדש את המזוודות בדלפק חברת התעופה המקומית, מה שדורש זמן נוסף בתהליך. במקרים מסוימים באירופה, ניתן להעביר מזוודות ליעד הסופי גם אם מדובר בחילוף פנים-ארצי.

במקרים מסוימים, הנוסעים והמטוס יכולים לעבור מכס והגירה בנמל התעופה ממנו הם טסים. דוגמה לכך היא שבכמה נמלי תעופה בקנדה ובאירלנד, יחד עם כמה מדינות אחרות, יש מתקנים לביקורת גבולות של ארצות הברית. זה מאפשר לטיסות מנמלי תעופה אלה לטוס לנמלי תעופה בארצות הברית שאין להם מתקני מכס והגירה.

היבט בטיחותי מכריע בנמלי תעופה בין-לאומיים הוא מתקנים ושיטות רפואיות. בפרט, שליטה במחלות מועברות, כגון סארס, נחשבת חשובה בנמלי תעופה בין-לאומיים.^[23] בעוד שסטנדרטים אלה מוסדרים על ידי ה-ICAO ותקנות הבריאות הבין-לאומיות של ארגון הבריאות העולמי, לרשויות המקומיות יש השפעה ניכרת על אופן יישומם.^[24]

תחבורה

בין שירותי נמל התעופה החשובים ביותר הם קישורי תחבורה נוספים, לרבות רשתות רכבת, שירותי מוניות והסעות באזורי איסוף על שפת המדרכה ואוטובוסים ציבוריים. אזורים גדולים לחניית רכבים, לרוב בחניונים מרובי קומות משותפים, אופייני למצוא גם בנמלי תעופה. נמלי תעופה מסוימים מספקים שירותי הסעות לחניונים עבור נוסעים ועובדי נמל התעופה. בשל ההיקף הגדול מאוד של נמלי תעופה בין-לאומיים, חלקם בנו שירותי הסעות להסעת נוסעים בין טרמינלים. מערכות כאלה פועלות למשל בנמל התעופה סינגפור צ'נגי ובנמל התעופה ציריך קלוטן.

בכמה נמלי תעופה בין-לאומיים בארצות הברית, כמו נמל התעופה הבין-לאומי שיקגו או'הייר, חלק מאזורי הישיבה וההמתנה ממוקמים הרחק מבניין הטרמינל, כאשר הנוסעים מועברים לטרמינלים. ניתן להתייחס לאזורים אלה כמרכזי תחבורה קרקעיים או מרכזים בין-מודאליים. השירותים במרכזי תחבורה קרקעיים כוללים בדרך כלל שירותים ומקומות ישיבה, ועשויים לספק גם דלפקי כרטיסים, מכירת מזון ומשקאות ומוצרים קמעונאיים כמו מגזינים. בחלק ממרכזי התחבורה היבשתיים יש חימום ומיזוג אוויר ואזורי עלייה מקורים (כדי להגן על הנוסעים מפני פגעי מזג האוויר).

• 
  שביל זז להעברת נוסעים בתוך נמל התעופה מדריד-בראחס
• 
  אזור איסוף נוסעים בנמל התעופה הבין-לאומי של קהיר במצרים.
• 
  שירות רכבות בטרמינל 2 בנמל התעופה שארל דה גול בצרפת

מתקנים ושירותים

המתקנים הסטנדרטיים כוללים שירותים ציבוריים, אזורי המתנה לנוסעים וחנויות קמעונאיות לסעודה וקניות, כולל חנויות דיוטי פרי. מקומות האוכל עשויים להיות מאוחדים במתחמי אוכל. נמלי תעופה בין-לאומיים מסוימים עשויים להציע מכירות קמעונאיות של מוצרי יוקרה בחנויות דיוטי פרי. שירות וגישה לאינטרנט אלחוטי, משרדים להמרת מטבעות וייעוץ תיירותי הם נפוצים, אם כי זמינות השירות משתנה בין נמלי התעופה. חלק מנמלי התעופה הבין-לאומיים מספקים אזורים מאובטחים לנוסעים תקועים למנוחה ולשינה. השירות הרגיל יותר הוא מלונות הזמינים במקום.

• 
  חנויות דיוטי פרי בנמל התעופה בן-גוריון בתל אביב, ישראל (2012)
• 
  לנוסעים התקועים במהלך הלילה, אזור מאובטח בנמל התעופה הבין-לאומי שיקגו או'הייר עם אורות מעומעמים, מיטות, כריות, שמיכות וטואלטיקה (2008)
• 
  מתחם האוכל של טרמינל 1 בנמל התעופה הבין-לאומי הונג קונג (2013)

טופונימיה היא אחד המקורות הנפוצים ביותר למתן שמות לנמלי תעופה. מספר אזורים קרובים אליהם השאילו את שמם, ביניהם כפרים, אחוזות, מחוזות ערים, אזורים היסטוריים ואזורים, איים ואפילו מפל. לפעמים הטופוניום משולב עם או שונה שם כדי לשלב שם אחר ממקור אחר כגון מאחד מהבאים:

• ספורטאים כמו נמל התעופה העירוני בלפסט ג'ורג' בסט (אנ') בבלפסט, צפון אירלנד.
• טייסים (אזרחים וצבאיים) ואחרים ששיחקו תפקיד בפיתוח תעופה, כמו נמל התעופה הבין-לאומי חורחה צ'אבס בלימה, פרו, על שם הטייס הפרואני-צרפתי חורחה צ'אבס או נמל התעופה הבין-לאומי איסטנבול סביהה גקצ'ן על שם הטייסת הטורקית סביהה גקצ'ן.
• מנהיגי תרבות (משוררים, אמנים, סופרים, מוזיקאים) – כמו נמל התעופה ליברפול ג'ון לנון בעיר האנגלית ליברפול, ממנה הגיעו ג'ון לנון והביטלס, נמל התעופה רפאל הרננדז (אנ') באגואדילה, פוארטו ריקו, על שם הזמר והשחקן הפורטוריקני רפאל הרננדז, ונמל התעופה הבין-לאומי ניו אורלינס לואי ארמסטרונג בניו ניו אורלינס, לואיזיאנה, על שם אמן הג'אז לואי ארמסטרונג.
• קבוצות אתניות, כמו נמל התעופה הבין-לאומי מיננגקבאו (אנ') בפאדאנג, אינדונזיה, על שם בני מיננגקבאו המקומיים.
• אידיאלים בשילוב עם שמות ראשיים, כגון נמל התעופה הבין-לאומי ניוארק ליברטי.
• מיתולוגיה ודת, כגון גיבורי אפוסים ומיתוסים, היררכי כנסייה וקדושים ושמות דומים. דוגמה בולטת לכך היא נמל התעופה רובין הוד (אנ').
• פוליטיקאים ומדינאים כמו נמל התעופה הביו-לאומי או. אר. טמבו ביוהנסבורג, דרום אפריקה, שנקרא על שמו של אוליבר טמבו שהיה פוליטיקאי דרום אפריקאי אנטי-אפרטהייד ונמל התעופה הבין-לאומי נינוי אקינו במנילה, הפיליפינים כדי לכבד את הסנאטור לשעבר של הפיליפינים, בניגנו אקינו הבן שנרצח בנמל התעופה הזה ב-1983. נמלי תעופה מסוימים נקראו על שם דיקטטורים בתקופת הדיקטטורה שלהם; כזה הוא המקרה של נמל התעופה הבין-לאומי רוברט גבריאל מוגאבה (אנ') בהארארה, זימבבואה, על שם רוברט מוגאבה, ובעבר נמל התעופה הבין-לאומי סדאם בבגדאד, עיראק שנקרא כך על שם סדאם חוסיין. כמה נמלי תעופה היו בין-לאומיים בעבר כמו נמל התעופה הבין-לאומי איסטנבול אטאטורק שנקרא על שם האב המייסד של הרפובליקה של טורקיה, מוסטפא כמאל אטאטורק. דוגמאות בולטות יותר הן שניים משלושת נמלי התעופה בניו יורק: נמל התעופה לה גוארדיה (על שם ראש העיר פיורלו לה גוארדיה) ונמל התעופה הבין-לאומי ג'ון פ. קנדי (על שם הנשיא ה-35 של ארצות הברית). בנוסף, נמל התעופה העמוס ביותר בעולם, נמל התעופה הבין-לאומי הרטספילד-ג'קסון אטלנטה, נקרא על שם שני ראשי ערים לשעבר: וויליאם ב. הארטספילד ומיינרד ג'קסון.
• אנשי ציבור (עורכים, מהנדסים, רופאים, מורים, עיתונאים או אנשי ספורט), כמו נמל התעופה ג'ון ויין (אנ'), הקרוי על שם שחקן.
• מלכות (מלכים, מלכות) כגון נמל התעופה הבין-לאומי המלך שאקה בדרבן, דרום אפריקה, שנקרא על שמו של המלך שאקה שהיה אחד המלכים המשפיעים ביותר בממלכת הזולו.
• מדענים כמו נמל התעופה ורוצלב קופרניקוס שנקרא על שמו של ניקולאוס קופרניקוס.

מחקר מצא כי 44 אחוז מנמלי התעופה הבין-לאומיים בעולם נקראים לפי טופוניוים: על שם פוליטיקאים (שלושים אחוז), טייסים (שבעה אחוזים), מיתולוגיה ודת (שלושה אחוזים), אנשי ציבור (שני אחוזים), אנשי מדע (שני אחוזים) ואחרים (אחוז אחד).^[25]

נמלי תעופה משתמשים גם בקוד IATA בעל 3 אותיות כדי לקצר את שמות כל נמלי התעופה הבין-לאומיים. נמלי תעופה מסוימים מכונים על שם הקודים הללו, כגון JFK, BWI, DFW, LAX, YYZ, FCO ו-CDG.

ניתן לקרוא ל"נמל תעופה בין-לאומי" ככזה פשוט על ידי הכלת מתקני מכס ובקרת גבולות כדי לאפשר טיסות בין-לאומיות, ללא קשר לשאלה אם טיסות בין-לאומיות פועלות כעת אל נמל התעופה או ממנו. לדוגמה, מתקן להגנת מכס וגבולות ארצות הברית קיים בנמל התעופה הבין-לאומי בוזמן ילוסטון מאז 1 ביולי 2012, אך מאז לא נחנכו טיסות בין-לאומיות סדירות לבוזמן או ממנו.

לפי אירוע היסטורי

• 1919 – (אוגוסט) נמל התעופה הונסלאו הית' (אנ') מתחיל להפעיל שירותים מסחריים בין-לאומיים קבועים מאנגליה לצרפת.
• 1933 – נמל התעופה הבין-לאומי דאגלס (אנ') באריזונה זוכה לכבוד על ידי אלינור רוזוולט כ"נמל התעופה הבין-לאומי הראשון של אמריקה", לאחר שהגיע לתפוסה זו בשנת 1928.^[3]

לפי מספרי נוסעים

• נכון לשנת 2018, נמל התעופה הבין-לאומי הרטספילד-ג'קסון אטלנטה היה עם מספר הנוסעים הגדול ביותר מכל נמלי התעופה הבין-לאומיים עם 107 מיליון נוסעים, יותר מבייג'ינג קפיטל עם 100 מיליון נוסעים.
• נמל התעופה הבין-לאומי של לוס אנג'לס נחשב לנמל התעופה עם המספר הגדול ביותר של נוסעים שמתחילים או מסיימים את נסיעתם שם, לעומת מעבר לטיסת המשך. בסך הכל, LAX נחשב לנמל התעופה השביעי העמוס ביותר בעולם.
• נמל התעופה הבין-לאומי דובאי הוא נמל התעופה העמוס ביותר בעולם בתנועת נוסעים בין-לאומית, עם 83,105,798 נוסעים בין-לאומיים. DXB הוא נמל התעופה השלישי העמוס ביותר בעולם.

אחרים

• נמל התעופה של סבאלברד (אנ') בסבאלברד, נורווגיה הוא נמל התעופה הצפוני ביותר אליו יכולים תיירים להזמין כרטיסים. הוא משמש בעיקר להובלת כורים אל ומקבוצת איים עם תעשיית כרייה כבדה.^[26]
• נמל התעופה הבין-לאומי המלך פהד בדמאם, ערב הסעודית הוא נמל התעופה הגדול בעולם, המקיף למעלה מ-780 קמ"ר (300 מיילים רבועים).^[27]
• טיסת הנוסעים הסדירה הפעילה הארוכה בעולם פועלת בין נמל התעופה סינגפור צ'נגי (בסינגפור) לנמל התעופה הבין-לאומי ג'ון פ. קנדי (בניו יורק, ארצות הברית); מרחק המעגל הגדול בין שני נמלי התעופה הוא 15,349 ק"מ.^[28][29]