סולטנות ברוניי (1368–1888)

הבנת ההיסטוריה של הסולטנות הברוניאנית הישנה היא די קשה מכיוון שהיא כמעט ולא מוזכרת במקורות עכשוויים של זמנה, כמו כן יש מחסור בראיות לטבעה. אין מקורות מקומיים או ילידיים שיספקו הוכחות לכל זה. כתוצאה מכך, הסתמכו על טקסטים סיניים כדי לבנות את ההיסטוריה של ברוניי המוקדמת.^[4] "בוני" במקורות סיניים מתייחס ככל הנראה למערב בורנאו, בעוד ש"פולי", הממוקמת כנראה בסומטרה, נטען על פי הרשויות המקומיות שהיא מתייחסת גם לברוניי.

היסטוריה של טרום הסולטנות

במהלך המאה ה-14, נראה כי ברוניי הייתה כפופה לג'אווה. כתב היד הג'אוויני נגרקרטגאמה, שנכתב על ידי Prapanca ב-1365, הזכיר את בארוניי כמדינת הוואסל של מג'פהיט,^[5] שנאלצה לשלם מחווה שנתית של 40 קטי קמפור.

הרחבה

בעקבות נוכחותם של פורטוגזים לאחר נפילת מלאקה, סוחרים פורטוגלים סחרו בקביעות עם ברוניי משנת 1530 ותיארו את בירת ברוניי כמוקפת בחומת אבן.^[1][6]

בתקופת שלטונו של בולקיה, הסולטן החמישי, האימפריה החזיקה בשליטה על אזורי החוף של צפון מערב בורנאו (ברוניי, סראוואק וסבה של היום) והגיעה לסלודונג (היום מנילה) ולארכיפלג סולו, כולל חלקים מהאי של מינדנאו.^{[7][8][9][10][11][12][13][14]} במאה ה-16, השפעתה של האימפריה ברוניי התרחבה עד לדלתא של נהר קפואס במערב קלימנטן. הסולטנות המלאית של סמבס במערב קלימנטן וסולטנות סולו בדרום הפיליפינים פיתחו במיוחד יחסי שושלת עם בית המלוכה של ברוניי. סולטאנים מלאים אחרים של פונטיאנק, סמרינדה עד בנג'ארמאסין, התייחסו לסולטן ברוניי כמנהיגם. האופי האמיתי של מערכת היחסים של ברוניי עם סולטנות מלאיות אחרות של חוף בורנאו וארכיפלג סולו הוא עדיין נושא למחקר, האם זו הייתה מדינה וסאלית, ברית או רק מערכת יחסים טקסית. גם פוליטיקה אזורית אחרת הפעילה את השפעתם על סולטנות אלה. גם סולטנות בנג'אר (בנג'ארמסין של היום), למשל, הייתה תחת השפעתו של דמק בג'אווה.

שקיעת האימפריה

כוחה העולה של סולטנות סולו הסמוכה התרחש עקב קרבות פנים בין אצילים ברוניאים למלך. ברוניי איבדה בסופו של דבר את סמכותה על הבאז'אוס והפכה לאוסף של שטחי נהר שנשלטו על ידי צ'יפים אוטונומיים למחצה.^[15]

עד סוף המאה ה-17, ברוניי נכנסה לתקופה של דעיכה שנגרמה על ידי סכסוכים פנימיים על הירושה המלכותית, התרחבות קולוניאלית של המעצמות האירופיות ושודדי ים.^[3] האימפריה איבדה חלק ניכר משטחה עקב הגעתם של מעצמות המערב כמו הספרדים לפיליפינים, ההולנדים בדרום בורנאו והבריטים בלבואן, סארוואק וצפון בורנאו. עד 1725, ברוניי השתלטה על רבים מנתיבי האספקה שלה על ידי סולטנות סולו.^[16]

ב-1888, פנה מי שהיה מאוחר יותר הסולטן האשים ג'לילול עלאם אקמדין לבריטים להפסיק את הפלישה הנוספת.^[17] באותה שנה חתמו הבריטים על "הסכם הגנה" והפכו את ברוניי למדינת חסות בריטית,^[3] שנמשכה עד 1984, אז קיבלה ברוניי עצמאות.^[18][19]

הסולטנות חולקה לשלוש מערכות קרקע מסורתיות הידועות בשם "קרג'אן" (רכוש כתר), "קוריפן" (רכוש רשמי) ו"טולין" (רכוש פרטי תורשתי).^[20]